ברנס ואח' נ' בן רוחי ואח'

התובעים גרים בבית צמוד קרקע באשקלון, מעבר לגדר, בבית הסמוך, החל לפעול גן ילדים. האם זכאים התובעים כי יינתן צו מניעה קבוע כנגד הפעלת גן ילדים ללא היתר לשימוש חורג והאם זכאים לפיצויים בגין ירידת ערך ביתם ונזק לא ממוני.

רקע וטענות הצדדים

1.התובעים הינם בני זוג המתגוררים יחד עם אביו של התובעת, התובע 3, בבית צמוד קרקע הנמצא ברחוב כל ישראל חברים 47 באשקלון. התובעים רכשו את הבית ביום 07.04.16 ועברו להתגורר בו לקראת סוף חודש אוקטובר 2016.

הנתבע 1 הוא בעל הזכויות בנכס הסמוך לבית התובעים המצוי מעבר לגדר המפרידה בין הבתים, בבית מספר 45 ברחוב. הנתבעים 2 ו-3 הינם בני זוג המתגוררים בשכירות בנכס הנתבע 1 ומפעילים בו גן ילדים, החל מחודש ספטמבר 2016, ללא היתר לשימוש חורג.

במקביל להגשת התביעה הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יורה על הפסקת הפעילות בגן עד להכרעה בתביעה. בהחלטה מיום 25.03.18 נדחתה הבקשה למתן צו המניעה הזמני. בתמצית, נקבע כי לחובת המבקשים פועל השיהוי בהגשת הבקשה וכן העובדה כי הסעד המבוקש זהה לסעד העיקרי. מאחר ורק בנסיבות חריגות ייתן בית המשפט את הסעד המבוקש וחרף אי הנוחות שנגרמת למבקשים, קבעתי כי אין מקום להורות על סגירת הגן לאלתר. נקבע כי מאחר ולא הוכח קיומו של מטרד, והנתבעים הצהירו כי פועלים לקבלת היתר לשימוש חורג, יש לאפשר להם לפעול בהליך של קבלת היתר לשימוש חורג.

אין חולק כי עד למתן פסק דין זה לא ניתן היתר לשימוש חורג עבור הגן.

2.התובעים טענו כי החליטו לרכוש את ביתם מאחר והיה ממוקם באזור שקט בו יוכלו להתגורר יחד עם אביה של התובעת 2, מושתל קוצב לב הסובל מבעיות בריאותיות וזקוק לסביבת מגורים שקטה ורגועה. למיטב ידיעתם, בתקופת רכישת הבית (אפריל 2016) התגורר בבית הצמוד הנתבע 1. בשל כך, לטענת התובעים, לא עלה במחשבתם כי יתכן שיוקם בבית הסמוך גן ילדים. כמו כן, עד לחודש אוקטובר 2016 הופיע שלט "למכירה" על הבית ולא היה בו כלל ציוד המותאם לגן ילדים כך שהתובעים לא ידעו שבתוך הבית פועל גן ילדים.

לאחר שנכנסו התובעים להתגורר בביתם החדש, התברר להם כי בבית הסמוך פועל גן המונה כשישה ילדים. בשלב זה העדיפו התובעים להמתין ולשמור על איפוק למען שמירה על יחסי שכנות טובים ומתוך תקווה שמספר הילדים לא יגדל. עם זאת, זמן לא רב לאחר מכן גדל מספר הילדים בגן עד שהגיע לכ-15 ילדים בשכבות גיל של שלושה חודשים ועד גיל 3. התובעים פנו לנתבעת 2 ושטחו בפניה את מצוקתם נוכח רעשי המוסיקה והצעקות וכן בשל חסימת חנייתם באמצעות רכבי הורי ילדי הגן. התובעת 2 אף פנתה לנתבעת 2 באופן אישי אחת לכמה ימים וביקשה בתחנונים להקטין את עוצמת הרעש המטריד מאוד את אביה וביתה הקטנה ואף הציעה כי ינסו לגבש פתרון משותף. בתגובה לפניות התובעים השיבה הנתבעת 2 כי אין לה מה לעשות בעניין הרעש וכי הגן ימשיך לפעול כסדרו.

בצר להם פנו התובעים לנתבע 1 וטענו בפניו כי הגן מהווה מטרד חמור. לדברי התובעים, הנתבע 1 דחה בזלזול את טענותיהם והטיח בהם כי עינם צרה בשל הצלחת שכניהם. בלית ברירה פנתה התובעת בחודש יוני 2017 לעיריית אשקלון והגישה תלונה בגין הפעלת הגן ללא היתר. לדבריה התלונה לא טופלה. בחודש אוגוסט 2017 פנתה התובעת בשנית לדף ה"פייסבוק" של העירייה וכן פנתה בחודש נובמבר אולם עד עתה לא נעשה דבר ביחס לפניותיה. בחודש ספטמבר 2017 פנו התובעים למחלקת הרישוי בעירייה אולם טרם נתקבלה תגובת המחלקה ביחס לפנייתם.

בחודש דצמבר 2017, בעקבות פניה של התובעת 2 לנתבע 1, קיימו הצדדים פגישה משותפת בנוכחות הנתבעת 2, במטרה להגיע להסדר ראוי ומקובל בנוגע לרעשי הגן ומטרדי התנועה. במהלך הפגישה הבהירה הנתבעת 2 כי אין באפשרותה למצוא פתרון לבעיה מאחר ומדובר בילדים אשר לא ניתן לשלוט עליהם ולהשתיקם. התובעים הציעו לנתבעים להתייעץ עם מומחה אקוסטיקה לצורך בחינת הקמת קיר אקוסטי שיביא לצמצום מידת הרעש אולם ההצעה נדחתה והפגישה הסתיימה ללא תוצאות.