פלונית נ' מועצה מקומית ערערה

1.לפני תביעת נזיקין ובגדרה עותרת התובעת לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב תאונה שאירעה ביום 12/03/2012.

2.התובעת ילידת 07/01/1965 טוענת כי בתאריך התאונה הנ"ל, בסמוך לשעה 19:00, עת חזרה מאסיפת הורים בבית הספר, הלכה ברגל ברחוב המוליך לביתה, שאין בו מדרכות ואין בו תאורה, וכשהגיע רכב שנסע ברחוב, חזרה אחורה על מנת שהרכב לא יפגע בה ומיד כשחזרה למסלול הליכתה ברחוב איבדה שיווי משקלה בשל בורות ושקעים שהיו ברחוב, שלטענתה היה מעובד בצורה לקויה ולא תוחזק כיאות, נפלה ונחבלה באף, בכתף ובברך שמאל (סעיף 3 לכתב התביעה וכן סעיפים 7-3 לתצהיר התובעת).

3.גרסת התובעת עמדה במבחן החקירה הנגדית והיא חזרה על טענתה כי הנפילה אירעה ברחוב ללא מדרכות בצדיו כתוצאה מהבור (ראו, למשל, בעמ' 7 לפרוטוקול, שור' 23; עמ' 8, שור' 11-8, 15 ו- 21-18; בעמ' 9, שור' 7-6 ו- 17-14). עדות התובעת הייתה עקבית ולא התגלו בה סתירות, בוודאי לא סתירות מהותיות ומשמעותיות, ובהינתן האופן שבו מסרה התובעת תשובותיה במהלך חקירתה מעל דוכן העדים בבית המשפט, אני מקבל עדותה כעדות מהימנה ואמינה עלי. בהקשר זה אציין כי התובעת העידה בשפה העברית תוך שהיא מפגינה שליטה בשפה זו, והיא העידה בביטחון וסיפקה את התשובות באופן שוטף וללא כל מחשבה, היסוס או התלבטות.

4.ער אני לכך שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, ואולם כאמור לעיל המדובר בעדות מהימנה שהותירה עלי רושם אמין ביותר, והרי כבר נפסק שכאשר בית המשפט נותן אימון מלא בעדות בעל הדין, כי אז ניתן לבסס את פסק הדין על עדות יחידה [ראו: ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' ישראל זוטא ואח', פ"ד כז(1), 679, בעמ' 681 מול אות השוליים א'; וכן ע"א 295/89 חיים רוזנברג נ' שרה מלאכי, פ"ד מו(1) 733, בעמ' 738 ב'-ג']. זאת ועוד, לגרסת התובעת מצאתי חיזוק בתיעוד הרפואי שבו נקשרה התאונה לנפילה ברחוב. בתעודת חדר מיון של מרכז רפואי הלל יפה מיום התאונה, צוין כי התובעת "נפלה בכביש על הברך LT כהולכת רגל". גם במרבית התיעוד הרפואי שלאחר מכן נרשם כתולדות תלונות התובעת "נפילה ברחוב". יש בכך משום חיזוק לגרסת התובעת הממלא אחר דרישת ההנמקה שעל־פי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 [ראו: ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' מימי בן־ארי, פ"ד נו(4) 689 (2002), בעמ' 699 ו'-ז' – 700 א'-ב'; ע"א (מחוזי ת"א) 2109/00 פרנקו דוד נ' אררט בע"מ – חברה לביטוח, (08/04/2003), פסקה 6; ע"א (מחוזי י-ם) 9592/06 ג'מאל מוחמד עלי עבדאללה עאצי נ' יוסף מוחמד עלי עאצי ואח' (05/09/2007), פסקה 4; פסק דינו של כב' השופט י' עמית (כתוארו אז) ב-ת"א (מחוזי חיפה) 1130/05 אבו סבית סאלם ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (10/04/2008), פסקה 9; וכן ע"א (מחוזי י-ם) 11078/07 שרה לוי סבג נ' שמעון פנגר וקסלר ואח' (26/05/2008), פסקה 5].

5.אמנם כפי שטען ב"כ הנתבעת בתיעוד הרפואי אין אזכור לקיומו של הבור שגרם לנפילתה של התובעת, ואולם אין לדעתי בכך כדי לגרוע מכוחו של התיעוד הרפואי כמקים חיזוק לגרסת התובעת במקרה זה, משום שלדעתי אין לצפות לרמת דיוק ופירוט גבוהה של האנמנזה המצוינת בתיעוד הרפואי, שמן המפורסמות היא מאוזכרת בו לצורך אבחון נכון של המקרה וקבלת החלטה נכונה על אופן מתן הטיפול הרפואי וסוגו. התיעוד הרפואי ובמיוחד זה הנערך סמוך לאחר החבלה לא נערך במטרה להגישו במסגרת הליך משפטי עתידי ולצורכי הליך זה. לכל הפחות, אין זו המטרה שעמדה ביסוד עריכתו. זאת ועוד, לגישתי, אין התובעת יכולה להיות אחראית על האופן שבו רופא מסוים רושם את האנמנזה לעומת רופא אחר דייקן יותר. די לטעמי בכך שבתיעוד הרפואי נמצא חיזוק לגרסה הכוללת של התובעת לצד קיומה של עדות אמינה ומהימנה כדי להסתפק בעדותה היחידה של התובעת.

6.אם בכך לא די, הרי שיומיים לאחר התאונה, התובעת צילמה את הבור הנראה בתמונות ת/1, בדרך חזרתה מקופת חולים (עמ' מס' 10 לפרוטוקול, שור' 10-1), והדבר מוכיח כי בזמן אמת התובעת קישרה בין הבור לבין הנפילה ואין זה נכון שהטענה הועלתה לצורכי התביעה בלבד. בהקשר זה אציין כי מהתיעוד הרפואי שצורף לתצהיר עולה שאכן התובעת ביקרה ביום 14/03/2012 אצל ד"ר לונדנר יצחק מקופ"ח מאוחדת (סיכום הביקור צורף בעמוד מס' 25 לקובץ תצהירי העדות). על אף שב"כ הנתבעת ניסה באחת השאלות בחקירה הנגדית להציג לתובעת תמונת מצב שונה ולפיה אין בנמצא מסמך רפואי המעיד על ביקורה בקופ"ח יום או יומיים לאחר התאונה, ועוד בטרם אותר אותו סיכום ביקור מיום 14/03/2012 הנ"ל, השיבה התובעת "אולי לא הבאתי את זה אבל הייתי אצל רופא משפחה" (עמ' 10, שור' 12-11). כאמור מעלה, מאוחר יותר הסתבר כי דבריה של התובעת, חרף חלוף הזמנים, היו נכונים (אם כי ולמען הדיוק באותו יום היא הייתה אצל רופא אף אוזן גרון), עובדה שגם היא מצביעה על אמינותה של התובעת ומהימנות גרסתה.

7.על כן, אני קובע כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה כי היא נפלה לאחר היתקלות בבור ומהמורות שהיו בכביש.

8.כמו כן, התובעת הוכיחה שהמדובר היה ברחוב ללא מדרכות וללא תאורה כפי שגם עולה מתמונות הפוטו שצורפו לתצהיר התובעת, והנתבעת – שלא הביאה עדויות כלשהן מטעמה – לא הצליחה לסתור או להפריך גרסה זו של התובעת והעדים שהעידו מטעמה והלכה למעשה אין היא חולקת על כך.

אחריות הנתבעת כרשות מקומית

9.עוד ב-ע"א 176/59 עיריית ת"א יפו נ' ישראל ראש חודש, פ"ד טז(1) 301, נקבע כי רשות מקומית "היא הרשות הציבורית, אשר עליה הוטלה האחריות להחזיק במצב תקין את הדרכים הציבוריות, הנמצאות בתחומי שיפוטה" (שם, בעמ' 304 ו'). ועל כן, "מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העיריה, אשר מהווים סכנה למשתמשים בו, תהא העיריה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים, אשר בכוחם להסיר את הסכנה או לפחות להרחיקה, וזאת על־ידי ביצוע תיקון נאות תוך זמן סביר, גידור המקום, הצבת תמרור-אזהרה בו או כיוצא באמצעים אלה. אם השקפה זו היא נכונה, אזי תהיה התוצאה, מקום שהעיריה לא עשתה כדי להסיר סכנה כנ״ל או כדי להרחיקה, כי דבר הינזקו של אדם פלוני, בשל היתקל במקום הסכנה, ייזקף לרשלנותה ולפיכך יהיה עליה לפצותו על הנזק שנגרם לו" (שם, בעמ' 305 א'-ב').