ת"א 2847-04-10 ברוידא ואח' נ' מור ואח'

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן טענות הצדדים להפרה של הסכם בניה שנכרת ביניהם ביום 4.3.10. עפ"י ההסכם התחייב התובע לבנות עבור הנתבע, 4 צימרים מעץ בתנאים כמפורט בהסכם (להלן: "ההסכם").

לטענת התובע- חרף עמידתו בהסכם וביצוע השלב ההתחלתי בבניה, החל הנתבע להעלות טענות שונות ולהערים קשיים על ביצוע העבודה, כך לדוגמא, ביטל הנתבע צבע שבחר, העלה טענות בדבר תכנית הביסוסים ולמרות שהתובע הסכים לפעול לפי תכנית הביסוסים מטעם מהנדס הנתבע (להלן: "גל"), המשיך להעלות טענות כנגד התובע. התובע טען כי למרות שהנתבע ידע על נסיעה מתוכננת מראש של התובע לחו"ל, החל להעלות טענות בדבר "היעלמותו", ואף דרש הארכה של הערבות הבנקאית מעבר למוסכם וכן המצאה של ערבות נוספת. בסופו של דבר, דרש הנתבע חילוט הערבות ואף ביטל את ההסכם תוך גרימת נזקים לתובע. לטענת התובע כשהגיע ביום 1.4.10 עם משאית עליה הועמס העץ מוכן להרכבה, סירב הנתבע לאפשר לתובע לפרוק את העץ, הכל על מנת לחלט את הערבות שמסר התובע.

2.כבר עתה אציין כי לאחר דיון בבקשה לסעד זמני בעניין חילוט הערבות הבנקאית, הגיעו הצדדים ביום 15.6.11 להסכמות, על פיהן סך של 104,000 ₪ מהערבות יחולט לטובת הנתבע והיתרה תועבר לתובע. העץ יוותר בבעלות התובע ואולם, אם יבקש למכרו, לנתבע תהיה זכות קדימה לרכוש אותו במחיר המוצע.

3.התובע שעתר תחילה לאכיפת ההסכם, הבהיר כי לאור המצב העובדתי- הסכמת הצדדים כמפורט, תביעתו הינה לפיצויו בגין נזקיו בסך 199,880 ₪ כדלקמן: הפסד רווח מהפרויקט – עפ"י הפסד רווח בסך 29,500 ₪ לצימר וסה"כ ל-4 יחידות – 118,000 ₪, הוצאות לאחסנת העץ ל- 15 חודשים – 7,500 ₪, ביטוח העצים לשנה – 900 ₪, הוצאות חוות דעת מומחה 3,480 ₪, נזק לא ממוני – 20,000 ₪, פיצוי בגין הפרת ההסכם 50,000 ₪.

4.הנתבע הכחיש את הנטען בכתב התביעה וטען כי התובע הוא שהפר את ההסכם. לטענת הנתבע, שכר את שירותי התובע לאור מצגיו כי יש לו ידע וניסיון לביצוע הבניה. ואולם, הסתבר לו כי התובע מתנהל בצורה רשלנית ולקויה. כך לדוגמא – התובע המציא תכנית ביסוסים לא תקנית משל עצמו, למרות שהיה ברור וידוע לו כי תכנית הביסוסים הינה באחריות המהנדס גל. הנתבע טען כי עפ"י ההסכם, התובע היה אמור לבנות את הקירות ליחידות בסדנא שלו ולהביאם לשטח כשהם בנויים לקירות מוכנים, לאחר שיוכנו יציקות הרצפות כך שניתן יהיה להעמיד את הקירות ישירות עם הגעתם ולחברם לרצפות. אולם, הדבר לא נעשה על ידי התובע.

עוד טען הנתבע, כי התובע לא הציג ערבות בנקאית כמוסכם וסרב להאריך את הערבות הבנקאית וזאת למרות האיחור בביצוע הביסוסים.

הנתבע טען כי עפ"י ההסכם, הערבות הבנקאית הייתה אמורה להישאר בידיו להבטחת סיום שלב "שלד + OSB" ואספקת קירות להמשך הבניה, אשר הינו שלב לאחר "תחילת ביסוסים ותשתיות בשטח". למרות זאת הערבות ניתנה לחודש ימים בלבד, תוך הסתמכות על סעיף בהסכם שהוסף ע"י אשת התובע במזיד ובמרמה. הנתבע טען כי אין כל היגיון בטענת התובע כאילו הערבות ניתנה לאספקת חומר העץ בלבד. הנתבע טען, כי התובע לא עמד בשלבים המוסכמים אף ביחס לתחילת הבניה – כך לא הביא לשטח עצים מעובדים וצבועים; העץ לא נחתך, לא נצבע ולא עובד, ולא היה ניתן להניחו על ביסוסים שכאמור, בכל מקרה, לא היו מוכנים אף הם. הנתבע ציין כי התובע ביקש להביא את העץ לשטח לא מוכן, כשבשלב זה, הנתבע אפילו לא נתבקש עדיין לבחור צבע לקירות, אלא רק לתקרה.

לעניין בחירת הצבע לתקרה, טען הנתבע כי לאחר ביקורו בסדנא נוכח שהצבע אינו תואם את הצבע שהוזמן ולכן הוא עצמו ניסה לאתר צבע תואם באמצעות יצירת קשר עם היבואן אשר הבהיר לו, כי בניגוד לדברי התובע, קיימות דוגמאות של הצבע מרוח על עץ אצל ספקי החברה בחצור ובעקבות פעילות הנתבע, אף הגיע סרגל גוונים לנתבע.

הנתבע טען, כי התובע סירב להכיר בתוכנית הביסוסים של גל ולהישמע להוראותיו, כך לדוגמא, הגיע לשטח במטרה להניח את העץ בניגוד להוראות גל.