ת"א 29000-06-13 שירת הים בע"מ נ' ביבי ואח'

לפניי בקשות הדדיות שהגישו הצדדים למתן צו לגילוי מסמכים, האחד כלפי השני. להלן אדון בבקשות אלו במאוחד. אציין כי בהחלטה מאתמול, נדחתה התביעה על הסף נגד המבקשים 2 ו-3, אם כי הבקשה הוגשה במקורה על ידי שלושת המבקשים. לפיכך דרישת התובעת ביחס לגילוי מסמכים על ידי הנתבעים בבקשה זו תצומצם כלפי הנתבע 1 בלבד, שהתביעה כנגדו וכנגדו בלבד, שרירה וקיימת.

הבקשה האחת: בקשה שהגישו הנתבעים, להורות לחברת שירת הים בע"מ (להלן: "התובעת") לגלות מסמכים המצויים בידיה וכן, להורות לה להשיב על השאלות אשר פורטו בשאלון הנשלח אליה, ושזכה למענה חלקי בלבד, כנטען (להלן: "בקשה מס' 8") .

הבקשה השנייה: בקשה שהגישה התובעת לחייב את הנתבעים לגלות מסמכים ספציפיים אשר נדרשו על ידה ושלא נמסרו לה על פי דרישתה (להלן: "בקשה מס' 9").

ראשית אדון בבקשה בקשה מס' 8:

על פי הנטען בבקשה שהגישו הנתבעים, מאחר והתובעת טוענת כי הרכוש המשותף בבניין נשוא התובענה שייך לה, נדרשה התובעת לגלות מסמכים ולהשיב על שאלות הנוגעים באופן ישיר לעניין זה, אולם זו סירבה.

על פי הנטען, מאחר והזכויות בבניין אינן רשומות, יש מקום לבחון לעומק את כל ההסכמים הנוגעים לנכס הנדון, וזאת לרבות התשריטים שצורפו אליהם, על מנת שניתן יהיה ללמוד כיצד מוגדרים שטחי המחלוקת באותם מסמכים. עוד נטען, כי מאחר ועל פי טענת התובעת, הרכוש נשוא התביעה מוגדר כרכוש פרטי, יש לבחון מהי התייחסות הרשויות לאותו רכוש, ובכלל זה יש צורך לבחון כיצד הוגדר השטח בהיתרי הבנייה, וכיצד ועל ידי מי בוצעו התשלומים ביחס לשטחים אלו.

בנוסף נטען, כי ישנה חשיבות לקבל את כל המסמכים הקשורים ברישום הבית המשותף, על מנת לבחון כיצד התכוונו הצדדים לרשום את הזכויות בבית והאם אכן בוצעה העברה של שטחים משותפים כנטען. בבקשה נטען גם, כי יש להורות לתובעת לצרף את ה"תלונה" שהוגשה על ידה, כפי שזו טענה לה בכתב התביעה.

לגבי השאלות עליהן התבקשה התובעת להשיב, נטען, כי התשובות שסופקו היו חלקיות ומתחמקות וזאת על אף שהשאלות כולן עסקו בלב ליבה של המחלוקת שבין הצדדים.

התובעת טענה, כי הבקשה לצו לגילוי מסמכים שהגישו הנתבעים הנה בבחינת ניסיון דיג פסול ושאין כל קשר בין המסמכים שהתבקשו, לבין העניינים המצויים במחלוקת שבין הצדדים. על פי טענת התובעת, יש בהסכם הרכישה עליו חתמו הקונים המקוריים כדי להבהיר, באופן שאינו משתמע לשני פנים, מהו הרכוש המשותף ומהו אינו רכוש משותף. התובעת טוענת כי הדיירים במלון הדירות הנם רוכשים "בדור שני או שלישי" והם אינם זכאים לטעון לזכויות מעבר לזכויות שנרכשו על ידי הקונים המקוריים. לפיכך, טענה התובעת, כי המסמכים שהתבקשו על ידי הנתבע אינם רלוונטיים להליך זה וכל שרלוונטי הנו הסכם הרכישה המקורי ותו לא. בבקשה להוספת ראייה לתגובת התובעת נטען, כי בנוסף להסכם הרכישה, יש להסתפק גם בהסכם הניהול ובייפוי הכח הבלתי חוזר עליו חתמו הרוכשים המקוריים, מהם עולה כי הדיירים ידעו בפירוש מהו הרכוש בו הם מורשים לעשות בו שימוש ומהו הרכוש המוגדר כרכושה של התובעת. לעניין המסמכים הנוגעים לרישום הבית המשותף, טענה התובעת כי לא היא אשר היתה אמונה על הרישום וכי לכן, אין רלוונטיות למסמכים אלו לתביעה דנא.

תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, קובעת, כי בית המשפט יורה על גילוי מסמכים, כאשר הוכח בפניו שהדבר דרוש לשם דיון הוגן בתביעה. "הליך גילוי מסמכים מתנהל בשלביו המוקדמים של הדיון ולכן אין מבקש הגילוי נדרש להוכיח את הרלוונטיות של המסמכים שגילויים מבוקש בוודאות ודי בכך כי יוכיח שהם עשויים להיות רלוונטיים בהמשך ההליך". (ראו: רע"א 624/11 המוטרנות היוונית קתולית נ' נח'לה (פורסם בנבו 15/3/2011) וגם: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' אחת עשרה, תשע"ג- 2013, עמ' 255). "אין מקום לסרב לבקשה לגילוי מסמכים אם הסירוב עלול למנוע מבעל דין מלהוכיח טענה או אף אם הסירוב אך יקשה עליו להוכיחה" (ראו: רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבניין (פורסם בנבו, 25/12/2007) ).

בעניינינו, עיקר המחלוקת נעוץ בשאלה, האם הרכוש נשוא תביעת הפינוי הנו בגדר "רכוש משותף", בו ניתן לעשות שימוש אף ללא הרשאה מצד התובעת, או שמא מדובר ברכושה הפרטי של התובעת, כנטען על ידה. אני סבור, כי ביחס לרוב המסמכים והשאלות שהתובעת נדרשה לגביהם, ניתן לומר, כי הם נוגעים ללב ליבה של המחלוקת וכי מדובר במסמכים שעשויים לשפוך אור על זכויותיהם של הצדדים בשטחים הנטענים.

ביחס להיתר הבנייה המקורי וכן כל שינוי שנעשה בנכס (סעיף ג'2 לנספח א' לבקשה) (להלן: "נספח א") - סבורני, כי מדובר במסמך שהנו רלוונטי לבירור המחלוקת, שכן יהיה זה אך סביר, שבמסמך זה תהא התייחסות לרכוש המשותף ולחלוקה שבין הרכוש המשותף לבין הרכוש שאינו מוגדר כמשותף, או למצער, לדרך שבה הוצגו הדברים לרשויות הרלוונטיות. הוא הדין ביחס לחוזי הפיתוח עם עיריית אשקלון משנת 1988 וכן משנת 1995 , על נספחיהם המלאים כולל התשריטים (המצוינים בסעיף ג' 3-4 לנספח א'). על התובעת לגלות מסמכים אלה ולאפשר עיון בהן.