ת"א 30256-02-20 פלוני נ' אייזנברג

לפניי תביעת נזקי גוף שנגרמו לתובע ביום 24/1/2018 בהיותו הולך רגל, עת חצה מעבר חצייה ברחוב בן גוריון ברמת גן, כאשר לפתע הגיח הנתבע רכוב על אופניים חשמליים , לא הספיק לעצור, התנגש בו והפילו אפיים ארצה. (להלן: "התאונה").

ממקום התאונה פונה התובע על ידי אמבולנס מד"א לבית החולים "מעיני הישועה" שם אובחן כי סובל משבר מרוסק בעצם ההומרוס בכתף ימין.

הגם שככלל שיעור הנזק לעולם מוכחש, הרי לאור המסד הראייתי שהוגש מטעם הנתבע, בצירוף קו ההגנה שניהל כנגד התובע שהתמקד אך ורק בסוגיית נסיבות התאונה, ניתן לומר כבר עתה כי יריעת המחלוקת בתיק דנן הצטמצמה אך לשאלת האחריות לתאונה, שכן לא נעשה כל דיון אמיתי בסוגיית הנזק הנטען על ידי התובע.

עוד נקדים ונאמר כי מעיון בכתבי הטענות עולה כי הנתבע אינו חולק על עצם הפגיעה בתובע בעודו רכוב על אופניים חשמליים, כאשר המחלוקת היחידה בין הצדדים מתמקדת בשאלה מי אחראי להתנגשות זו. במסגרת זו עסק הדיון רובו ככולו במקום המפגש בין הולך הרגל לרוכב האופניים ביחס למעבר החציה, ממנה נגזרת, כך לדידו של הנתבע, סוגיית האשם לקרות התאונה. על כך נרחיב בהמשך.

רקע כללי וטענות הצדדים

התובע, יליד 1958...., רווק, בן 64+שלושה חודשים כיום, היה בן 59.5 במועד התאונה, עובד במחלקת ביטחון באוניברסיטת XXXX. הנתבע בן 33, עלה מצרפת לישראל לפני כ-6 שנים.