טרי אם אלקטרוניק מוניטורינג בע"מ ואח' נ' סופרקום בע"מ

1.בקשה לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים לפי סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 היא הבקשה דנא.

2.ברקע הבקשה תביעה שהגישה התובעת (להלן: "המשיבה" או "החברה") לפיצוי בגין נזק נטען בסך של 4,000,000 ₪ המבטאים לגישת המשיבה אובדן הכנסות והזדמנויות עסקיות, פגיעה במוניטין ופגיעה ביכולת ההתמודדות שלה מכרזים בינלאומיים.

3.הנתבעים 2- 4 (להלן: "המבקשים") עתרו לחייב את המשיבה להפקיד ערובה בסך 750,000 ₪ (250,000 ₪ עבור הוצאות כל מבקש) כדי להבטיח את תשלום הוצאותיהם לכשתדחה התביעה, וזאת בשל היות המשיבה חברה בע"מ ובשל מצבה הכלכלי שאינו מצב טוב ולנוכח הסיכויים הנמוכים של התביעה להתקבל.

4.את בקשתם מבססים המבקשים על סעיף 353א לחוק החברות שמקים חזקה שבדין כי במקרה של תביעה שתובעת חברה בע"מ תחוייב החברה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים אלא אם תניח ראיות המצביעות על איתנות כלכלית באופן שיוכל לסתור את החזקה שבדין.

5. בענייננו טענו המבקשים כי מצבה הכלכלי של המשיבה מצדיק להעתר לבקשה והם נסמכים על כך שהמשיבה נמנעת מתשלום הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ שחויבה לשלם בהליך זה ביום 16.1.18 (בקשה 3), כי שילמה רק 3,000 ₪ מתוך הסכום שחויבה חרף העובדה שנפתח נגדה תיק הוצל"פ. עוד נטען כי הפחתת סכום התביעה מ-31 מיליון דולרים למיליון דולרים, נובעת מחוסר יכולת לשלם אגרת בית משפט. לכך הוסיפו המבקשים כי ערך המנייה של המשיבה ירד בכ-40% במהלך החודשים האחרונים דבר המשקף את יכולותיה הכלכליות של המשיבה וגם כי המשיבה צרפה דוח כספי לא מבוקר שמשקף נתונים לא עדכניים; עוד ציינו כי מהחומר שצרפה המשיבה עולה כי חובות החברה מסתכמים בלמעלה ממיליון דולר, ואם לא די בכל אלה צרפו המבקשים את דו"ח D&B בו צויינו מספר הליכים משפטיים שנפתחו נגד המשיבה והמסקנה שמופיעה בדוח D&B כי חל שינוי ברמת הסיכון של החברה וכי "מומלץ להקטין חשיפה ולגבות אשראים בביטחונות". לבסוף טוענת המבקשת כי בדו"ח השנתי של המשיבה לשנת 2016 מציינת המשיבה עצמה כי ייתכן ותאלץ להפחית הוצאות או להשיג מימון נוסף אם לא יהיה לה כסף מזומן בכמות מספקת כתוצאה מפעילותיה.

6.המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה ולחלופין להורות על הפקדת ערובה בגובה מינימאלי; לטענתה הציגו המבקשים נתונים כלכליים באופן מגמתי ומטעה, כך ציינה כי אי תשלום ההוצאות שנפסקו לחובת החברה נבע מבלבול וכי העבירה בסופו של יום את מלוא הסכום בו חויבה וכי עצם פתיחת הליך הוצל"פ אינו מעיד על בעיה כלכלית ותשלום אגרה בגין סכום תביעה של 4 מיליון ₪ מלמד דווקא על יכולת כלכלית.

7.המשיבה טענה כי הנתונים שהובאו בבקשה הם חלקיים הוצאו מהקשרם מדו"ח החברה שהוגש לרשות לניירות ערך האמריקאית וכי עיון במלוא הנתונים דווקא יוביל למסקנה כי ככל שתדחה התביעה תוכל המשיבה לעמוד בהוצאות שיפסקו נגדה. להדגמת המצב הכלכלי האיתן של המשיבה הפנתה המשיבה למספר נתונים הרלבנטיים לטעמה לשאלת חיובה בהפקדת ערובה: תחילה נטען כי המשיבה רכשה בשנים האחרונות 5 חברות ברחבי העולם שגרמו זמנית להצגת נתונים שליליים לכאורה בדו"ח החברה מ-2016, אולם כשהסתיימו פעולות המיזוג עם החברות גדלו מכירות החברה בכ-70% בשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2017. עוד ציינה כי האמור בדו"ח השנתי בנוגע למציאת מימון במידה שתזרים המזומנים לא יספיק הוא חלק בלתי נפרד של כל תקציב שמתכננת חברה, וכי הצגת הדברים בדו"ח הוא הצגה מקובלת ואין לתת לדרך זו של הצגת הדברים פרשנות אחרת, בודאי לא את זו של המבקשים. עוד ציינה המשיבה כי הדוחות הציבוריים שלה מלמדים כי אין לה חובות או הלוואות כלל, וכי בבעלותה נכסים בשווי העולה על 200 מיליון ₪. לטענתה אין לתת משקל ממשי לדוחות D&B המבוססים על נתונים סלקטיביים הניתנים על ידי בעלי אינטרסים, ויש לבחון את הדוחות הכספיים המבוקרים של החברה.

8.המשיבה אף סברה כי הסכום אותו מבוקש להפקיד כערובה הוא סכום גבוה, חסר פרופורציה בנסיבות ורחוק מהמקובל בפסיקה.

9. בטרם סיימתי ההחלטה הגישו המבקשים הודעת עדכון ביום 5.6.18 ובה ציינו כי על פי "דוח עדכני ליום 14.6.18 של פירמת דאן אנד ברדסטריט ... "חלה הרעה ברמת הסיכון של החברה ולאור זאת מומלץ להקטין חשיפה ולגבות אשראים בבטחונות" ולכך השיבה המשיבה כי אין חדש בהודעת העדכון הנשענת על דוחות BDI שהם דוחות חלקיים "מוטעים ומוטים על פניהם ומשופעים בטעויות בסיסיות..." ואין לבסס עליהם כל מסקנות, מאחר שהחברה היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות ב-Nasdaq והיא מדווחת לציבור את כל המידע הנדרש שרחוק מזה המופיע בטענות המגמתיות של המבקשים שנטענו ללא תצהיר עובדתי מלווה אלא בטענות לפי דוחות חלקיים ומסולפים.