ת"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
26901-12-12
20/03/2016
|
בפני השופטת:
גאולה לוין
|
- נגד - |
המבקשים:
נדבך לנדל"ן והשקעות ו-66 תובעים אחרים עו"ד גד קינן
|
המשיבים:
1. חב לבנין ולפתוח אילת בע"מ 2. מלון שלום (אילת) בע"מ 3. משאש מרכז שלום (אילת) שירותים בע"מ 4. שמש שירותי מרכז שלום אילת בע"מ 5. נס-איטליה ישראל (השקעות) בע"מ
עו"ד יהושע ננר עו"ד שי גרנות ושות'
|
החלטה |
בפני בקשה מטעם התובעים, להתיר להם להגיש ראיה מפריכה שהינה מסמכים מתיק רשם החברות על העברת מניות בנתבעת 4. מדובר בתיעוד על כך שכל המניות בנתבעת 4, עברו ביום 13.3.1989 לידי נתבעת 5 במרכז מסחרי "שלום". נטען כי הראיות נדרשות לשם הזמת עדותו של מר יקותיאל יעקב, שהעיד (ביום 10.2.2016), שמניות חברת "שמש" (נתבעת 4), נרכשו על ידי הנתבעות 5 ו-2, רק בהסכם משנת 1996. נטען כי מר יקותיאל אם כך, על מנת להרחיק את הנתבעות 2 עד 5 מפסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בת.א. 589/86, שניתן ביום 4.3.1990 (שנה לאחר העברת המניות).
חברת "שמש" הייתה צד לאותו פסק דין, מר יקותיאל העיד שנתבעות 2 עד 5 לא היו בעלות מניות בחברת "שמש" במועד מתן פסק הדין.
התובעים מדגישים כי התיעוד מרשם החברות אותו הם מבקשים להגיש, תואם את האמור ב"הואיל" מס' 6 בעמ' 2 להסכם משנת 1996, לפיו האופציה למכירת מניות חברת "שמש" לחברת "נס-איטליה" (נתבעת 5), מומשה ביום 13.3.1989, אלא שמר יקותיאל העיד בניגוד למסמך זה, שמניות חברת "שמש" עברו רק בהסכם משנת 1996.
הבקשה מתבססת על תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, ומבוקש להגישה ללא עד מאמת בהיותה בגדר תעודה ציבורית/רשומה מוסדית/תעודה נושנה.
הנתבעת 1 מסכימה לבקשה, ואף מצטרפת אליה מנימוקי התובעים.
הנתבעות 2 עד 5 מתנגדות לבקשה.
לטענתן, אין סתירה בין עדותו של מר יקותיאל לבין המסמכים בכתב. נטען כי על אף שהנתבעות 2 עד 5 ביקשו לממש את האופציה לרכוש את מניות "שמש" ביום 13.3.1989, בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לגובה התשלום בתמורה למניות, ומשכך, פנו לבוררות שלא הוכרעה עד אפריל 1996, ואז חתמו על הסכם פשרה ורק אז הועברו מניות "שמש" בפועל לנתבעות 2 עד 5, וזאת להבדיל מהעברה ברישום ברשם החברות. מכאן טענת הנתבעות כי עדות מר יקותיאל מתיישבת עם האמור בהסכם הפשרה.
כן נטען בתגובה, כי טענות התובעים כלפי נתבעת 4 ונתבעת 5 מהוות הרחבת חזית אסורה, שכן בכתב התביעה לא הייתה כל טענה כלפי נתבעות אלה, ועל פי האמור בכתב התביעה, הן צורפו רק בהיותן צד להסכם משנת 1996.
בתגובה לכך מפנה התובעים לסעיפים 3 ו-6 לכתב התשובה, שם התייחסו התובעים לפסק דין בת.א. 589/86, כאשר הראיות הנוספות נועדו ללמד על הזיקה בין הנתבעות לבין אותו פסק דין.
לעניין הטענה כי יש להבחין בין העברת המניות לבין העברה ברישום בלבד, טוען ב"כ התובעים כי על פי הדין אין הבחנה כזאת, והבעלות במניות עוברת עם העברת המניות על שמו של הנעבר.