עיסא נ' מדינת ישראל

א. כללי

1. לפניי תובענה על סך של 350,000 ₪. בבסיס התובענה טענת התובע כי הנתבעת התרשלה בחקירה פלילית שנערכה בענייננו, ובגין התרשלות זו נוהל נגדו הליך פלילי והוא שהה מאחורי סורג ובריח תקופה בת כשלוש שנים, תחילה במעצר ולאחר שהורשע במאסר, עד שבסופו של דבר זוכה בערכאת הערעור מחמת הספק, ושוחרר ממאסרו.

   ב. הרקע העובדתי

   ב(1) השוד, החקירה, וההליך הפלילי בעניינו של התובע

2. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 31.8.07 התרחש שוד של המתלוננת בכביש העוקף את הכפר חוסאן שבגוש עציון: רכב ובו שני אנשים התנגש ברכבה של המתלוננת מאחור; כלי הרכב עצרו בצד הדרך; המתלוננת יצאה מרכבה; ואז נכנס אחד מנוסעי הרכב הפוגע לרכב המתלוננת וניסה לחוטפו מן המקום. המתלוננת נאחזה בדלת רכבה וניסתה למנוע את החטיפה, אולם הוכתה תוך כדי נסיעה עד שנהדפה ונפלה אל הכביש. שני כלי הרכב נמלטו מן המקום, כשהם מותירים את המתלוננת פצועה וחבולה (תיאור העובדות מיוסד על האמור בכתב האישום, עמודים 66-65 לתיק המוצגים שהגישו הצדדים במשותף, להלן: תיק המוצגים).

3. משטרת ישראל פתחה בחקירה (עמודים 10-8 לתיק המוצגים), וביום 3.9.07 עצרה את התובע כאחד משני חשודים בביצוע השוד, ככל הנראה בעקבות מידע מודיעיני שהגיע אליה (עמוד 19 לתיק המוצגים; עדות החוקר מטעם הנתבעת בעמוד 13 לפרוטוקול שורות 3-2). עוד באותו היום דווח כי בעת שנתקל התובע בחשוד הנוסף שנעצר אמר לו "אל תדבר" (עמוד 11 לתיק המוצגים, בתרגום לעברית, וראו עדות החוקר בהליך הפלילי, עמוד 89 לתיק המוצגים).

4. במהלך החקירה נערכו למתלוננת בביתה מסדרי זיהוי בתמונות, שאחד מהם כלל את תמונתו של התובע והשני כלל את תמונתו של החשוד הנוסף. במסגרת מסדר הזיהוי שכלל את תמונת התובע ציינה המתלוננת כי תמונה זו "דומה ב-80% לזה שנהג את הרכב של הגנבים אם מורידים לו את הזקן ומלבישים לו כובע קסקט", כלשונה, ולגבי תמונה של אדם אחר שהוצגה באותו מסדר כאחת מתמונות הניצבים ציינה כי היא "דומה 90% לזה שגנב לי את האוטו". במסדר הזיהוי שכלל את תמונת החשוד הנוסף שנעצר לא זיהתה המתלוננת איזו מן התמונות כתמונה של מי מן המעורבים באירוע השוד (עמודים 30-26 לתיק המוצגים; ראו גם עדות החוקר בעמוד 21 לפרוטוקול שורה 30 עד עמוד 22 שורה 2).

5. בחלוף מספר ימים נערך בין המתלוננת לבין התובע עימות. עימות זה הוסרט, ואתייחס אליו ביתר פירוט בפרק הדיון שלהלן. בתמצית ייאמר כי עם כניסתו של התובע לחדר שבו נערך העימות זיהתה אותו המתלוננת כמי שהיה מעורב בשוד, וחזרה על זיהוי זה גם לאחר שלבקשתה חבש התובע כובע. התובע, מצדו, שב וטען לאורך כל העימות כי הוא חף מפשע (סרטונים של העימות צורפו לתיק המוצגים על גבי תקליטור שסומן 138). טענה זו של התובע, לפיה הוא לא היה מעורב בביצוע השוד, הועלתה על ידו לאורך כל שלבי החקירה וההליך, ומשלב מסוים הוא אף טען קונקרטית כי בעת האירוע שהה בביתו (בנוגע לטענות התובע ראו את תיק המוצגים בעמודים 37-36, 51-50, 72, 93).

6. להשלמת התמונה יצוין כי החשוד הנוסף שתמונתו לא זוהתה על ידי המתלוננת שוחרר ממעצרו. אשר לאדם האחר שאת תמונתו כניצב זיהתה המתלוננת בסבירות של 90%, הרי שהוא נעצר בחלוף כחודשיים וחצי, אך שוחרר לאחר שהמתלוננת שללה את מעורבותו בשוד כאשר פגשה בו פנים אל מול פנים (עמודים 64-61 לתיק המוצגים).

7. ביום 25.9.07 הוגש נגד התובע כתב אישום לבית המשפט הצבאי יהודה, שבמסגרתו יוחסה לו עבירה של שוד בחבורה בדרך ציבורית כאמור לעיל. כמו כן יוחסה לתובע עבירה נוספת של איום על שוטר, וזאת בגין אמירות שעל פי הנטען השמיע במהלך החקירה כלפי החוקר שריכז את החקירה בעניינו וכלפי שוטר נוסף (כתב האישום מצוי כאמור בעמודים 66-65 לתיק המוצגים).

   בד בבד עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרו של התובע עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. הדיון בבקשת המעצר נדחה לבקשת התובע (החלטות מיום 25.9.07 ומיום 7.10.07, עמודים 69-68 לתיק המוצגים), תוך שבהחלטה הראשונה קבע בית המשפט הצבאי כי "... קיימת בתיק תשתית ראייתיית מספקת לכאורה לצורך הארכת המעצר כמו גם עילת המסוכנות ואין חלופת מעצר" (עמוד 68 לתיק המוצגים). בסופו של דבר הורה בית המשפט על מעצרו של התובע עד לתום ההליכים נגדו, וזאת בהחלטה תמציתית שבה צוין כי "ישנן ראיות לכאורה המיוחסות [לתובע] והקושרות אותו לעבירות המיוחסות לו" (עמודים 71-70 לתיק המוצגים).