פלונית נ' פרידמן ואח'

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שלטענת התובעת נגרמו לה כתוצאה מרשלנות רפואית והיעדר הסכמה מדעת במסגרת שני ניתוחים שביצע הנתבע 1 בשדיה.

נתבעת 2 היא מבטחתו של הנתבע 1.

האירועים והמחלוקת

1. התובעת, ילידת 24.9.94, הייתה כבת 16.5 בעת ששקלה לבצע ניתוח לתיקון מראה שדיה שהיו קטנים לטעמה ובעלי מבנה טובולרי.

2. לשם כך, פנתה עם אמה להתייעצות עם מספר מנתחים: ד"ר דב קליין, ד"ר עמנואל בדני, ד"ר נמרוד פרידמן [הנתבע 1] וד"ר מנוצ'ר רובינפור.

3. לטענת התובעת, הואיל ונתבע 1 הציג עצמו כמומחה לתיקון חזה טובולרי, בחרה לבצע את הניתוח באמצעותו.

4. התובעת נפגשה עם הנתבע 1 פעמיים. בהתייעצות הראשונה, ביום 24.7.11, נדונו האפשרויות השונות לביצוע הניתוח והנתבע 1 המליץ על ביצועו באמצעות משתל אנטומי, על מנת להקנות לשדיים מראה טבעי. בהתייעצות השנייה, ביום 27.7.11, הוסברו לתובעת הסיכונים שבביצוע הניתוח.

5. הניתוח בוצע ביום 3.8.11.

6. בחודש מרץ 2012, התהפך המשתל בשד הימני וכתוצאה מכך התעוות מראה השד.

7. התובעת פנתה אל הנתבע 1 שהמליץ לה לבצע ניתוח להחלפת המשתלים.

8. התובעת פנתה להתייעצות עם רופא נוסף ד"ר עמירם בורנשטיין שהפנה אותה בחזרה אל הנתבע 1 לביצוע הניתוח המתקן.

9. לאחר התלבטות בין שימוש במשתלים עגולים לבין שימוש חוזר במשתלים אנטומיים, בחרה התובעת, על פי המלצת הנתבע 1, לעשות שימוש במשתלים אנטומיים אך כאלה המצופים בפוליאוריתן למניעת אפשרות הסתובבות המשתל.

10. הניתוח המתקן בוצע ביום 23.4.12, במסגרתו הוחלפו המשתלים כאמור לעיל והפעם הוחדרו מתחת לשריר.

11. בחודש פברואר 2015, הבחינה התובעת כי שד ימין גדול יותר משד שמאל ובחודש אוגוסט 2015 התהפך המשתל בשד שמאל והוחזר על ידיה לצורתו המקורית. התובעת פנתה שוב אל הנתבע 1 שהפנה אותה לביצוע בדיקת אולטרה סאונד [שלא העלתה ממצאים] ובהמשך בדיקת M.R.I בה התגלתה הצטברות נוזלים, כאשר בשד ימין הצטברות הנוזלים הייתה בכמות גדולה יותר.

12. הפעם המליץ לה הנתבע על החלפה נוספת של משתלים, אולם בירור עצמאי שביצעה התובעת הבהיר לה כי המשתלים עליהם המליץ, היו מסוג שנאסר לשימוש על ידי משרד הבריאות. התובעת איבדה אמון בנתבע ופנתה לייעוץ נוסף אצל פרופ' יואב ברנע שבהמשך ביצע ניתוח מתקן נוסף תוך שימוש במשתלים עגולים. הניתוח בוצע בבית החולים איכילוב.

13. התובעת טוענת כי הנתבע 1 התרשל בבחירת המשתלים בהם עשה שימוש והיה עליו לבחור בדרך שונה לתיקון מראה השד הטובולרי, תוך שימוש במשתלים עגולים.

14. התובעת אף טוענת, כי לא ניתנו לה ההסברים אודות היתרונות והחסרונות שבשימוש בסוגי המשתלים השונים ובמיוחד לא הוסבר לה הסיכון שהתממש לסיבוב המשתל האנטומי. לטענתה, הנתבע 1 הציג עצמו כמומחה בתיקון שד טובולרי, מצג שווא שגרם לה להשתכנע לעשות שימוש במשתלים אנטומיים. התובעת טוענת כי גם בניתוח השני, לא ניתנה לה האפשרות לבחור בחירה מושכלת בין שימוש במשתל עגול למשתל אנטומי והנתבע 1 בחר למעשה עבורה את המשתלים בהם נעשה שימוש.

15. הנתבע 1 מכחיש את טענות התובעת, טוען כי לא הייתה כל התרשלות מצדו בבחירת המשתלים בהם נעשה שימוש וכי הסביר לתובעת ולאמה שליוותה אותה את היתרונות והחסרונות שבשימוש בסוגי המשתלים השונים ואף את הסיכונים כרוכים בביצוע הניתוחים בכלל ובשימוש במשתל אנטומי בפרט.

    שד טובולרי וסוגי המשתלים

16. שד טובולרי הוא שד בעל מבנה צינורי המתאפיין בקפל תת שדי גבוה מאוד, בחוסר ברקמה בחלק התחתון של השד ובעטרה גדולה הבולטת החוצה [פסקה ראשונה בעמ' רביעי לחוות דעתו של ד"ר אפרים דביר, המומחה הרפואי מטעם התובעת].

17. משתל אנטומי, לעומת משתל עגול, הוא משתל אשר מקנה לשד מבנה טבעי, בצורת אגס ובכך מתקן את צורת השד הטובולרי. החיסרון במשתל אנטומי הוא במקרה בו מתרחש סיבוב של המשתל - מתעוותת צורת השד.

    במשתל עגול לא קיים סיכון לעיוות צורת השד הואיל וצורת המשתל זהה בכל מנח.

18. יובהר – סיבוב המשתל הוא סיכון קיים בכל סוגי המשתלים והוא נובע מתגובה של הגוף הדוחה את הגוף הזר, יוצר סביבו שכבה של נוזלים המבודדת אותו ממערכות הגוף וכתוצאה מכך, המשתל "צף" בתוך נוזל ועלול להסתובב. במשתל אנטומי הדבר יגרום לעיוות צורת השד.

19. משתל נוסף בו נעשה שימוש במקרה זה הוא משתל אנטומי מצופה בפוליאוריתן, חומר בעל מקדם חיכוך גבוה שנועד לצמצם את הסיכוי לסיבוב המשתל.

    ראיות הצדדים

20. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה ואמה. כמו כן, הוגשה חוות דעתו של ד"ר אפרים דביר, מומחה רפואי בתחום הכירורגיה הפלסטית.

21. מטעם הנתבעים, העיד הנתבע 1 בעצמו וכן הוגשה חוות דעתו של ד"ר מאיר כהן, מומחה רפואי בתחום הכירורגיה הפלסטית.

22. בעלי הדין, אמה של התובע ושני המומחים נחקרו בחקירה נגדית.

    דיון והכרעה בטענת הרשלנות בבחירת המשתל האנטומי

23. בכתב התביעה ואף בסיכומיה, טוענת התובעת כי הנתבע 1 התרשל בכך שבחר לבצע את שני הניתוחים באמצעות משתלים אנטומיים ולא עגולים. זאת לנוכח הסיכונים הטמונים בכך.

24. אולם, עיון בחוות דעתו של ד"ר דביר, בפרק המסקנות, מעלה כי אין בה כל טענה באשר לשימוש במשתלים אנטומיים. ד"ר דביר לא טוען בחוות דעתו, אפילו לא ברמז, כי שימוש במשתל אנטומי מהווה סטייה מנורמת זהירות. אף אין כל הסבר אודות היתרונות והחסרונות של סוגי המשתלים השונים.

25. האזכור היחיד לשיטת הניתוח שנבחרה על ידי נתבע 1 הוא בפסקה השנייה של פרק "דיון" ובו נטען על ידי ד"ר דביר כי: "לטעמי, דווקא הראשון, שהתייעצה בו, ד"ר בדני, נתן לה את הפתרון הנכון ביותר למצבה, כלומר, "חירוץ הקוטב התחתון והגדלה על ידי שתלים עגולים"."

26. ד"ר דביר לא נותן הסבר כלשהו בחוות הדעת, מדוע שיטה זו עדיפה בעיניו, מה יתרונותיה אל מול חסרונותיה ומה היתרונות והחסרונות שבשימוש במשתל אנטומי.

27. למעשה, כל מסקנותיו של ד"ר דביר בחוות דעתו, נוגעות לאפשרויות הבחירה שהועמדו בפני התובעת ולטענותיה בדבר היעדר הסכמה מדעת.

28. אמנם, יש קושי עם האמור בחוות דעתו של ד"ר מאיר כהן, המומחה מטעם הנתבעים, שבחוות דעתו קובע כי השימוש שנעשה במשתלים אנטומיים לשד צינורי [טובולרי] הוא בהחלט ראוי אולם מאתר האינטרנט שלו צוטטו דברים שונים:

    "ש. אחר כך אתה דן באותו עמוד , אחרי שאתה מדבר על שתל אנטומי, אתה אומר מה זה שתל עגול עם פרופיל גבוה (מצטטת). זאת אומרת שבעמוד האתר שלך, בו אתה נותן את המידע, אתה אומר ששתל אנטומי הוא גימיק שיווקי והשתל שמתאים לשד טובולרי הוא שתל עגול עם פרופיל גבוה

    ת. או.קי. לגבי האמירה הראשונה, המתייחסת לניתוח הגדלת שד רגיל ולא למקרה של התובעת.

    לגבי האמירה השניה, היא איננה מתייחסת למקרה של התובעת. במקרה הזה אני רוצה לומר ששני המנתחים הפלסטיים, ריס ואסטון, ב-1976 חילקו את השד הטובולורי ל-3 סוגים ובמקרה של התובעת השד שלה הוא מדורג כשד טובולרי מדרגה 3, הווה אומר שהחלק התחתון המדיאלי והלטראלי שלו הם חסרים ברקמה ולכן הבחירה של המנתח בשתל אנטומי היתה מתבקשת ונכונה ביותר. "

    [עמ' 36 לפרוטוקול בשורות 7-15]

29. למרות זאת, הנטל להוכיח את טענת הרשלנות בבחירת המשתלים מוטל על התובעת ועליה היה לתמוך את טענותיה בחוות דעת רפואית הקובעת כי עצם הבחירה במשתל אנטומי מהווה התרשלות. כאמור לעיל, חוות דעת שכזו אינה בנמצא.

30. על כן, בהיעדר כל בסיס רפואי לטענות התובעת אודות התרשלות בבחירת המשתלים האנטומיים, כל טענותיה בעניין זה נדחות.

    דיון והכרעה בטענת הרשלנות בבחירת המשתל המצופה בפוליאוריתן בניתוח המתקן

31. גם כאן, הטענה, לפיה הבחירה במשתל האנטומי המצופה בפוליאוריתן [ציפוי שהתמוסס וגרם להצטברות נוזלים] – נעדרת כל בסיס בחוות דעתו של ד"ר דביר.

32. אין בחוות דעתו של ד"ר דביר כל טענה לפיה שימוש במשתלים המצופים בפוליאוריתן מהווה סטייה מנורמת זהירות או פעולה בלתי סבירה מצד הנתבע 1. אף אין הסבר בחוות דעתו של ד"ר דביר, מדוע השימוש במשתלים מסוג זה אינו ראוי, מלבד אמירה כללית כי "טיבם ואיכותם מוטלת בספק". וביחס לאפשרות התמוססות הציפוי, אין כל פירוט ביחס להסתברות להתממשות הסיכון, אלא אמירה כללית המתייחסת להסבר שניתן בלבד.

33. גם כאן, ד"ר מאיר כהן נחקר בחקירה נגדית וניסה להתחמק מלהודות בכך שבמקרה של התובעת, ציפוי הפוליאוריתן התמוסס וגרם להצטברות נוזלים, אך בסופו של דבר נאלץ להסכים לכך:

    "ש. אני מפנה לעמ' 213 בתיק של איכילוב, האם נכון שעל פי הבדיקה הציטולוגית, בניתוח הוציאו קטעי רקמה שבתוכם היו גושים בקוטר של 3 ס"מ שלפי האבחנה מדובר בשאריות של פוליאוריטן שעטפו את השתל

    ת. בתשובת הפתולוגיה לא נכתב פוליאוריטן. התשובה לעמדתי מתייחסת לדליפה הטבעית של סיליקון מתוך המעטפת שלו, שאנחנו רואים בכל ניתוח הגדלת חזה

    ש. כאן לא היתה דליפה של השתל, הוא הוצא שלם

    ת. אסביר לבית המשפט שבכל שתל סיליקון, גם כאשר המעטפת שמורה, ישנה דליפה מיקרוסקופית שנותנת תשובה היסטולוגית כמו שניתן לראות בבדיקה מתאריך 28/12/2015

    ש. אבל כאן דיברו על 3 ס"מ

    ת. אני חוזר על עמדתי שהממצאים ההיסטולוגיים יכולים להתאים לדליפה הטבעית שיש משתלי הסיליקון. אני מבקש להדגיש שהמילה פוליאוריטן אינה מוזכרת בממצאי הבדיקה.

    ש. אני מפנה אותך לעמ' 166 למוצגי התביעה – דו"ח מהלך הניתוח

    ת. זה מכתב שחרור... זה דו"ח ניתוח, כן.

    ש. תאשר לי בבקשה שמה שאמרת קודם שזו דליפה מיקרוסקופית של הסיליקון זה לא מפורט, אלא שמה שמפורט בדו"ח הניתוח, מה שהתמוסס זה הפוליאוריטן

    ת. אני רוצה לציין שני דברים – הממצאים המקרוסקופיים, הווה אומר מה שראה המנתח בעין, יכולים בהחלט להתאים לתגובה שאנחנו רואים לדליפה המיקרוסקופית הקיימת בכל שתל סיליקון.

    ש. אבל הפוליאוריטן עוטף את השתל, הוא חיצוני וזה מה שהמנתח ראה

    ת. אני קורא את התיאור של הרופאה בניתוח ומתוך התיאור הממצאים יכולים להתאים למה שאנחנו רואים בכל מקרה של הרחקת שתל, שהוא תגובה מקומית עם הפרשה של נוזל ומקורו בדליפה המיקרוסקופית של הסיליקון מחוץ למעטפת השתל

    ש. אבל השתל שלם, כתוב הוצאת שתל סילימד פוליאוריטן שלם והפוליאוריטן התמוסס – שהוא הספוג שעוטף המעטפת החיצונית של השתל וזה מה שהמנתח מתאר בדו"ח הניתוח, שהפוליאוריטן התמוסס

    ת .מתוך התיאור בדו"ח הניתוח ניתן להבין שבהוצאת השתל לא ראו פוליאוריטן, כי נתכב שהוא התמוסס. כלומר אותה רופאה, כשהוציאה את השתל החוצה, ראתה את שתל הסיליקון ללא הפוליאוריטן.

    ש.ב. מה זה אומר

    ת. הפוליאוריטן התמוסס ואסביר גם שאפילו כשהמעטפת שלמה קיימת דליפה מיקרוסקופית שלא ניתן לראות בעין אך היא גורמת לאותן תגובות שאנו רואים בכל מקרה של הוצאת שתל. "

    [עמ' 43 לפרוטוקול מעמ' 18 ואילך]

34. על אף שבמקרה של התובעת, ציפוי הפוליאוריתן התמוסס לאחר כ – 3 שנים, אין די בכך על מנת לקבוע כי השימוש שנעשה במשתל מסוג זה מהווה סטייה מנורמת זהירות נדרשת מרופא מיומן.

35. לאור האמור לעיל, התובעת לא הצליחה להניח תשתית ראייתית להתרשלות בבחירת המשתל המצופה בפוליאוריתן.

36. על כן, גם הטענה להתרשלות בבחירת המשתל המצופה בפוליאוריתן - נדחית.

    דיון והכרעה בטענות התובעת להיעדר הסכמה מדעת

37. טענות התובעת לעניין היעדר הסכמה מדעת הן בנושאים הבאים:

    1. הנתבע 1 הציג לה מצג לפיו הוא "ה-מומחה לטיפול בשד טובולרי" [סעיף 15 לתצהירה] ובכך גרם לה להעדיף את המלצותיו על פני המלצת רופאים אחרים עמם התייעצה.

    2. הנתבע 1 אמנם הקריא לה את הסיכונים והסיבוכים האפשריים בניתוח אך ציין שאצלו זה לא קורה.

    3. הנתבע 1 לא הסביר לה על ההבדלים, היתרונות והחסרונות בשימוש במשתלים אנטומיים לעומת שימוש בשתלים עגולים [ס' 19 לתצהירה].

    4. התמונות שהוצגו לה היו מגמתיות, כך שהוצגו תמונות לא מחמיאות של תוצאות ניתוח עם שתלים עגולים [ס' 21 לתצהירה].

    5. לא הוסבר לה הסיכון להתהפכות המשתל האנטומי [ס' 21 לתצהירה].

    6. לא הוסברו לא הסיכונים שבשימוש בשתלים מצופים בפוליאוריתן בניתוח המתקן.

38. המומחה מטעם התובעת, ד"ר דביר, מציין בחוות דעתו כי הנתבע 1 שכנע את התובעת לעשות שימוש במשתלים אנטומיים, תוך הדגשת החסרונות של המשתלים העגולים והדגשת היתרונות של המשתלים האנטומיים.

39. ד"ר דביר מעלה בחוות דעתו טענות כלפי השימוש שנעשה במשתלים מצופים בפוליאוריתן, מבלי שהוסבר לתובעת הסיכון שבשימוש במשתלים מסוג זה.

40. לאחר בחינת עדויות הצדדים, אני סבור כי מבין כל טענות התובעת למצגי שווא או היעדר הסברים מספקים, יש ממש בטענותיה להיעדר הסבר בדבר משמעות סיבוב המשתל האנטומי ושינוי צורת השד עקב כך. ביתר טענותיה אין ממש ואסביר:

    1. בניגוד לטענתה שבסעיף 19 לתצהירה, בסעיף 21 לתצהיר מעידה התובעת כי הנתבע 1 דווקא עמד על ההבדלים בין המשתלים העגולים לבין המשתלים האנטומיים ואף הדגיש כי היתרון של המשתלים האנטומיים הוא המראה הטבעי שהם מקנים לשד.

       אינני רואה כל בעיה עם כך שרופא ימליץ בפני מטופלת על דרך הטיפול הנכונה יותר לדעתו ובמקרה זה, ככל שהנתבע 1 היה סבור כי השימוש במשתלים אנטומיים הוא הפתרון הנכון יותר על מנת לתקן את מראה השד הטובולרי – הוא נהג נכון כשהציג כך את הדברים בפני התובעת ואמה.

    2. באשר להצגת מומחיותו וניסיונו, העיד הנתבע 1 באופן הבא:

       "אני מעולם לא טענתי ש יש לי מומחיות בתיקון שד טובולרי, בשום שיחה שנעשתה איתי לא אמרתי שאני מומחה לתיקון שד טובולרי או המומחה לתיקון שד טובולורי או הרופא הכי טוב בארץ בתיקון שד טובולרי. אני כן אומר שיש לי הרבה ניסיון בכך. אני יכול להגיד שאני הוזמנתי להרצות בעולם ביותר מ-300 הרצאות, עשיתי קורסים על הנושא הזה, 300 הרצאות שחלק לא מבוטל מהן הוא על ניתוחי חזה, תיקון של שד טובולרי, עשיתי קורסים בנושא ברחבי העולם – אירופה, אפריקה, אסיה."

       [עמ' 48 לפרוטוקול שורות 6-10]

    3. אינני סבור כי יש בהצגת ניסיונו בניתוחי תיקון שד טובולרי, משום הטעיה או מצג שווא כלפי התובעת ואמה, כפי שאורתופד המתמחה בניתוחי קרסול רשאי להציג עצמו באופן זה, על אף היעדר מומחיות רשמית בתתי התמחות ברפואה.

    4. בנוסף למידע שנמסר לתובעת ולאמה על ידי הנתבע 1, מסתבר כי התובעת אספה בעצמה מידע לא מבוטל אודות הדרכים האלטרנטיביות לפתרון בעייתה. התובעת התייעצה עם 3 רופאים נוספים בטרם החליטה על ביצוע הניתוח באופן עליו המליץ הנתבע 1 וערכה בעצמה בירורים אודות הדרכים לתיקון מראה החזה הטובולרי.

    5. גם ביחס לשימוש בשתלים המצופים בפוליאוריתן ניתן לתובעת הסבר מספק. לדברי הנתבע 1:

       "ש. מדוע לא ציינת בפני התובעת ששתל פוליאוריטן עלול להתמוסס

       ת. שתלי פוליאוריטן קיימים יותר מ-50 שנה, השתלים המחוספסים נוצרו כחיקוי לפוליאוריטן בגלל שכיחות הסיבוכים המאוד נמוכה שהיתה איתם, בראש ובראשונה התקשות של הקפסולה. השתלים היו בשימוש בארה"ב עד 1991, ב-1991 החברה שייצרה אותם החליטה להפסיק לייצר את השתלים האלה ואז השתלים האלה לא היו בשוק האמריקאי.

       מה שקרה ב-1991 היה הרבה רעש בתקשורת בארה"ב סביב שתלי סיליקון רגילים ואז שתלי הסיליקון הוצאו משימוש לתקופה של כ-20 שנה. פוליאוריטן לא הוצאו משימוש, החברה הפסיקה לייצר אותם.

       ב-1994 בעקבות דברים שאת דיברת עליהם, האפ.די.איי ביקש מד"ר הסטר לחקור את נושא הפוליאוריטן והוא הגיש את מסקנותיו לאפ.די.איי, שכותב ב-1995 שהסיכון לסיבוכים משתלי פוליאוריטן וההתמוססות שלו נמדד בפחות מ-1 למיליון והוא שווה בערך לעישון של סיגריה אחת בכל חייו של בן אדם. אנחנו צריכים להבין שאפ.די.איי, מי שיש לו אישור כזה, זה מי שמגיש לאישור החברה, חברה שלא מגישה לאישור, אין לה אפ.די.איי והשתלים האלה מאושרים בכל מקום בעולם."

       [עמ' 53 שורה 25 ואילך]

    6. וכאמור לעיל, לא הוכח כי יש פסול בשימוש במשתלים מצופים בפוליאוריתן או כי יש בהם סיכון הדורש אזהרה ספציפית מצד הרופא.

    7. אולם בכל הנוגע לסיכון הטמון בסיבוב המשתל האנטומי, שהוא סיכון לא מבוטל, נראה כי לא נמסר לתובעת ואמה מידע מספק לצורך קבלת החלטה מושכלת לבחירת המשתל המתאים.

    8. בסעיף 18 לתצהירה, מציינת התובעת, כי בפגישה שנערכה ביום 27.7.11, הקריא הנתבע 1 את הסיכונים והסיבוכים האפשריים כתוצאה מהניתוח.

    9. בטופס ההסכמה לניתוח הגדלת שדיים מופיע הסיכון של סיבוב המשתל וכך צוין בטופס: "הוסבר לי גם כן, ששתלים אנטומיים עלולים להסתובב, ולא ניתן למנוע זאת מראש."

    10. בחקירתה הנגדית, התובעת הודתה בכך שקראה בעצמה את הטופס שנמסר לאמה:

        "ת. כן, אני קראתי את הטופס שהביאו לאמא שלי אחר כך הביתה, לא מה שלא יודעת אחר כך מה קרה

        ש. במרפאה לא קראת

        ת. את מדברת על מה שקראנו שניה לפני הניתוח, זה אני לא זוכרת, היינו בלחץ אטומי

        ש. אני מדברת על מה שאמא שלך חתמה כמה ימים לפני הניתוח בשעה 14:30

        ת. מה שאמא שלי קיבלה, זה מה שקראתי

        ש. את לא קראת את כל מה שהיא חתמה במרפאה

        ת. המרפאה זה יום הניתוח?

        ש. לא, המרפאה זה מרפאה ובית חולים זה בית חולים

        ת. אל תצעקי עלי בבקשה, זה מלחיץ אותי. אני קראתי את מה שאמא שלי קיבלה העתק – עניתי על זה."

        [עמ' 29 לפרוטוקול משורה 1 ואילך]

    11. אך יש לזכור כי במועד ביצוע הניתוח הייתה התובעת קטינה והגורם המוסמך לתת את ההסכמה לניתוח הייתה אמה.

    12. מכיוון שהסיכון שבסיבוב המשתל האנטומי מופיע באחד מטופסי ההסכמה עליו חתמה אמה של התובעת, היא הסבירה בחקירתה הנגדית כיצד, למרות זאת, לטענתה, לא הייתה מודעת לסיכון זה:

        "ת. אני קראתי את עמ' 64 וחשבתי שחתמתי על אותו טופס פעמיים – אחד אצלי ואחד אצלו. כל המסמכים הרפואיים, אם תסתכלו מעמ' 257, היו שמורים אצלי, אני בן אדם מאוד מסודר. ועובדה שהטופס הזה היה שמור אצלי, טופס 64 של ההסכמה, ואני מסרתי אותו לעוה"ד. והטופס השני – 65, שם רשום על הסיבוב, לא היה אצלי ואין לי העתק ממנו. "

        [עמ' 23 שורות 10-13 לפרוטוקול]

        אך גם בטופס ההסכמה לניתוח תיקון חזה טובולרי מופיעה בהדגשה הפניה לסיכונים הקשורים לתותב עצמו שבטופס ההסכמה לניתוח הגדלת שדיים [עמ' 64 – 65 למוצגי התובעת].

        כך שעצם הסיכון לסיבוב המשתל האנטומי לא רק שמופיע בטופס ההסכמה, אלא גם הוקרא לאמה של התובעת, על פי האמור בסעיף 18 לתצהיר התובעת.

    13. אולם בכך לא די.

    14. אמנם הסיכון כי המשתל יסתובב מופיע בטופסי ההסכמה, אולם לאדם מן היישוב אין את הכלים לדעת מה המשמעות של סיבוב המשתל האנטומי. בנקודה זו כשל הנתבע 1 בהסבריו.

    15. הנתבע 1, בחקירתו הנגדית, לא השיב לשאלה, האם הסביר את הסיכון שבעיוות מראה השד כתוצאה מסיבוב המשתל:

        "ש. האם נכון שכאשר באה אליך מועמדת לניתוח, לפני החלטה על שתל עגול או אנטומי, בהנחה שיש דילמה, אתה צריך להסביר לה שהחיסרון של שתל אנטומי על עגול, זה שכשהוא מסתובב הוא מעוות את צורת השד

        ת. כאשר אנו מדברים על מהלך של לפני הניתוח, שהוא כולל אצלי תמיד שתי פגישות, אנו מדברים על היתרונות והחסרונות ועל מה ניתן להשיג. יש משקל לכל דבר ודבר, זאת אומרת אם אני יכול לתת תוצאה הרבה יותר טובה עם סיכוי קטן של סיבוכים, שצוינו, אז בדיון יחד עם המטופלת אנו לוקחים את ההחלטה הזאת.

        ש. שאלתי שאלה מאוד בסיסית וקטנה...

        ת. ואם הוסבר למטופלת ששתלים אנטומיים יכולים לזוז – בוודאי שכן, זה כתוב גם בטופס ההסכמה וגם בפגישת ההכנה איתה"

        [עמ' 50 לפרוטוקול שורות 21-30]

    16. הנתבע 1 התחמק מלהשיב לשאלה פשוטה והמסקנה מכך היא כי לא ניתן הסבר שכזה.

    17. על כן, לציון הסיכון לסיבוב המשתל אין כל משמעות, אם המטופל לא יודע את משמעות הדברים.

    18. מן האמור לעיל, עולה כי הנתבע 1 לא מסר לתובעת את כל המידע הדרוש לצורך קבלת החלטה מושכלת בדבר בחירת שיטת הטיפול, לרבות היתרונות והסיכונים שבשימוש במשתל אנטומי ואף לא נתן הסבר מספק ביחס לסיכון שבשימוש במשתלים אנטומיים.

    19. בע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה נקבע:

        "זאת ועוד, נוכח טיבם של היחסים בין החולה לבין הרופא, הרופא הוא זה שמצוי בעמדה הטובה ביותר למנוע את הנזקים שבהם אנו עוסקים. נזכור, כי לרופא יתרון מוחלט בידע על פני החולה. בדרך-כלל, לחולה אין כלים המאפשרים לו לעמוד בכוחות עצמו על ההיבטים השונים הנוגעים לטיפול. בדרך-כלל, אין לחולה תשתית הידע הנדרשת על-מנת שיוכל, בדרך של הפניית שאלות למי שמטפל בו, לעמוד על

        מכלול היבטיה של הפרוצדורה הרפואית אשר עומדת על הפרק. במילים אחרות, האחראי לטיפול בחולה הוא זה אשר בכוחו לנקוט את האמצעים הנדרשים כדי למנוע את הפגיעה שעלולה להיגרם לחולה עקב אי-מסירת המידע החשוב לעניין עובר לביצוע הטיפול. ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על הפגיעה באוטונומיה שלו מקום שבו הופרה חובה זו, עשויה לתרום לכך שחובה זו תקוים הלכה למעשה. היא עשויה לסייע במניעת מצבים, כמו זה שנתקלנו בו במקרה שבפנינו, שבו הרופאים מייחסים משקל נמוך, אם בכלל, לעמדתו של החולה ביחס לפרוצדורה אשר לדעתם יש לבצע בגופו. "

         

        סיכום המסקנות

41. רשלנות בבחירת סוג המשתל לא הוכחה, לא ביחס לניתוח הראשון ולא ביחס לניתוח המתקן.

42. הסברים אודות האלטרנטיבות ניתנו, אולם הסיכונים שבמשתלים האנטומיים לא הוסברו כראוי.

43. המסקנה המתבקשת היא כי לא ניתנה הסכמה מדעת של התובעת לניתוח הראשון באמצעות משתלים אנטומיים ומשהתממש אותו סיכון שלא הוסבר כנדרש, קרי סיבוב המשתל ועיוות צורת השד – על הנתבע לשאת בנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מכך.

    הנזק

44. הנזק שנגרם לתובעת הוא למעשה הצורך שנוצר בביצוע שני ניתוחים נוספים לתיקון המצב. הניתוח השני שבוצע אף הוא על ידי הנתבע 1 וכן הניתוח המתקן הנוסף שבוצע בבית החולים איכילוב.

45. נזקיה של התובעת הן בראשי הנזק הבאים:

    1. נזק לא ממוני:

       למעשה, במקום ניתוח אחד, עברה התובעת שלושה ניתוחים, כאשר שניים מהם מיותרים ונדרשו עקב התממשות הסיכון של סיבוב המשתל האנטומי.

       בגין הנזק הלא ממוני, המורכב מהכאב והסבל ומהפגיעה באוטונומיה, אני פוסק לתובעת 250,000 ₪ [125,000 ₪ לכל אחד מהניתוחים].

    2. הפסדי שכר:

       לטענת התובעת, במועד הניתוחים השני והשלישי, עבדה בשכר של כ – 3,700 ₪ - 4,200 ₪. על כן, בגין תקופת החלמה של חודש לאחר כל אחד מהניתוחים וחודשיים נוספים לפני הניתוח השני, אני פוסק לתובעת פיצוי בסך של 16,000 ₪.

    3. הפסדי כושר השתכרות לעתיד: לא הוכח.

        

    4. הוצאות:

       התובעת טוענת כי שילמה 12,775 ₪ עבור הניתוח השני.

       כמו כן היא טוענת כי שילמה לאחר הניתוחים השני והשלישי 600 ₪ עבור חזיות.

       סכומים נוספים לא הוכחו.

       על כן, הפיצוי בגין הוצאות הוא 13,375 ₪.

46. סך כל הפסדי התובעת על פי ראשי הנזק ל עומדים על 279,375 ₪. על הנתבע לפצות אותה בגין נזקים אלה.

    התוצאה

47. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת.

48. הנתבעים ישלמו לתובעת 279,375 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 65,000 ₪ כולל מע"מ.

    התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

     

     

     

    ניתן היום, י"ב תמוז תשפ"ג, 01 יולי 2023, בהעדר הצדדים.