1.כללי
פסק דין בתביעה שראשיתה במקבץ שיקים שהוגשו לאכיפה והעברו לבירור ראייתי מלא לאחר שנתקבלה התנגדות לביצועם, והמשכה בעילות שפורטו בכתב תביעה (מתוקן) שהוגש בהמשך. ביחס לנתבע 1 – על הפרק תביעה שהתפתחה מהתנגדות לביצוע שיקים משוכים על חשבון הבנק שלו על סך של 144,000 ₪ [מכאן ולהלן, הנתבע 1: "הנתבע"]; ביחס לנתבע 2 מתבססת התביעה על ארבעה שיקים על סך כולל של 38,900 ₪; וביחס ליתר הנתבעים נמחקו התביעות, גם אם בנסיבות שאליהן יידרש בית המשפט להתייחס בקצרה (לגבי הנתבע 6 – ניתן פסק דין). עם זאת, בכתב התביעה מייחס התובע לנתבע אחריות גם לפירעון השיקים שמקורם בנתבעים האחרים ( - אלה, שביחס למערכת היחסים בין התובע לנתבע הינם כעין צדדים שלישיים).
2.עיקרי טענות הצדדים
א.על פני הדברים, החזית העיקרית הינה בין התובע לבין הנתבע וגם אם אתייחס במעט לנתבע 2, ברי, שמקומו בפרשה ביחס לנתבע 1, שולי.
ב. לטענת התובע, כמפורט בתצהירו, היו בעבר קשרי משפחה בינו לבין הנתבע: בתו של התובע, נשואה הייתה לנתבע. כאמור בסעיף 2 לתצהיר התובע, קיבל מהנתבע שני שיקים על סך כולל של 144,000 ₪ תמורת הלוואות שנתן לו. עוד תיאר התובע בסעיף 3 לתצהירו, בין היתר, ביחס למסגרת מערכת היחסים ולשיקים שנתנו אחרים (הנתבעים האחרים שנמחקו), כדלקמן: "הנתבע, ניהל עסק מגוון וכן תחנה למשלוח טפסי הגרלה שונים, כגון לוטו וכיו"ב. תמורת הכספים שהעברתי לנתבע.. הנתבע מסר לי כתמורה המחאות שונות, חלקן שלו וחלק אחר של צדדי ג', שככל הנראה העבירו את ההמחאות לנתבע עקב קשר עסקי בינו לבין לקוחותיו – צדדי ג' ". בשלהי סעיף 3 הוסיף התובע וטען, שידוע לו, כלשונו, כי: "... הנתבע השתמש בכספים שאני העברתי לו, לצורך מתן הלוואות ללקוחותיו, והוא סיכם עמם לקבל מהם ריבית של 10% לחודש". כהערה שעתידה להתיישב, גם אם חלקית, בטענות ההגנה, יוטעם, שניתוח טענות התובע מצביע על כך, שהגם שלכאורה התערבבה ההתנהלות המשותפת, על הפרק שיקים משתי קבוצות: כספים שניתנו כהלוואות לנתבע, וכספי 'הלוואות' שנכרכו בעסקי הלוטו/טוטו של הנתבע, ובקשות להלוואות מצד לקוחותיו.
ג. גרסת הנתבע. מאשר הוא, אכן, כי: "בתקופה הרלוונטית... ניהלתי חנות ועסק שכלל עוסק מורשה ותחנה מורשית למשלוח טפסים להגרלות של טוטו, לוטו, ווינר וכיוצא באלה" [סעיף 3.א לתצהירו]. ואשר לתובע: "היה בא לחנות (כמעט מידי יום) יושב בצד ושוהה שעות ארוכות במחיצתי. התובע הכיר את הבחורים שהיו נכנסים להמר והיה מעורב בשיחות עימם" [סעיף 3.ד לתצהיר הנתבע]. ומכאן ללב הפרשה, לשיטת הנתבע: "כאשר התובע היה שומע כי מי מהלקוחות זקוק למזומנים, היה מציע לתת לו הלוואה במקום במזומן, בריבית קצוצה, כנגד שיק נגדי במקום" [סעיף 3.ה לתצהיר הנתבע]. חשיבות להבנת גרסת הנתבע גלומה גם בסעיף 3.ז לתצהירו, המסכם, ואף ממחיש במעט את גרסתו, ולפיה: "התובע היה 'חותך' ריבית רצחנית מראש!! - למשל, אם הלקוח קיבל הלוואה על סך 10,000 ₪ הוא היה מקבל מהתובע בפועל סכום של 9,000 ₪ אך את השיק להחזר בעוד חודש היה כותב על סך של 10,000 ₪... גובה הריבית היה משתנה אצלו לפי ראות עיניו". ואשר לעצמו, השלים הנתבע את גרסתו תוך שהצהיר: "לא היה לי כלל וכלל שום קשר להלוואה זו... פשוט זה היה בין התובע ובין הלווה ממנו" [סעיף 3.ח לתצהיר הנתבע]. בד בבד, אישר הנתבע, גם, כי לווה כספים מהתובע, ואולם, כאמור, בסעיף 8 לתצהירו, לדבריו, פרע את חובו. גם בחקירתו הנגדית, נכון היה הנתבע לאשר העברות נרחבות של כספים לחשבונו כמפורט בהרחבה בעדותו בעמודים 62 - 64 לפרוטוקול, ואף סכומים שהוצגו בפני הנתבע בקפדנות על ידי בא כוחו הנכבד של התובע אושרו: אישר הנתבע העברה לחשבונו, מן התובע, של סך המגיע כדי 742,530₪ [עמוד 64 שורה 2 לפרוטוקול] ובהפחתת סכום שאישר התובע שקיבל בראשית 2009 – 687,530 ₪, הרבה מעבר לסכום בו נקב התובע בתביעתו [שם, שורה 9]. כמפורט להלן, גרס הנתבע, שחלק ניכר מהכסף שהופקד לחשבונו – כספי הלוואה שקיבלו הלקוחות לרכישה ממנו של לוטו/טוטו, וכעין ביטחון או תמורה מסרו במקביל לידי התובע אותם שיקים שצוינו. ואולם יוער, בפרט בשים לב לדגש הרב ששם על כך בא כח התובע בסיכומיו, שעצם העובדה שהעברו כספים ניכרים לחשבונו של הנתבע, אינה כלל במחלוקת. בחלק ניכר של סיכומיו לענין זה, מבקש בא כח התובע לשכנע את המשוכנעים: עובדה זו מוסכמת, אך עיקר השאלה נסב על הנסיבות ועל חוקיות ההלוואות, ובמישור זה נעדרות מהסיכומים תשובות של ממש.
3.אבחנה נדרשת בין שני סוגים של 'התקשרות'
א.מטענות שני הצדדים עולה, שביחס לנסיבות בהן הופקד הכסף לחשבונו של הנתבע, נדרשת אבחנה בין שתי קבוצות עיקריות.
1.הקבוצה הראשונה פורטה בתצהיר הנתבע מסעיף 3 ואילך, וניתן לה כבר ביטוי בפסק דין זה. במרכזה, כעין התקשרות משולשת בין לקוחות שביקשו להמר באמצעות הנתבע בדרך של לוטו או טוטו, זקוקים היו למזומנים לצורך זה, את הכסף לוו מהתובע, שהעביר את הסכום המתאים לחשבונו של הנתבע, ובמקביל, מסרו אותם לקוחות לתובע שיקים פרטיים על סכומים גבוהים יותר, כשההפרש מגלם בחובו את הריבית שנועדה להוות את רווחו של התובע. בחינת מעט המחזיק את המרובה, מצאתי להביא מדברי הנתבע בחקירתו המדגימים את הדבר: "כשבן אדם היה רוצה לשלוח ווינר ב- 35,000 שקלים. דוגמא, אחד קוראים לו רמי מג'אר, היה בא לד' , היה אומר לו אני רוצה לשלוח פה 35,000 שקל אצל ר' . ד' היה אומר אין לי בעיה, תרשום בשיק 33,000 ₪ וד' היה עושה לי העברה לחשבון והשיק של 33,000 שקל היה נשאר אצל ד' . הוא את ה- 10 אחוז היה לוקח מהקליינט עצמו. הם הכירו אותו שם וידעו לפנות אליו" [ככל הנראה, בנקבו בעדות במספרים התבלבל מעט הנתבע, אך יש באמור כדי לשקף את הקונספציה – עמוד 68 שורות 8 עד 12 לפרוטוקול]. התקשרויות אלה שקדקדיהן – הלקוח/הלווה, התובע שהילווה, והנתבע שכספי ההלוואה נכנסו לחשבונו, יכונו להלן – "ההתקשרויות המשולשות".
2.הקבוצה השנייה של העברות כספים לידי הנתבע נבעו מבקשות של הנתבע לאשראי מידי לצרכיו, ובהגינותו אישר זאת הנתבע במפורש, ובהקשרים שונים. וכך לדוגמא, שאינה אלא אחת המשקפת הלוואות נוספות: "...יום אחד הייתי אמור לשלם מע"מ – 155,000 שקל, הוא הלווה לי את הכסף. אני לא זוכר והייתה לי התחשבנות איתו קיבלתי את המע"מ והחזרתי לו את הכסף" [עמוד 69 שורות 5 - 6 לפרוטוקול]. התקשרויות אלה יכונו – "הלוואות ישירות".