בן דוד נ' מנהל מקרקעי ישראל ירושלים

כללי

1. התובע מתגורר במגרש הידוע כמגרש 42 במושב גבעת ישעיהו (להלן גם – המגרש והמושב).

    

2. טענתו הבסיסית של התובע היא כי הנתבעת התרשלה והתעכבה בנוגע לחתימה על הסכם חכירה עמו, לעניין זכויותיו במגרש (להלן – הסכם החכירה). לטענת התובע, כתוצאה מהעיכוב, הוא נדרש לשלם לנתבעת, דמי היוון ביתר, בשיעור של מאות אלפי שקלים. תביעת התובע היא להשבת אותו סכום שלטענתו שולם ביתר בגין דמי היוון וכן לפיצוי בגין נזקים נוספים שלטענתו נגרמו לו עקב התנהלות הנתבעת.

    

3. מנגד טוענת הנתבעת, בין היתר, להתיישנות התביעה, לחוסר תום לב בהתנהלות התובע, להעדר רשלנות מצדה ולאי הוכחת הנזקים הנטענים.

    

   עיקרי השתלשלות העניינים הרלבנטית

4. מרבית העובדות הרלבנטיות מעוגנות במסמכים כתובים, אשר חלקם הוחלפו בין הצדדים בזמן אמת, וצורפו לתצהיר התובע, כך שלמעשה, אינן במחלוקת (הנתבעת התייחסה אף היא להשתלשלות העניינים העובדתית בכתב ההגנה מטעמה, אך בסופו של יום, הגישה תצהיר, אשר נעדר התייחסות לכך).

    

5. התובע רכש, עוד בשנת 2000, את הזכויות בבית מקצועי במגרש, ובהמשך, ביקש לקדם את חתימת הסכם החכירה, על מנת שיתאפשר לו לבנות בית, אשר יחליף את הבית המקצועי. דומה כי אין מחלוקת – וככל שישנה מחלוקת, כך אני קובע – כי עד שנת 2008, לא ניתן היה לקדם את החתימה על הסכם החכירה, ואת בניית בית התובע, נוכח העדר תכנית מתאימה למושב.