האיש רכש מגרש במושב אך החתימה על הסכם החכירה עמו התעכבה במשך כמעט שנתיים. בשל העיכוב הוא נדרש לשלם דמי היוון גבוהים משמעותית. בית המשפט קבע שרשות מקרקעי ישראל התרשלה
השופט אופיר יחזקאל קיבל לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד רשות מקרקעי ישראל. בפסק הדין נקבע כי הרשות התרשלה כלפי התובע כשעיכבה את חתימת הסכם החכירה עמו, באופן שייקר את תשלום דמי ההיוון שנדרש לשלם. השופט קבע שהיה על הרשות לעדכן את התובע בזמן אמת כי מכולה שהציב במגרש מסכלת את החתימה על ההסכם, אך היא לא עשתה כן.
התובע רכש בשנת 2000 את הזכויות במגרש ובהמשך ביקש לקדם את חתימת הסכם החכירה על מנת שיתפשר לו לבנות בית.
במאי 2008 קיבל שכנו של התובע, שלטענתו מחזיק במגרש דומה, שומה והודעת תשלום דמי היוון על סך של 191,000 שקל. היוון הוא תשלום חד פעמי עבור דמי חכירה שנתיים עד לסוף תקופת החכירה.
לטענת התובע, בשלב זה או אחר בשנת 2008 הוכנה שומה גם למגרש נשוא התביעה אך חתימת הסכם החכירה התעכבה.
ב-2010 דרשה רמ"י מהתובע לפנות מכולה שהוצבה במגרש ושימשה לטענתה למגורים.
רק באפריל 2011 אישרה רמ"י את העסקה ושלחה לתובע שובר לתשלום דמי היוון. התובע שילם בסופו של דבר 610,339 שקל ואז נחתם הסכם החכירה.
התובע דרש שרמ"י תשיב לו את ההפרש שבין סכום ששילם בפועל, לבין הסכום שאותו היה נדרש לשלם לשיטתו בגין דמי היוון לו היה מחושב הסכום ב-2008 (191,000 שקל).
הוא הדגיש כי מאז 2008 (מועד אישור תכנית בנייה מתאימה למושב) פנה שוב ושוב לנתבעת לצורך קידום החתימה על הסכם החכירה. לטענתו, הנתבעת ידעה כי קיימת מכולה בשטח אך לא הביאה לידיעתו עד שלהי 2010 כי קיומה מעכב את קידום החתימה. בנוסף, בסופו של יום העסקה אכן אושרה לאחר שהנתבעת הבינה שהמכולה אינה משמשת למגורים.
רמ"י טענה מנגד כי העיכוב בחתימה על הסכם החכירה לא נבע מרשלנות שלה אלא מחוסר תום לבו של התובע, שהציב במגרש מכולה בחריגת בנייה.
ידעה כבר ב-2008
השופט אופיר יחזקאל מבית משפט השלום בבית שמש קבע שרמ"י אכן התרשלה. הוא ציין שהרשות ידעה, כבר מסוף שנת 2008, כי קיימת מכולה במגרש ששימשה לשיטתה "כנראה" למגורים, דבר שהיה בו מבחינתה כדי לעכב את השלמת העסקה עם התובע עד לפינויה (או עד שיובהר כי אינה משמשת למגורים).
במילים אחרות, היא ידעה או הייתה צריכה לדעת כי ייתכן עיכוב בביצוע העסקה עם התובע בשל קיומה של המכולה במגרש, וכי העיכוב עלול יהיה להביא לשינוי תנאי העסקה לרעתו של התובע. בנסיבות אלה, הנתבעת, בכובעה כרשות ציבורית האחראית על ניהול קרקעות המדינה, ובכלל זה על חתימת הסכם חכירה עם התובע, נדרשה להביא לידיעת התובע בתוך פרק זמן סביר את הצורך בפינוי המכולה כתנאי לקידום העסקה.
ואולם הנתבעת לא יידעה את התובע בדבר דרישתה זו, עד חודש אוקטובר 2010 עת חלפו כשנתיים מהמועד שבו נודע לה דבר קיומה של אותה מכולה. "מדובר בתקופה העולה על הסביר בנסיבות העניין", כתב השופט.
השופט ייחס לתובע אשם תורם של 20% בגין הצבת המכולה.
הוא ציין שלתובע נגרם נזק בדמות ההפרש שבין דמי החכירה שאותם שילם לבין דמי החכירה שאותם היה נדרש לשלם אלמלא העיכוב. בסך הכל חויבה הנתבעת בסך של 265,128 שקל בגין ההפרש. הוא גם פסק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך 20,000 שקל.
בסך הכל תשלם הנתבעת 302,027 שקל בתוספת הוצאות בסך 22,613 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 45,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד שלום פינחס וייס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין