מדינת ישראל ואח' נ' גרין ואח'

1. בדיון קדם המשפט הראשון שהתקיים בתובענה הועלתה על ידי בית המשפט סוגיית הסמכות העניינית. זאת, בשים לב לסעדים שהתבקשו בכתב התביעה.

בכותרת התביעה נכתב כך: "מהות התביעה: השבת מקרקעין ותביעה כספית – דמי שימוש ראויים והשבת רווחים שהופקו שלא כדין". סכום התביעה 12,8812,646 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בסעיף 11 לכתב התביעה נכתב כך:

"11. במסגרת הליך זה, תבקש התובעת, לאפשר הגשמת תכלית החכירה במקרקעי ציבור, ולקבוע כי הנתבעים הפרו את הוראות החוזה והחלטות המועצה, ובשל כך להורות על השבת הנחלה לרשות המדינה ולחייב את הנתבעים ו/או מי מהם בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש הבלתי חוקי אשר נעשה בחלקה ב' של הנחלה והרווחים אותם הפיקו."

ובמשך כתב התביעה בפרק הסעדים הנתבעים נכתב כך:

"הצהרה על בטלות זכויות הנתבעים במקרקעין והשבתן לידי המדינה

101. בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן פסק דין הצהרתי ולפיו זכויות הנתבעים בנחלה בה מחזיק גרין בטלות ולהשיב למדינה את הנחלה תוך גריעתה משטח המשבצת."

בכתב התשובה הובהר על ידי התובעת כי התביעה לביטול הזכויות מתבקשת ביחס לחלקה ב' של הנחלה ולא לנחלה כולה.

בהחלטה שניתנה בתום הדיון, ניתנה לצדדים האפשרות להגיש טיעוניהם בכתב בסוגיה זו.

2. לאחר מספר ארכות, הגישה התובעת תגובה, בה פורטה עמדתה לפיה לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתביעה על כל סעדיה, לרבות הסעד של הצהרה על בטלות זכויות הנתבעים במקרקעין והשבתן לידי המדינה. התובעת טוענת כי הזכויות של הנתבע 1 מר גרין (להלן: "גרין"), בחלקות ב' של הנחלה מהוות זכות חוזית של בר רשות, שהינה זכות רשיון במקרקעין אשר אינה מנויה בחוק המקרקעין. הן לגרין והן לאגודה אין נכון להיום חוזה חכירה עם רמ"י. האגודה חתמה עם רמ"י במשך השנים על חוזה שכירות תלת שנתי (חוזה משבצת). התובעת מפנה לרע"א 5071/03 הוך נ' גבע (פורסם במאגרים) שם נקבע כי בתביעות לגבי רשיון, הסמכות תיקבע לפי גובה הסעד הכספי המבוקש בתובענה. לכן, לטענתה, אף בעניננו הסמכות העניינית נקבעת לפי שווי הזכויות. לטענת התובעת, מחוות הדעת שניתנה לצורך ביסוס התביעה לדמי שימוש ראויים, עולה כי שווי הזכויות עולה על סמכות בית משפט השלום.

התובעת הוסיפה כי לגבי הנתבעת 2 (להלן: "האגודה") האגודה אמנם היא בגדר שוכרת במקרקעין (ולא בגדר בר רשות) אולם לטענת התובעת "ברור כי בנסיבות העניין, משהנתבע העיקרי הינו גרין, אין מקום לפצל בינה לבין גרין בנוגע לסעד המבוקש של הצהרה על בטלות הזכויות".