הנתבעת 1, אנה סוקול, הגישה התנגדות מטעמה (ת"ט 28100-12-16) וטענה כי הייתה בעבר בעלת מניות בחברה, יחד עם הנתבע 3, בוריס ספיאניק, ובמסגרת זו נחתם שטר החוב. אלא שביום 18.2.14 נחתם הסכם מכירת מניות (להלן: ההסכם") מכוחו העבירו נתבעים 1 ו – 3 את כל מניותיהם לצדדים שלישיים - מר יעקב גולדיץ ומר דימיטרי סוקול.
בהסכם נקבע כי הנתבעים 1 ו -3 ישוחררו מכל חבות או ערבות בקשר לחברה. לטענת הנתבעת 1, לאחר החתימה על ההסכם, עודכנו כל נושי החברה, ובכלל זה התובעת, על העברת הבעלות בחברה ובעקבות כך, שלחה התובעת נציג לצורך החתמת בעלי המניות החדשים על ערבות.
בנוסף טענה הנתבעת 1 כי החוב כפי שהוא בתיק ההוצאה לפועל, איננו מוכח שכן, על פי הכרטסת שהציגה התובעת, מדובר בחוב של 107,888 ₪, בעוד שסכום התביעה עומד על סך של 195,244 ₪. לכך יש להוסיף את העובדה כי מדובר בחוב שנוצר לאחר המועד שבו נחתם ההסכם והועברו המניות לבעלי המניות החדשים.
עוד הוסיפה הנתבעת 1 וטענה כי גם אם לא הייתה התובעת מחתימה את בעלי המניות החדשים על שטר חוב חדש לאחר העברת הבעלות לידיהם, מדובר היה בהתנהלות רשלנית מצידה, שכן הובא לידיעתה כי הנתבעת 1 והנתבע 3 אינם עוד בעלי מניות בחברה.