1.מוסך מתקן רכב של לקוח. בתום הטיפול נמסרת הודעה ללקוח כי הרכב מוכן והלקוח מודיע כי לא יגיע באותו יום לקבל את הרכב ומסכים כי הרכב יחנה מחוץ למוסך עד שיגיע לקחת אותו. בעודו חונה מחוץ למוסך נפגע הרכב. האם בנסיבות אלו אחראי המוסך לשלום הרכב באחריות המוגברת של שומר שכר?
רקע וטענות הצדדים
2.מבוטח התובעת, ברוך גיורא בוטבול (להלן: המבוטח), היה בעליה של משאית אשר טופלה במוסך הנתבעת. ביום 24.4.14 , יום חמישי בשבוע, נכנסה המשאית לטיפול במוסך. בסוף יום העבודה, בשעה 16:00 לערך, נמסרה למבוטח הודעה כי הטיפול במשאית הסתיים ויכול להגיע לקחת אותה. המבוטח לא יכל להגיע באותו מועד וסוכם עם המוסך כי תחנה מחוץ למוסך, וכך היה. ביום ראשון, 27.4.14, כאשר הגיע לקחת את המשאית מצא את המשאית עם פגיעה קשה בחזית המשאית (בקבינה). עקב פגיעה זו הוכרזה המשאית כרכב שהוכר כאובדן כללי והתובעת שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח. (הצדדים הגיעו להסכמה כי שיעור התשלומים בהם נשאה התובעת הינו 73,762 ₪).
התובעת הגישה תביעת שיבוב כנגד המוסך על בסיס חוק חוזה קבלנות וחוק השומרים בטענה כי המוסך הינו שומר שכר בעל אחריות מוגברת, קרי כי השמירה אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקת המשאית. לחילופין נטען כי גם אם המוסך חב על בסיס אחריות שומר חינם, אזי התרשל המוסך בכך שהשאיר את המשאית ללא פיקוח מספיק. טענה זו נשענת על ההנחה כי המקום בו חנתה המשאית מחוץ למוסך נמצא תחת פיקוחה או שליטתה של הנתבעת.
3.הנתבעת טענה כי המבוטח ביקש להשאיר את המשאית מחוץ למתחם המוסך והודיע כי נהג מטעמו יגיע לקחת את המשאית עם מפתח נוסף שברשותו. נטען כי הנתבעת היה שומר חינם אשר לא התרשל ולכן אין מקום לחייבה לשפות את התובעת. עוד נטען כי השארת המשאית בחוץ נכפתה על הנתבעת מאחר והמבוטח בחר להשאיר את המשאית מחוץ למוסך עד ליום ראשון. נטען כי גם אם הנתבעת שומרת שכר אזי מטרת השמירה טפלה למטרה העיקרית של תיקון המשאית. מכוח הוראות חוק השומרים וחוזה קבלנות נטען כי לאחר שהודיעה למבוטח כי גמרה את הטיפול במשאית, והוא לא הגיע תוך זמן סביר לקחת אותה, אין עוד מקום להטיל עליה אחריות מוגברת של שומר שכר. הנתבעת הכחישה כי שימשה כחניון לילה למשאיות או כי אחראית בכל צורה או אופן לשטח שמחוץ למתחם המוסך.
דיון והכרעה
4.התשתית העובדתית שהציגו שני הצדדים דלה ועיקר העובדות אינן שנויות במחלוקת. התובעת נסמכת על תצהיר המבוטח אשר בהודעה על מקרה הביטוח ציין כי בשעה 16:00 הודיעו לו שהמשאית מוכנה אבל לא יכל להגיע ורק ביום 27.4.14 הגיע לקחת את המשאית. באותה הודעה הגדיר המבוטח את המקרה כתאונת פגע וברח.
בתצהיר המבוטח הורחבה הגרסה ונטען כי הודיע למוסך כי לא יוכל לקחת את המשאית ביום שישי וסוכם כי תישאר בחזקת המוסך עד ליום ראשון. עוד נטען בתצהיר כי החניה הסמוכה למוסך, בה חנתה המשאית עת נפגעה, משמשת כחניון למשאיות מעל ל- 9 טון והנתבעת מנהלת את החניון וגובה כספים עבור החניה שם. הגדיל המבוטח לטעון כי בחניון יש שמירה וסיור רכוב וזו הסיבה שהסכים להשאיר את המשאית מחוץ למוסך.
5.מחקירת המבוטח עלתה תמונה שונה מהמתואר בתצהירו. העד אישר כי אמר למוסך כי לא יודע אם יספיק להגיע למחרת ואין לו בעיה שהמשאית תחנה בחוץ, כפי שחונות עוד משאיות רבות אחרות. עוד אישר כי אמר שיגיע בעצמו או ישלח נהג מטעמו. לשאלה האם סוכם כי הנתבעת תשמור על המשאית השיב בשלילה ורק ציין "אמרתי לי שישים את המשאית בחוץ" (עמ' 9, ש' 19).
מעדותו עולה כי מדובר בשטח בו נוהגים נהגי משאיות שונים, ללא קשר לתיקון במוסך הנתבעת, לחנות את רכבם. העד אישר כי לא שילם עבור החניה בחוץ, לשיטתו מאחר ומטפל באופן קבוע במוסך. עם זאת טען כי ידוע לו "שהוא לוקח מחבר שלי 600 – 700 ₪ לחודש". באותה נשימה אישר כי השטח מחוץ למוסך הוא שטח ציבורי, אולם טען כי מישהו גובה שם תשלום.
6.מעבר לעדות המבוטח לא הוגשו ראיות נוספות מטעם התובעת, אשר ערכה חקירה אולם בחרה להימנע מהעדת החוקר מטעמה. בנסיבות אלו לא ניתן להתבסס על טענות שהועלו בסיכומים כי ישנן ראיות נוספות, אולם העדים חששו להתייצב לעדות. אין ראשית ראיה ללחץ פסול שהפעיל מי מטעם הנתבעת על העדים ובית המשפט לא התרשם כי מנהל הנתבעת התנהג באופן היכול להתפרש כמאיים.
מראיות התובעת עולה כי המבוטח למעשה ביקש כי המשאית תחנה מחוץ למוסך כדי שיוכל להגיע ולקחת אותה בזמנו החופשי. לא היה כל סיכום עם הנתבעת ביחס לשמירה על המשאית בעת חנייתה מחוץ למתחם המוסך.
7.בנוסף, אין עדות לכך כי אותו שטח בו חנתה המשאית נמצא תחת שליטתה ופיקוחה של הנתבעת. המוסך ממוקם בסוף רחוב עזרא יסודי באזור התעשייה באשקלון, סמוך למפעל עשות אשקלון. למעשה הרחוב נגמר בשער המוסך אשר ממול השער ישנה מעין רחבת עפר בה נוהגות לחנות משאיות. ניתן להתרשם על טיבו של המתחם מהתמונות של המשאית הניזוקה במקום. התובעת לא הציגה תיעוד אחר המלמד כי מדובר במתחם מגודר אשר ניתן לשער כי גובים בו כסף. כמו כן, לא מדובר בשטח גדול בו יש צורך בסיורים, כנטען בתצהיר המבוטח. עולה כי לא הוכח שהנתבעת אחראית לשטח שמחוץ לשטח המוסך. הטענה כי גובה היא תשלום עבור שימוש בשטח זה לא הוכחה ואין די בעדות מפי השמועה של המבוטח כי חבר שלו משלם לנתבעת עבור שימוש מעין זה. יוער כי מנהל הנתבעת אישר כי גובה תשלום על חנייה, אולם עבור משאיות החונות בתוך שטח המוסך.
גם הטענה כי השטח האמור מהווה חניון מוסמך עבור העירייה לא הוכחה. לפי סעיף 8א לחוק עזר לאשקלון (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"ב – 1962 אסורה חניית לילה של רכב מסחרי שמשקלו עולה על 10 טון, אלא בחניון משאיות שנועד לכך והודעה פורסמה וסומנה בתמרור. לו רצתה התובעת להוכיח כי השטח ליד המוסך מהווה חניון כאמור, יכלה להציג ראיות כי מדובר בחניון מוסדר או להציג ראיות כי הנתבעת גובה כספים עבור חניון זה. לא הוכח דבר מעין זה ועל כן עולה כי אין לנתבעת כל שליטה או אחריות על השטח שמחוץ למתחם המוסך.
8.הנתבעת מטעמה נסמכה על תצהיר קצר של מנהלה, פאיז אבו ג'אנם (להלן: פאיז). בתצהיר נטען כי המבוטח הודיע כי הוא או נהג מטעמו יגיעו לקחת את המשאית וביקש כי המשאית תחנה מחוץ למוסך. מאחר והמשאית תפסה מקום טיפולים למשאיות אחרות, פעל המוסך כמוסכם. עוד הכחיש פאיז את הטענות ביחס לאחריותו על השטח שמחוץ למוסך.
לאור ניתוח ראיות התובעת עולה כי גרסתו של פאיז תואמת לעדות המבוטח. חקירתו של פאיז התמקדה בהליך הטיפול במשאית, כדי להוכיח כי עד למועד בו הגיע המבוטח לקחת את המשאית, למעשה טרם הסתיים הטיפול.
למעשה אין מחלוקת כי המשאית הושארה לאחר התיקון מחוץ למוסך בהסכמת המבוטח. אין בידי לקבל טענתו של פאיז כי אמר מפורשות למבוטח כי אינו אחראי לגורל המשאית, וממילא לטעמי אין משקל בנסיבות העניין לשאלה אם אמר זאת.
עדותו של פאיז כי לנתבעת אין כל שליטה על הנעשה מחוץ לתחומי המוסך לא נסתרה. לכן לא השתנו הממצאים לעיל ביחס להיעדר אחריות הנתבעת לשטח בו חנתה המשאית. מבחינת היחסים המסחריים עם המבוטח, הבהיר פאיז כי נחשב הוא ללקוח קבוע אשר מבצע תיקונים שוטפים ומשלם בסוף כל חודש לפי תנאי האשראי שסוכמו מולו, שוטף פלוס... . אין חולק כי כרטיס העבודה עבור תיקון המשאית נסגר רק ביום ראשון עת התגלה הנזק, לטענת פאיז במועד בו הפקידה מטפלת בכרטיסי העבודה שעל שולחנה. עוד הבהיר פאיז כי רוב הלקוחות נשארים במוסך עד גמר התיקון או לחילופין מגיעים מיד עם גמר התיקון לקבל את המשאית, מאחר וזו נדרשת לעבודתם השוטפת. התרשמתי כי הגזים פאיז בתיאור חריגות בקשת המבוטח כי המשאית תחנה מחוץ למוסך, אולם כפי שיפורט להלן לא מצאתי כי יש נפקות לשכיחות התנהגות זו.
על בסיס עובדתי זה אבחן להלן את גדר אחריות המוסך.
האם התרשל המוסך?
9.התובעת לא הוכיחה את יסודות עוולת הרשלנות ולמעשה לא הוכיחה אף את היסוד העובדתי ביחס למקום חניית המשאית. אין חולק כי ביום חמישי עת חנתה המשאית מחוץ למוסך לא נגרם לה נזק, והנזק התגלה ביום ראשון בבוקר. פאיז טען כי ביום שישי לא הבחין בנזק ועדותו לא נסתרה.
מאחר ולא הוכח כי הנתבעת אחראית לשטח מחוץ למוסך ולא הוכח כי החנתה את המשאית באופן רשלני שסיכן אותה באופן מיוחד להיפגע מתאונת דרכים, לא הוכח כי הנתבעת התרשלה. ניכר היה בעדות המבוטח כי הלין על מר גורלו, אולם לא בא בטענות לנתבעת: "כי אני יודע שהרבה משאיות חונות שם לא יודע למה רק אני קיבלתי את המכה" (עמ' 8, ש' 18).
שעה שסוכם בין המוסך למבוטח כי המשאית תחנה מחוץ למוסך עד שיגיע לקחת אותה, אין רשלנות בכך שהסכים לעשות כן. אין רבותא בטענה כי השארת המשאית בתוך תחומי המוסך מבטיחה יותר את שלומה. למרות שהמוסך בעל שטח גדול יחסית, לא נסתרה הטענה כי קיבולתו לא עולה על עשר משאיות וכי היה צריך לפנות את משאית המבוטח כדי לפנות מקום למשאיות בטיפול. ממילא שעה שהמבוטח ביקש כי המשאית תחנה בחוץ, לא ניתן להלין על הנתבעת שביצעה את מבוקשו.
על כן הטענה לרשלנות נדחית. על כן אין מקום לחייב את הנתבעת מכוח עוולת הרשלנות או מחמת היותה שומר חינם או שומר שכר שמטרת השמירה על הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. להלן אבחן האם יש לחייב את הנתבעת באחריות מוגברת מכוח היותה שומר שכר כהגדרתו בסעיף 2(ב) לחוק השומרים.
אחריות הנתבעת כשומר שכר
10.אין חולק כי הנתבעת הינה קבלן כמשמעותו בחוק חוזה קבלנות ואחריותה נגזרת משילוב הוראות חוק זה עם הוראות חוק השומרים. התובעת נסמכת על ע"א (מח' ב"ש) 1260/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מכון לב בע"מ, 17.6.03, (להלן: עניין מכון לב), שם נפסק בדעת הרוב כי המוסך הינו שומר שכר גם לאחר שסיים את מלאכת תיקון הרכב ועד למועד בו הגיע בעל הרכב לקבל את הרכב. נסיבות המקרה היו כי בעל הרכב ביקש מהמוסך שישאיר אותו במוסך עד למחרת היום, לאחר סיום התיקון. הרכב שהה בתוך המוסך ונגנב ממנו.
כב' השופט י' אלון קבע בנסיבות אלו: "גם משנסתיימה מלאכתו של הקבלן, ממשיך הוא להיות שומר שכר בנכס אם לתקופה הנוספת שהוסכמה בינו לבין המזמין ואם לזמן סביר הנדרש בנסיבות העניין, התיקון והנכס".
מסקנה זו נלמדה מהוראות סעיף 6(א) לחוק חוזה קבלנות וסעיף 11 לחוק השומרים העוסקים באופן השבת הנכס למזמין לאחר סיום עבודת הקבלן. אשר לטובת ההנאה הצומחת לקבלן בהחזקת הנכס לאחר סיום מלאכתו, מצא בית המשפט עיגון בזכות העיכבון.
עוד הפנתה התובעת לתא"מ (שלום רמ') 30564-01-14 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' מכוניות אור דן בע"מ, 30.6.16 בו נקבע כי להגיע לקחת רכב ביום ראשון לאחר סיום תיקון ביום שישי, נכנס לגדר הזמן הסביר.
מנגד נסמכת הנתבעת על תא"מ (שלום אש') 46591-09-12 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' איי.בי.אי השקעות קארבר בע"מ, 26.6.14, בו נקבע כי לא ראוי להכיר במוסך כשומר שכר עת אחסן את הרכב בתחום המוסך לבקשת הלקוח עד שיגיע למחרת לקחת אותו. (נראה כי המסקנה שם לעניין זה, המנוגדת לכאורה לפסק הדין המנחה הנ"ל בעניין מכון לב בע"מ, הינה בגדר אמרת אגב מאחר וההכרעה התבססה על הקביעה כי הגניבה שם בוצעה בנסיבות הפוטרות את המוסך גם מאחריות מוגברת של שומר שכר).
11.מבחינת הפסיקה עולה תחושה של אי נוחות להטיל אחריות על קבלן בנסיבות בהן סיים מלאכתו והותיר את הנכס בחזקתו לבקשת המזמין. במקרה מעין זה אכן לכאורה לא צומחת עוד טובת הנאה לקבלן בהחזקת הנכס, והחזקתו נכפית עליו לבקשת המזמין ומנוגדת לצורך המסחרי של הקבלן שלא לאחסן אצלו נכסים התופסים מקום.
לטעמי ניתן לאבחן את עניין מכון לב בשני אופנים. האחד, במקרה הנדון למעשה לא הפעיל המוסך את זכות העיכבון שלו. המבוטח טיפל במשאית בתנאי תשלום באשראי והמוסך לא ציפה לקבל תשלום כתנאי למסירת המשאית לידיו. המבוטח הודה כי ביקש כי המשאית תחנה בחוץ כדי שיוכל להגיע ביום שישי או ראשון לקחת אותה, ונטילת המשאית לא הותנתה בתשלום. יתרה מכך, בנסיבות העניין ההסכמה להוצאת הרכב מתחומי המוסך, לבקשת המבוטח, מקפלת בתוכה הסכמה מכללא כי המוסך אינו אחראי עוד לשלום המשאית.
סעיף 8 לחוק חוזה קבלנות קובע כי הוראות החוק יחולו אם אין כוונה משתמעת אחרת מההסכם בין הצדדים. סעיף 4 לחוק השומרים מסייג את אחריות השומר בגין נזק שנגרם עקב שימוש רגיל בנכס לפי תנאי השמירה וסעיף 14 כולל הוראה הדומה לסעיף 8 לחוק השומרים. הסכמה של הלקוח, או מודעות מטעמו, כי עם סיום הטיפול יחנה בעל המוסך את הרכב מחוץ למוסך, בשטח ציבורי, הינה כוונה משתמעת מהסכם הקבלנות שיסתיים עם חניית הרכב מחוץ למוסך. כמו כן עולה הדבר לכדי שימוש רגיל במשאית לפי תנאי השמירה, מאחר והוסכם כי תחנה עם סיום הטיפול מחוץ למוסך.
למסקנה זו ראה ע"א (מח' מרכז) 2721-09-07 בכר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, 30.4.08, שם נקבע כי המוסך לא אחראי לגניבת רכב שחנה מחוץ למוסך בהסכמת בעל הרכב, למרות שמפתחות הרכב נגנבו מארון נעול במוסך. באותו עניין נשאל בעל הרכב האם בעל המוסך אמר לו כי אינו אחראי לרכב אם חונה מחוץ למוסך והשיב: "בעצם מה אכפת לי שהרכב יעמוד בחוץ? הוא לפעמים עומד בחוץ במקומות אחרים כגון בקלקיליה יום שלם. שיעמוד בחוץ יש לי ביטוח, שיעמוד בחוץ".
תשובה פשוטה זו מלמדת על חלוקת הסיכונים הראויה, מאחר והאחריות המוגברת על קבלן הינה מכוח שליטתו בנכס. שעה שהוסכם כי הרכב יחנה מחוץ למוסך, אין למוסך עוד שליטה עליו ואין מקום לחייבו באחריות מוגברת. (יוער כי רשות ערעור על פסק הדין נדחתה, רע"א 5338/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' בכר, 29.11.10, על בסיס הקביעה כי פסק הדין הסתמך על הסכמה מפורשת בין הצדדים כיצד לנהוג ברכב, על נטילת האחריות לשמירה על הרכב על-ידי הבעלים של הרכב ושחרור מוסכם של המוסך מאחריותו).
במקרה הנדון אמנם הצדדים לא סיכמו במפורש על פטור מאחריות במידה ותחנה המשאית מחוץ למוסך, אולם בנסיבות בהן בעל הרכב ביקש כי הרכב יחנה בחוץ, משתמעת הסכמתו כי המוסך לא אחראי עוד לרכב. מדובר כאמור בשטח בו חונות משאיות ללא קשר לשאלה אם ביצעו תיקון במוסך הנתבעת ולכן נקבע כי אין רשלנות בחניית המשאית שם. נסיבות מעין אלו מלמדות על הסכמה כי המוסך אינו אחראי עוד לשמור על המשאית עת חונה מחוץ למוסך. על כן, למרות שניתן לראות בהגעת המבוטח ביום ראשון לקחת את הרכב כזמן סביר, למרות שחורג מהמקובל אצל נהגי משאיות, בקשתו כי הרכב יחנה מחוץ למוסך מצדיקה הפסקת מעמדו של המוסך כשומר שכר.
(למסקנה דומה כי קיים פטור מאחריות מקום בו הרכב ניזוק עת חנה מחוץ לבית העסק בהסכמת הלקוח ראה ת"א (שלום ב"ש) 3358/08 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אלקטרוניק סטריאו ואביזרי רכב, 29.12.09. כמו כן, ת"א (שלום כ"ס) 2716/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' כחלון, 4.1.04, שם נקבע כי מקום בו הגיע בעל הרכב לאחר השעה המוסכמת לקחת את הרכב, הופך בעל העסק שם לשומר חינם. לגישה אחרת ראה ת"א (שלום י-ם) 17428-05-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מוסך נתן אקספרס בע"מ, 28.8.12, אולם שם נקבע כי בעל הרכב לא היה מודע לנוהל הוצאת הרכב מהמוסך עם גמר התיקון ולא הסכים לו).
סוף דבר
12.מבחינת תכלית הטלת האחריות המוגברת על קבלן לשמירת הנכס ולאור הדינים החלים והפסיקה שפורטה לעיל מסקנתי היא כי מדיניות משפטית ראויה היא שלא להטיל חבות במקרה הנדון על המוסך. שעה שבעל הרכב מבקש כי עם גמר הטיפול יחנה הרכב מחוץ למוסך, לא צומחת עוד לבעל המוסך טובת הנאה משמירת הרכב. שעה שבעל הרכב יכול לקחת את הרכב עם מפתח אחר שברשותו, אין רבותא בכך כי מפתח אחר נשאר בחזקת המוסך (ראה עניין בכר לעיל). ההסכמה כי המשאית תחנה מחוץ למוסך משמעותה שעם הוצאתה מסתיימת אחריות של המוסך כשומר שכר.
מאחר ובנסיבות אלו המוסך אינו בגדר שומר שכר, ונקבע כי לא התרשל, אני מורה על דחיית התביעה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.
ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ז, 25 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.
