ת"א 28816-10-12 זייבלד ואח' נ' בן יוסף ואח'

רקע 

1.לפניי תביעה לפינוי מדירת מגורים המושכרת בשכירות מוגנת, ולתשלום דמי שימוש בסך של 228,000 ש"ח. התובעים הם חלק מבעלי הזכויות בדירה. נתבע 1, מ.ב.י. (להלן: מ. ) הוא דייר מוגן בדירה. נתבע 2, מ. ב.י. (להלן: מ.), הוא בנו של מ. נתבעת 3, ש. ב.י., היא אשתו של מ.. השניים האחרונים התגוררו במושכר ברשותו של מ.מאז נישואיהם בשנת 2009. במהלך בירור ההליך שלפניי הודיעו הנתבעים לבית המשפט כי מ. וש. אינם מתגוררים עוד בדירה. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם מ.נטש את הדירה, ואם העביר את החזקה בה לבנו ולכלתו, מבלי שקיבל את רשותם של בעלי הבית, ובניגוד לדין.

יצוין כי ההליך נשמע תחילה לפני כב' השופטת ש' רנר, ועם מינויה לבית המשפט המחוזי הועברה התובענה לטיפולי.

עיקרי העובדות וטענות בעלי הדין

2.הנכס מושא התביעה הוא דירה בת ארבעה חדרים המצויה בבנין ברחוב **** ***** בירושלים (להלן: הדירה או המושכר). עיון בנסח רישום שצורף לתצהיר התובעים מעלה כי המושכר מצוי בבעלות משותפת של מספר בעלי זכות חכירה לדורות, כאשר ארבעת התובעים חולקים שווה בשווה מחצית מן הזכויות במושכר (כך שכל אחד מהתובעים מחזיק בשמינית מהזכויות). הדירה הושכרה למ.בשכירות מוגנת על פי הסכם שכירות שנערך ביום 15.9.1992. מעדותו של אחת התובעים (ח. ז.) הסתבר שאביהם של התובעים היה בעלים של מחצית הזכויות בנכס. האב הלך לעולמו לפני כ-15 שנים, ועם פטירתו הועברו זכויותיו בנכס לארבעת בניו (הם התובעים בתביעה שלפניי). בעקבות סכסוך ירושה ממושך, נרשמו זכויותיהם של התובעים בנכס בלשכת רישום המקרקעין לראשונה בחודש נובמבר 2011. עוד הסתבר מהראיות שנשמעו לפניי כי הדירה הייתה בניהולו של י. ז. ז"ל עד שנת 2013, וכי התובעים לא היו מעורים בענייני הדירה עד שהבעלות נרשמה על שמם.

3.הסכם השכירות מכוחו הפך מ.לדייר מוגן בדירה לא צורף לראיות הצדדים. כל שהוגש לחומר הראיות הוא מסמך שנראה כי מהווה מבוא להסכם השכירות. מסמך זה נחתם ביום 15.9.1992 בין מ.לבין "ז. לייב ז. ובאישורו של מר י. ז.". עיון בסעיפים 1, 2 ו-8 להסכם שהוגש מוביל למסקנה לפיה הסכם זה מהווה מבוא וחלק בלתי נפרד מהסכם השכירות, אשר אמור היה להיחתם בנפרד. מאחר שהסכם השכירות לא הוגש על ידי מי מבעלי הדין, תהא להלן התייחסות אל המבוא להסכם ואל ההוראות המעטות הכלולות בו.

4.ההסכם מונה 11 סעיפים. בהתאם להסכם, הושכרה הדירה למ.בדיירות מוגנת, תמורתה שילם דמי מפתח בסכום של 65,000$ ארה"ב. בהסכם זה, שכאמור היה בגדר מבוא להסכם השכירות, לא פורטו תניות הנוגעות להפרתו או לסעדים שיעמדו לרשות כל אחד מהצדדים במקרה שההסכם יופר.

5.לטענת התובעים, מ.נטש את הדירה ועבר להתגורר בדירה אחרת בשכונה אחרת בירושלים. עוד נטען כי הוא העביר את החזקה בדירה לבנו ולכלתו, אשר התגוררו בדירה מאז נישואיהם בחודש אוקטובר 2009. זאת, נטען בכתב התביעה, מבלי שמ.קיבל את רשותם של התובעים לעשות כן. מעשים אלה, לפי הנטען, מקימים עילות פינוי נגד מ.וכן זכאות לקבלת דמי שימוש ראויים בסך של 6,000 ש"ח לחודש, לתקופה שמחודש אוקטובר 2009 ועד לפינוי הנתבעים.

6.הנתבעים הכחישו את האמור בכתב התביעה. לטענתם, מ.מתגורר בדירה באופן רציף ומתמשך מאז שנת 1992 – השנה שבה רכש את זכויותיו בדירה במיטב כספו. במשך כל התקופה האמורה נטען כי מ.מילא את כל התחייבויותיו כדייר מוגן. עוד נטען בכתב ההגנה כי לפני מספר שנים עבר מ.אירוע מוחי והוא משותק במחצית גופו. בשל מצבו האישי והבריאותי נטען כי הוא נוהג ללון מדי פעם בדירת אחותו בשכונת פסגת זאב. דירה אחותו מצויה בסמיכות לדירה בה מתגוררת ביתו של מ. , המסייעת לו. בכתב ההגנה לא הכחיש מ.כי בנו וכלתו עברו להתגורר בדירתו. לפי הטענה, מדובר בזוג צעיר ומחוסר דיור המצוי בתחילת הדרך, ונוכחותם בדירה מסייעת למ.בשל מגבלותיו הרפואיות. עוד נטען כי דבר מגוריהם של נתבעים 2 ו-3 יחד עם מ.היה בידיעתו של הבעלים הקודם של הנכס, מר י. ז. ז"ל. לפי הטענה, התובעים ירשו מחצית מזכויות הבעלות במושכר רק לאחרונה. עד אז היה מר י. ז. ז"ל איש הקשר של מ. , והוא נהג לשלם לו את דמי השכירות השוטפים. זה המקום לציין כי נכון למועד הגשת כתב ההגנה היה מר י. ז. בח. , והנתבעים עתרו לצרפו לתביעה. בדיון מיום 6.10.2013 הוסכם כי תחת צירופו לתביעה הוא יזומן כעד, אך נוכח פטירתו, הדבר לא הסתייע.

המסכת הראייתית