1.שלוש בקשות מונחות לפניי.
2.בבקשה הראשונה, עותרים הנתבעים להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי המוסמך לדון בתובענה, וזאת מאחר ומדובר בתביעה עפ"י חוק הנאמנות התשל"ט- 1979 (להלן : "חוק הנאמנות") בבקשה השנייה, עותרים הנתבעים לתקן את כתב ההגנה ואילו בבקשה השלישית עותר התובע לגבות את עדותו כעדות מוקדמת נוכח גילו.
3.בטרם אתייחס לטענות הצדדים בכל אחת מן הבקשות נביא את עיקרי המחלוקת בין הצדדים.
4.התובע, איש בא בימים, בן 92 ביום הגשת התביעה, טוען בכתב תביעתו כי הנתבע חייב לו כספים ששמר עבורו ואשר מסרב הוא להשיב לו. עפ"י הנטען, התובע הינו איש עסקים ותיק ועתיר נכסים, שבינו לבין הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") נרקמו יחסי ידידות ויחסי עבודה במשך 40 שנה, כאשר התובע חשף את ענייניו הכספיים בפני הנתבע שהינו רו"ח במקצועו, אשר שימש רו"ח של התובע וחברו הטוב. התובע טען כי בשנת 2013 היו מופקדים בחשבון התובע בבנק UBS בשוויץ סך 480,000 דולר אמריקאי, ומשביקשו הרשויות בארה"ב מן הבנק לחשוף את חשבונות התובע (שהינו אזרח ארה"ב) ייעץ לו הנתבע להעביר סך 380,000$ לחשבונו בארץ, ואילו את היתרה, ע"ס 100,000$ להפקיד בחשבון הנתבעים בבנק אחר בשוויץ, עד אשר יימצא פתרון הולם שיאפשר להעביר את הכספים לידי התובע. לבסוף נהג התובע לפי עצת הנתבע והפקיד בחשבון הנתבע סך 82,813 $. עוד מציין התובע, כי באותה שנה (2013)שררו יחסי ידידות ויחסי אימון עמוקים בין התובע לבין הנתבע והתובע אף מינה את הנתבע כמנהל עזבון בצוואה שערך בעבר, ועל כן לא נערך בין השניים מסמך בכתב והתובע האמין כי הנתבע ישיב את הסכום לידיו מייד עם דרישה. התובע טוען כי הנתבע דרש את הסכומים בשנת 2014, אולם הנתבעים סירבו להשיבם לידי התובע בטענה, כי התובע העניק להם סכומים אלה כמתנה. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו סך 327,277 ₪.
5.בכתב ההגנה כפרו הנתבעים בטענות התובע וטענו כי מי שיזם תביעה זו הינו בנו של התובע -ג. אשר מבקש להשתלט על כספי אביו. על מנת שלא נאריך מקום שבו ניתן לקצר, טוענים הנתבעים כי אינם חייבים לתובע מאומה, מאחר והסכום הועבר לידי הנתבע כמתנה. הנתבעים טענו כי "התובע אשר היה עד לאחרונה איש עסקים צלול ונבון, נתן לנתבע מרצונו החופשי מתנה בסך 100,000$ כאות הוקרה ותודה, כמחווה לנתבע ידידו הטוב אשר עמד לצידו בזמנים הטובים והרעים וייעץ לו בכל שנות חברותם". להוכחת עומק ידידות השניים מפנה הנתבע לעובדה כי התובע מינה אותו כאפוטרופוס יחיד על גופו ורכושו (ככל שבכך יהיה צורך). הנתבעים אף טענו כי לא היתה כל סיבה להעברת הכסף לחשבונם מלבד הסיבה לה טענו הנתבעים - דהיינו הענקת מתנה בשל יחסי ידידות עמוקים בין השניים. הנתבע מוסיף שלא היתה כל מניעה כי התובע יעביר את כל כספיו לחשבון אליו העובר סך 380,000 $ בארץ.
6.לאחר הגשת כתב ההגנה הונחו בפני בית המשפט שלוש בקשות; על הבקשות, התגובות והתשובות אעמוד להלן, ולאחר סקירת טענות הצדדים אכריע בכל אחת מהן.
טענת חוסר סמכות עניינית שהעלו הנתבעים:
7.הנתבעים טענו כי בית המשפט השלום נעדר סמכות לדון בתביעה. הנתבעים טוענים כי לנוכח טענת התובע, לפיה הכספים הועברו במסגרת יחסי נאמנות בין התובע לבין הנתבעים (סעיף 3 לכתב התביעה), הרי נעדר בית המשפט השלום סמכות מקומית לדון בתביעה. התובעים מפנים לסעיף 37 לחוק הנאמנות: "בית המשפט המוסמך לפי חוק זה- למעט הליכים לפי סעיף 31 הוא בית המשפט המחוזי". על כן ביקשו הנתבעים להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי. הנתבעים מפנים לאמור ברעא 4298/98 חיה כץ נ' דוד פישמן (פורסם בנבו, 26.11.1998) להלן: "עניין כץ").
8.התובע מבקש לדחות את הבקשה. הוא טוען כי טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה בהזדמנות הראשונה, והיא מהווה שינוי חזית. לגופה של בקשה, טוען התובע כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי נאמנות כמשמעותם בחוק הנאמנות והוא לא טען זאת, כי אם יחסי אמון, ועל כן חוק הנאמנות אינו מסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים.