ל' ג' נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

המבקשות הינן הנתבעות 6 ו-7 בכתב התביעה המתוקן.

התביעה נסבה על אירוע (תקיפה בחניון) שהוכר כתאונת עבודה. האירוע אירע ביום 18.7.10, לטענת המבקשות חלה התיישנות לאור מועד הגשת כתב התביעה המתוקן ביום 23.12.18.

התובעת מסתמכת על סעיף 6 לחוק ההתיישנות הקובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה, וכן על סעיף 89 לפקודת הנזיקין המגדיר מהו היום שבו נולדה עילת התביעה. סעיף 89 (2), קובע כי מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם ע"י מעשה או מחדל, יראו את היום שבו אירע האירוע כאירוע הנזק. אם לא נתגלה נזק ביום האירוע, יראו את היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה זה תתיישן התובענה לאחר 10 שנים.

התובעת הגישה את תגובתה וטענה כי לא יכלה לדעת על זהותה של נתבעת 6 חברת פ.י. אפק אחזקות בע"מ (להלן: "אפק"). התובעת הגישה תביעתה נגד נתבעת 5 חב' ג. יהל ניהול ואחזקה בע"מ (להלן: "יהל"), זהותה נודעה לה אך ורק עם הגשת תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים מטעם נתבע 5 ומיד לאחר מכן הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה.

זאת ועוד, טוענת ב"כ התובעת כי הנתבעת 7 איילון ביטחה באותה הפוליסה אשכול חברות ביניהן את יהל ואת אפק. בשתי החברות מכהן מר גולן המצהיר מטעם הנתבעת 5 כדירקטור. על אף חובתה למסור לה את פוליסת הביטוח, לא מסרה נתבעת 7 את פוליסת הביטוח לב"כ התובעת, ולפיכך יש למנות את מועד ההתיישנות ממועד הגילוי היינו 19.12.18.

כמו כן, טוענת ב"כ התובעת כי מועד גילוי הנזק איננו מועד האירוע. התובעת סברה כי מדובר בבעיה נפשית של מה בכך, כפי שקבע מומחה ביהמ"ש ההפרעה הנפשית של פוסט טראומה התפרצה ו/או הוחמרה בשנת 2014 לאור אירוע "חטיפת הנערים". בסמוך לאירוע זה החלה התובעת לעבור טיפול נפשי והבינה את מצבה לאשורו, לפיכך אף הוגשה התביעה ביולי 2016 ולא בסמוך לאירוע. לאור העובדה כי אירוע "חטיפת הנערים" שאירע ביוני 2014, הוא אשר עורר אצל התובעת את התפרצות הפוסט טראומה שבעקבותיה פנתה לטיפול בחודש אוק' 2014, נכון יהיה לומר כי עד למועד זה לא היתה לתובעת ידיעה בדבר נכותה וזאת מסיבות שאינן תלויות בה.