ת"א 30302-04-11 אלימליח נ' חדד

1.בפני תביעה להצהיר על בטלות חתימת התובעת על שטר משכון ומשכנתא שהוגשה לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל בתיק מס' 24-00916-09-7, וכן פיצוי על סך של 200,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. השטר שעל פיו נפתח תיק ההוצאה לפועל הוא על אותו סכום. התובעת טוענת כי חתימתה על השטר הושגה בדרך שאינה כדין ועל כן אינה מקימה לה חבות.

2.אקדים כי על השטר חתום עו"ד אוריאל בר ששת על פי ייפוי כוח שעליו חתמה התובעת. על

אף שהתובעת מכוונת את טענותיה כנגד הנתבע , ההנמקות שלה להעדר חבות הם בגין מעשי הבן שלה, שמעון אלמליח (להלן: "הבן שמעון"). כי על פי גרסתה מי שהטעה אותה במישרין וגרם לחתימה על המסמכים היה בנה. התובעת מעלה טענה של אירוע שהיא מייחסת במישרין לנתבע של ניסיון להחתים אותה אבל גם על פי ראיותיה הוא מאוחר לחתימות שבמחלוקת וגם לשיטתה הנתבע לא צלח בתכניותיו להחתים אותה. גם נטען כנגד הסכום של השטר שהוגש לביצוע. שזו טענה שיש בה משום הודיה בכשרות החתימה. בתצהיר עדות ראשית של התובעת נטען כנגד הסכום בטענה כי החוב נמוך יותר בהתבסס על נספח י"ג לתצהיר התובעת.

הרקע לחתימת השטר הוא הלוואה שנתן הנתבע לבנה של התובעת, הבן שמעון (סעיף 2 לכתב התביעה המתוקן). לטענת התובעת, הנתבע החתים אותה על שטר המשכנתא במרמה (סעיף 3 לתצהיר התובעת). המשכנתא היא על דירתה.

3.נסיבות המרמה מתוארות על ידי התובעת בתצהיר עדות ראשית שלה. כי, לאחר פטירת בעלה המנוח, היא ביקשה מהבן שמעון לטפל בהוצאת צו ירושה וכל שנדרש בהקשר לכך. היא הגיעה למשרדו של עו"ד יורם שמילה לחתום על מסמכים. היא הבינה שהיא חותמת על מסמכים ליישם את הירושה. היא הוסיפה שחתימתה על המסמכים נעשתה בפני המזכירה ללא קבלת הסבר מעו"ד שמילה והיא חתמה על המסמכים שבנה ביקש ממנה (סעיף 9 לתצהירה). לגבי עו"ד יורם שמילה התובעת הגישה תלונה ללשכת עורכי הדין . התובעת גם הגישה חוות דעת מומחה ליכולות הדידקטיות שלה כדי להצביע על הטעם שנפלה קרבן. התובעת אומרת בתצהירה במפורש שבנה שמעון הטעה אותה אצל עו"ד יורם שמילה והביא אותה לחתום על המסמכים שעל פיהם היא משכנה את דירתה לטובת הנתבע (סעיף 12 לתצהירה).

4.עברתי על כתב התביעה שתוקן פעמיים. הנתבע הוא בעל הדין היחיד שנתבע בו. חיפשתי את התשתית העובדתית כנגד הנתבע. מדובר במסמך שפותח במבוא לפיו החתימה של התובעת הושג שלא כדין כאשר הנתבע פעל להחתמת התובעת תוך "ביצוע הטעייה, עושק, טעות, כפייה, חוסר תום לב...".

לאור האמור בסעיף 12 לתצהיר עדות ראשית של התובעת, הצפי הוא שהתובעת תפרוס את מעשי הנתבע שהיו שלא כדין שהביאו את הבן שמעון למעשה הלא ראוי שעשה לאמו. על פי כתב התביעה ההתנהלות הלא ראויה של הנתבע היה לגרום לה להאמין שמשרד עורכי הדין אליו היא הופנתה על ידי בנה פועל לטובתה . התובעת גם טוענת שהיא אינה יודעת קרוא וכתוב. התובעת הגישה לתיק את חוזה ההלוואה שבבסיס המשכנתא וגם את נספח י"ג שממנו ניתן בין היתר ללמוד לטענתה , שהנתבע הטעה את ההוצאה לפועל לגבי גובה החוב הנכון.

5.החוזה נחתם ביום 4.2.09 בין הנתבע לבין אליהו ואקנין ואהובה ואקנין (להלן: "ואקנין"), לבין שמעון אלמליח, (להלן: "אלמליח"), לבין התובעת המכונה בחוזה "עישה".

בהסכם מתואר הרקע למשכון, והוא בהלוואה שנתן הנתבע לבן שמעון אלמליח ביום 7.2.2008, אשר למועד חתימת החוזה עמד על סך של 400,000 ₪, (להלן: "ההלוואה"). גם הוצהר שהבן שמעון אינו יכול להחזיר את ההלוואה. מהמבוא עולה שההלוואה גובתה על ידי בני הזוג אלמליח שמשכנו זכויות בדירה שפורטה במבוא ב "והואיל" השני, אך המשכון שהיה לשנה בוטל ללא ידיעת המלווה. הם גם לא שילמו את התמורה החוזית למוכרים של הדירה שהם משכנו. לכן הנתבע כמלווה, הזוג ואקנין, ואלמליח (הבן) הגיעו להסכמה שהתובעת תיתן בטוחה שהיא משכנתא על דירתה ברח' חזון איש 607/4 נתיבות, לאחר שתירשם על שמה גם המחצית של בעלה המנוח, רפאל אלמליח. זאת בנוסף למשכון חוזר של בני הזוג ואקנין.

הרקע להלוואה פורט בפסק של כב' הרב יורם כהן וכב' הרב ישראל יעקב לנדאו מעוז לציון בית הדין לממונות. מתוך הפסק עולה שהנתבע ואחרים היו קבוצת מלווים/משקיעים והמשקיע בשמם היה הבן שמעון שבהמשך קרס וכך נוצר החוב. התובעת לא סתרה עובדות אלה.

בסעיפים 5 ו- 6 לחוזה ההלוואה הוסדרה השבה של 200,000 ₪ על ידי הבן שמעון (סעיף 5) וכן הבטוחה של משכון דירת התובעת (סעיף 6). החתימות של כל הצדדים לחוזה אושרו על ידי עו"ד אריאל בר ששת.