בסון ואח' נ' אבו חאטום ואח'

התובעים – קבוצת רכישה – הגישו תביעת ליקוי בניה בגין הקמת פרויקט בשדרות הנדיב בחיפה. התובעים מפנים את תביעתם כנגד הקבלן שבנה את הבית וכלפי מפקח העבודה ששכרו על מנת שיפקח על עבודת הקבלן.

רקע וטענות הצדדים

1.לפניי תביעה לליקוי בניה שהגישו חלק מבעלי הדירות בשדרות הנדיב 9 בחיפה. התביעה במקור הוגשה על סכום של 1,529,846 ₪. התובעים התאגדו יחידו כקבוצת רכישה לצורך רכישת המקרקעין בו הוקם הבניין. הנתבעת מס' 1 שימשה כמנהל פרויקט הבניה (להלן: פל"ם ) והנתבע מס' 2 (להלן: אביב ) היה מנהלה וחתם על ערבות אישית לקיום ההסכם עם התובעים. הנתבע מס' 3 היה הקבלן עמו התקשרו התובעים להקמת הבנין (להלן: אבו חאטום ) והנתבע מס' 4 היה המפקח שאת שירותיו שכרו התובעים על מנת שיפקח על פעולות הבניה (להלן: פינגולד ). נתבעים 1 ו-2 הגישו תביעה שכנגד העוסקת בתשלומים המגיעים להם על פי ההסכם עם התובעים, אך לבסוף הצדדים הגיעו לפשרה לגבי הטענות ההדדיות, לפיה הם הגיעו להבנות לסילוק התביעות ההדדיות מבלי לפרט את תוכנם, וביקשו לדחות את התביעות ההדדיות.

2.על פי הנטען בכתב התביעה הפרויקט כלל שני בניינים, כאשר הבניין האחורי כלל את דירותיהם של התובעים. בנייתו על פי הנטען של המבנה האחורי הייתה אמורה להסתיים עד ליום 15/2/08, אולם בפועל הפרויקט נקלע לאיחור באופן משמעותי והתובעים בשל התחייבויות שנטלו על עצמם (מכר דירותיהם הקודמות לצדדים אחרים) נאלצו להיכנס לדירות במחצית השנייה של שנת 2008 מבלי שהבניין הושלם ומבלי שהמעלית שהותקנה בו פעלה, ולפני מתן טופס אכלוס (להלן: טופס 4 ). רק לאחר השלמת בניית המעלית על ידי התובעים בעצמם בחודש מרץ 2009 וטיפול באספקת חשמל זמנית ומינימלית, ניתן היה להתגורר בדירות ולהשתמש בהן באופן סביר למרות שעדיין היה מדובר באתר עבודה והפרויקט טרם הושלם. לכן התובעים טוענים כי האיחור במסירת הדירות עומד על 12 חודשים לפחות. בגין האיחור נטען שהנתבעים חייבים לפצות את התובעים בסך של 1,333 דולר לכל משפחה, כפיצוי מוסכם, והתובעים העמידו את תביעתם בגין איחור במסירה על סך של 170,880 ₪ (למעט תובעים 3-4 שנטען שתבעו ראש זה בתביעה נפרדת).

לאחר כניסת התובעים לדירות הם הבחינו בליקויים חמורים בשל אי השלמת הבניה ובשל השימוש בחומרים מאיכות ירודה על ידי אבו חאטום ובלי פיקוח של פינגולד. לאורך כל הבניה וגם לאחריה פנו התובעים אל הנתבעים בבקשות ודרישות לבניה תקנית וללא ליקויים, אך מרבית הפניות לא נענו כלל ולפעמים נענו בתוקפנות מצד הנתבעים באופן שלא התקבלה כל התייחסות עניינית לסוגיית ליקוי הבניה. לכן, בלית ברירה, פנו התובעים למהנדס מרדכי שטיינר ( להלן: שטיינר ) אשר ביקר בבניין ונתן חוות דעת באשר לליקויים הכלולים בו. סה"כ עלות תיקון הליקויים על פי חוות דעתו של שטיינר עמדה על סך 385,632 ₪ כולל מע"מ נכון ליולי 2012. כמו כן, בשל בעיה בחיפוי האבן ובעיות נוספות הנוגעות לאבן המשתלבת בחניית המבנה, המליץ שטיינר לבצע תיקונים נוספים בשווי של 666,900 ₪.

מעבר לאמור בחוות הדעת, התובעים טוענים כי הוציאו בעבור תיקונים והשלמות המבנה מכיסם סך של 97,513 ₪. התובעים טוענים כי על פי ההסכם שבין הצדדים, היה על הנתבעים 1-3 לשאת בכל עלויות ההיטלים לעירייה, אך בפועל הם לא שילמו את היטלי העירייה והתובעים נאלצו לשאת בתשלומים בסך כולל של 52,560 ₪. עוד נכללה בתביעה דרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ₪ לכל משפחה. להשלמת התמונה אציין כי התובעים ביקשו ביום 17/6/2018 להפחית את סכום התביעה על ידי התאמתה לקביעות המומחה שמיניתי מטעם בית המשפט ונעתרתי לבקשה זו.

3.אבו חאטום טוען כי דין התביעה כנגדו להידחות על הסף בהעדר יריבות ועילת תביעה כנגדו. אבו חאטום מאשר כי היה הקבלן המבצע בהתאם להסכם שנכרת בינו לבין התובעים. לטענתו, ככל שיוכחו נזקים האחריות להם מוטלת על הנתבעים האחרים שהיו אחראים עליו באופן ישיר. נטען כי עבודות הבניה בוצעו תחת השגחתם של נתבעים 1, 2 ו-4 וכפופה להנחיותיהם ולכן הוא ביצע את העבודות באופן שמרני ומבוקר לשביעות רצונם של הצדדים. אבו חאטום טוען כי שטיינר בדק את הבניין אחרי כמעט 5 שנים מסיום העבודות וחלק נכבד מבדיקותיו נובע מבלאי או שימוש של התובעים. נטען עוד, שחלק מהעבודות שפורטו בחוות הדעת לא בוצעו על ידי אבו חאטום, אלא על ידי התובעים בעצמם. עוד נטען, שחלק מהעבודות לא נכללו בהסכם הקבלנות. אבו חאטום מוסיף וטוען, שהאיחור אינו באשמתו, אלא באשמת התובעים שאיחרו בהזמנת והתקנת המעלית אשר בוצעה על ידי חברת "ישראליפט" ולאבו חאטום אין כל נגיעה לנושא זה. ככל שידוע לאבו חאטום, הייתה בעיה בהזמנת המעלית אשר גרמה לעיכוב בהתקנתה.

4.פינגולד טוען כי ביום 16/10/05 נחתם בינו לבין התובעים הסכם פיקוח על ביצוע הבניה. מאז ועד למועד מסירת הדירות ואף לאחר מכן ביצע את תפקידו כמיטב יכולתו, לשביעות רצונם, וניתן לציין כי לפחות משפחה אחת שהשתתפה בפרויקט (משפחת לניאדו) סירבה להצטרף כצד לתביעות הכבושות שהוגשו כנגד כל המעורבים בפרויקט, מאחר שאין בטענות ממש פרט לרצון מופסד לעשיית עושר, תוך שהתובעים מנסים לגלגל מעצמם אחריות למעשים, החלטות ומחדלים שלהם. הראיה, ביום 9/6/13 פרעו התובעים את יתרת חשבון שכר הטרחה של אבו חאטום בגין עבודתו כמפקח בפרויקט בסך 8,831 ₪ בתוספת מע"מ וזאת בחלוף 8 שנים ממועד חתימת ההסכם, מבלי שההתקשרות הופסקה או בוטלה עד לסיום תפקידו עבור התובעים. פינגולד מדגיש שבשום שלב עבודתו לא הופסקה, כאשר בהסכם הוקנתה זכות כזו לתובעים, מאחר והתובעים היו מרוצים מעבודתו. לא זו אף זו, פינגולד טוען שהתובעים החזירו לו את הערבות שנתן להם להבטחת הבניה או וויתרו עליה בכלל. נטען עוד, כי עקב התנהלותם המפרה או החריגה של התובעים התעכב סיום הפרויקט והוא נאלץ לעבוד תקופה ארוכה יותר מבלי שקיבל תמורה נוספת. נטען עוד, כי העיכוב נבע מהתנהלותם של השותפים בפרויקט, לרבות אי ביצוע תשלומים לקופת הפרויקט או לקבלנים, הפרת הסכמים, עיכוב בהחלטות או בבחירת חומרים, שינוי בהיקף העבודות ובטיבן, בחירת חומרים, החלפת קבלנים, ביצוע עבודות בפרויקט ללא תיאום או אישור, מחלוקות פנימיות בין השותפים. מועד סיום הפרויקט 15/2/08 נקבע בהסכם של התובעים עם אבו חאטום ולא בהסכם עם פינגולד. עוד טוען פינגולד, כי הפיצוי המוסכם בגין איחור נכלל בהסכם בין התובעים לאבו חאטום והוא אינו צד להסכם זה והפיצוי המוסכם שם אינו מחייב אותו.

נטען על ידי פינגולד התובעים 3-4 הגישו תביעה אחרת בגין אותה עילה ונזקים, שהתנהלה בבית משפט השלום בחיפה בתיק 48276-01-12, והם מנועים מלנהל הליך תביעה נוסף מחמת מעשה בית דין. נטען עוד, כי ככל שיש לתובעים טענות כלפי אבו חאטום, הרי הם בחרו אותו והתקשרו עמו בהסכם והדבר אינו מקים עילה כלפי פינגולד. פינגולד מוסיף וטוען, כי התביעה לוקה בשיהוי רב והיא הוגשה כ-6 שנים לאחר שנכנסו לדירות, שיהוי אשר גרם נזק ראייתי ופגע ביכולתו לברר את הטענות, לרבות ביצוע בירור בשטח. עוד נטען, כי 27% מהפרויקט שייך למשפחת לניאדו ולתובעים אין זכות להגיש תביעה לפיצוי בגין שטחים אלו.