ת"א
בית משפט השלום עכו
|
26945-02-12
22/08/2014
|
בפני השופט:
וויליאם חאמד
|
| - נגד - |
תובעת:
סוייד אינשראח
|
נתבעים:
1. סוייד סלאח
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
|
| החלטה |
מבוא
תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובעת, כנטען, כתוצאה מתאונת דרכים בה הייתה מעורבת.
החלטה זו ניתנת בשאלת החבות בלבד.
טיעוני התובעת
לטענת התובעת, ביום 15.08.11 בסמוך לשעה 17:30 בכפר פקיעין , היא נסעה ברכב המבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח חובה, ואשר היה נהוג על ידי בעלה, הנתבע מס' 1, בדרכם אל בית שכנתה, וכאשר הגיעו למקום, ובעת שירדה מהמושב הקדמי ימני של הרכב, נתקעה רגלה הימנית בחגורת הבטיחות וכתוצאה מכך היא נפלה ארצה כשרגלה בתוך הרכב וידה הימנית על הרצפה בצמוד לרכב ונחבלה במרפק ימין שלה (להלן: "התאונה"). למחרת בבוקר פנתה התובעת לרופא המשפחה, אשר הפנה אותה לקופת חולים מקצועית ומשם היא הופנתה לבית החולים. בעקבות התאונה אושפזה התובעת לשם קבלת טיפול רפואי בבית החולים בנהריה מיום 16.08.11 ועד ליום 18.08.11. לטענת התובעת, היא הציגה מסמכים רפואיים וראיות חותכות, לפיכך, יש לקבל את גרסתה באשר לנסיבות התרחשות התאונה. לטענתה, רופא המשפחה הסתפק ברישום כללי כי היא נפלה ונחבלה במרפק יד ימין, חרף העובדה כי היא ספרה לרופאים את נסיבות התרחשות התאונה. יתרה מכך, בסיכום האשפוז בבית החולים בנהריה צוין כי לדברי התובעת היא נחבלה במרפק בעת יציאתה מהרכב. בנוסף, אף בדו"ח הסיעודי נרשם כי התובעת קיבלה מכה ליד דלת האוטו במרפק ימין. לפיכך, יש לקבוע כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
טיעוני הנתבעת מס' 2
לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מאחר והתובעת לא עמדה בנטל הוכחת תביעה המוטל עליה. לטענתה, הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט, לרבות עדותה של התובעת ועדות בעלה, הנתבע מס' 1 לקויות בחוסר סבירות ובחוסר אמינות, באופן שאינו מאפשר לקבל את התביעה. לטענת הנתבעת, בכתב התביעה אין כל אזכור לחגורת הבטיחות בה, כביכול, נתקלה התובעת ומצוין רק שבעת הירידה מהרכב היא נפלה ונחבלה. אף מהתיעוד הרפואי שצרפה התובעת עולה כי התובעת כלל לא טענה בפני שני הרופאים בקופת החולים כי היא נפגעה בירידה מהרכב ואף לא ציינה דבר לגבי חגורת הבטיחות. יתרה מכך, בתעודת חדר המיון מצוין רק כי התובעת קיבלה מכה על ידי דלת של אוטו במרפק ימין ואין אזכור לנסיבות התאונה האחרות שתיארה התובעת בסיכומיה. זאת עוד, תיאור התאונה על ידי התובעת ובעלה לוקה בחוסר סבירות, שכן, אם על פי טענתם התובעת הוציאה את רגלה הימנית מהרכב והניחה אותה על הקרקע, הכיצד יכולה היא ליפול עקב חגורת בטיחות. לפיכך, במצב דברים בו מדובר בגרסה חדשה של התקלות בחגורת בטיחות ובעדויות בלתי הגיוניות, אשר אינן מתיישבות עם התיעוד שבסמוך לתאונה, מתחדדת הטענה כי התובעת לא הביאה ראיות מהותיות אשר עשויות לתמוך בגרסתה לאופן התרחשות התאונה. התובעת אף לא הזמינה למתן עדות את השכנה, אשר בחצר ביתה ארעה התאונה הנטענת.
דיון והכרעה
בתצהירה ציינה התובעת כי עת נסעה ברכב נשוא התביעה, בו נהג נתבע 1, הוא בעלה, ולאחר שזה עצר את הרכב ותוך שהיא יורדת מהרכב נתקלה רגלה בחגורת הבטיחות והיא נפלה ארצה, בצמוד לרכב, ונפגעה ביד ימין ( סעיף 4 לתצהיר ). בחקירתה הנגדית בעדותה בבית המשפט טענה התובעת כי התאונה אירעה בשעה 17:30, בחצר ביתה של שכנתה, ולאחר שבעלה עצר את הרכב וכי:
" אני הגעתי לשכנה, הורדתי את החגורה, הורדתי את רגל ימין אבל לא שמתי לב שהחגורה היא לפניי, נתקלתי בה ונפלתי ארצה...
...
אני שמתי את החגורה, הורדתי אותה ותוך כדי ירידה מהרכב נפלתי...
...
לשאלתך איזה רגל נתפסה לי בחגורה, אני משיבה רגל ימין. לכן נפלתי על היד שלי...
...