אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ביק נ' פסו-גוב בע"מ

ביק נ' פסו-גוב בע"מ

תאריך פרסום : 10/01/2023 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
26875-06-20
31/12/2022
בפני השופט:
עדי הדר

- נגד -
תובע:
יורגן ביק
נתבעת:
פסו-גוב בע"מ
פסק דין
 

 

לפני ביהמ"ש תביעה חוזית בגין התחייבות לשיפוי בשל עליית עלות דירה.

 

הגשת כתבי טענות ומתן תוקף של החלטה להסדר דיוני בעניין עיקולים שהוטלו 

  1. התובע הגיש ביום 11.6.20 כתב תביעה בו ביקש לחייב הנתבעת לשלם לו הסך של 577,018 ₪ בגין התחייבות חוזית לשיפוי בשל עליית עלות דירה. ביהמ"ש (כבוד הרשמת הבכירה טל אלימלך כהן) נתן ביום 17.7.20 תוקף של החלטה בעניין עיקולים שהוטלו לבקשת התובע. הנתבעת הגישה כתב הגנה ביום 17.8.20 והתובע הגיש כתב תשובה ביום 17.9.20.

     

    הדיון הראשון והשני, הגשת ראיות, הדיון השלישי והעברת הדיון למותב זה

  2. הדיון הראשון התקיים ביום 8.2.21 לפני כבוד השופט אביים ברקאי. ביהמ"ש הציע לצדדים הצעה וכן הורה לתובע להודיע אם עומד על תיקון כתב התביעה. התובע הודיע לאחר הדיון כי אינו עומד על הבקשה לתיקון כתב התביעה. הדיון השני התקיים, לאחר דחיית מועד הדיון לבקשת הנתבעת, ביום 13.9.21. ביהמ"ש נתן החלטה בעניין יישום ההסדר הדיוני הנוגע להבטחת תשלום פסק הדין, ככל שיינתן לטובת התובע וכן נתן צו להגשת ראיות. התובע הגיש ראיותיו ביום 9.1.22 והנתבעת, לאחר שביקשה וקיבלה ארכה, ביום 3.3.22. הדיון השלישי התקיים ביום 9.3.22. ביהמ"ש קבע מועד לשמיעת ראיות. הנתבעת ביקשה לאחר הדיון מהמותב לפסול עצמו והוא נעתר ביום 28.3.22. שמיעת התובענה הועברה למותב זה.

     

    הדיון הרביעי, החמישי והשישי והגשת סיכומים

  3. הדיון הרביעי התקיים ביום 3.5.22. ביהמ"ש קבע דיון המשך. הדיון החמישי התקיים ביום 18.5.22. ביהמ"ש קבע מועד לשמיעת ראיות, סדר נחקרים וקצב זמני חקירה. הדיון השישי התקיים ביום 20.10.22. נחקרו רו"ח שלומי קליימן, התובע, וה"ה שגיא שער ושמר גוב (להלן: "שמר"). התמליל התקבל ביום 3.11.22 וביהמ"ש נתן צו להגשת סיכומים. התובע הגיש סיכומיו, לאחר שביקש וקיבל ארכה, ביום 27.11.22 והנתבעת הגישה סיכומיה ביום 11.12.22. התובע הגיש סיכומי תשובה ביום 18.12.22. הנתבעת ביקשה ביום 21.12.22 להגיש תגובה לסיכומי התשובה. ביהמ"ש דחה הבקשה וקבע כי אם ישנה טענה שאי הבאתה לידיעת ביהמ"ש תגרום לעיוות דין, ביהמ"ש קוצב פרק זמן קצר להבאת הטענה בהיקף מצומצם ביותר של טיעון. הנתבעת הגישה ביום 25.12.22 טיעון נוסף והתובע השיב לטיעון הנוסף ביום 27.12.22.

     

    דיון והכרעה

  4. על ביהמ"ש להכריע האם קמה חובה חוזית של הנתבעת לשפות התובע בגין עליית עלות דירה שרכש ובכמה?

    להלן גרסאות הצדדים:

     

    גרסת התובע

  5. התובע טען בכתב התביעה שהנתבעת התאגדה ביום 15.2.10 כחברת ע.פ. גאיה פרויקטים בע"מ ובהמשך שינתה את שמה לשם הנוכחי והיא עוסקת בענף הנדל"ן, בייזום, ובארגון קבוצות רכישה. עוד טען, שחברת החשמל 31 בע"מ הייתה הבעלים הרשומים של מקרקעין המצויים ברח' מקווה ישראל 23 פינת רח' החשמל 31 בת"א הידועים כחלקה 8 בגוש 7446 (להלן: "הבניין"). עוד טען, שביום 10.2.14 העניק הבעלים הרשום לנתבעת, אופציה ייחודית לרכישת כ- 8,530/10,000 חלקים במקרקעין תמורת דמי אופציה בסך 1.7 מיליון ₪. האופציה מתייחסת למלוא הזכויות במקרקעין למעט הזכויות בקומת הקרקע ובחצר וזכויות הבניה הבלתי מנוצלות מכח התב"ע. עוד טען, שעל פי האופציה, לנתבעת ו/או מי מטעמה, עמדה הזכות לממש את האופציה עד ליום 30.6.14, עם זכות ארכה עד ליום 30.7.14 ובמועד הענקת האופציה היה קיים היתר בנייה מיום 13.8.13. עוד טען, שביום 17.3.14 חתמה הנתבעת על הסכם סיחור האופציה במקרקעין לידי קבוצת רכישה בתמורה לדמי סיחור האופציה בסך 6.41 מיליון ₪ (בנוסף על דמי האופציה בסך 1.7 מיליון ₪), במטרה להוציא לפועל מיזם תמ"א 38 וכי חברי הקבוצה יוצגו על ידי עו"ד לירן אוחנה. עוד טען, שבסמוך למועד פקיעת האופציה, הפעילה עליו הנתבעת מסע שכנועים ולחצים להצטרף לקבוצת הרכישה שבנדון וכי לפי דו"ח אפס שערך המומחה יצחק זרניצקי, העלות הצפויה של דירה 22 במיזם עמדה באותה עת על סך של 1,890,914 ₪. עוד טען, שביום 2.7.14 התחייבה הנתבעת בכתב להעניק לו הנחה בסך של 40,814 ₪ מדמי סיחור האופציה, ובנוסף על התחייבות ולפיה במידה ותהיה עלייה גדולה מ- 5% מאומדן עלות דירה, היא תשפה אותו בהפרש שבין הסך של 1,850,000 ₪ ובין העלות שהוא ישלם בפועל. עוד טען, שבהסתמך על ההתחייבות, הוא הצטרף לקבוצת הרכישה וכי חלקה היחסי של דירה 22 מכלל המיזם מהווה 3.4% מהמיזם. עוד טען, שביום 30.7.14 חתמו חברי הקבוצה על כתב הוראות לנאמן המורה לו לשלם מחשבון הנאמנות את דמי האופציה, דמי סיחור האופציה, וכן את התשלום הראשון עבור המקרקעין וכי ביום 6.8.14 חתמו חברי הקבוצה באמצעות הנאמן על הסכם למימוש האופציה מול הבעלים הרשום וסה"כ שילמו חברי הקבוצה הסך של 34 מיליון לבעלים הרשום.

     

    עוד טען, שבמועד ההצטרפות אכן ניתנה לו הנחה בסך של 40,814 ₪, אך למרות שעד מועד הגשת כתב התביעה שילם הסך של 2,364,960 ₪ (עוד בטרם סיום הבנייה), בחלוף השנים התחמקה הנתבעת מקיום התחייבותה השנייה. עוד טען, שלפי ההסכם התחייבה הנתבעת לשפות אותו בעלויות שישלם מעבר לסכום של 1,850,000 ₪ בתוספת ההצמדה לרכיב הבנייה הישירה- ככל שיהיה. מדובר על הצמדה לעלות הבנייה הישירה בלבד בסך של 443,476 ₪, לפי דוח שמאי משנת 2014. עוד טען שביום 4.1.17 תשלומיו לקבוצה הגיעו לסך של 2,292,202 ₪, ועברו את העלות בסך של 1,850,000 ₪, דהיינו, שכבר מאותו יום הייתה הנתבעת צריכה לשלם לו את כל העלויות לקבוצה במקומו. התובע טען שסכום התביעה הינו הסך של 577,018 ₪.

     

    גרסת הנתבעת

  6. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי טרם ניתן לדעת את העלות הכוללת של הדירה שכן בניית היחידה טרם הסתיימה, וזאת משלל סיבות אשר אינן קשורות בה ואינן באחריותה. לכן, טענה, גם טרם התגבשה העלות הכוללת והסופית של היחידה והתביעה נשוא תיק זה היא מוקדמת. עוד טענה, שאין הפרה מצדה ולכן אין חבות על פי כתב ההתחייבות וכי יש לקרוא לכתב ההתחייבות תנאי מכללא, לפיו היא אחראית לפיצוי בגין עליית מחיר ריאלית של הדירה, אם תהיה, וזאת רק במקרה בו יופרו הסכם סיחור האופציה והסכם הניהול, ולחילופין בתנאי שקבוצת הרכישה בעצמה לא גרמה לאותו עיכוב בביצוע/עליית המחיר. עוד טענה, שבהיעדר כל הפרה של ההסכמים מצדה ובהיעדר כל טענה להפרה שכזו, יש לקבוע כי אין לה כל חבות שהיא על פי כתב ההתחייבות. עוד טענה, שהסיבות לעליית מחיר הדירה אינן קשורות בה, וממילא לא מוצדק להטיל עליה את הפיצוי בגינן. עוד טענה, שעליית המחיר נובעת בעיקרה מעליית עלויות הבנייה, אשר בתורה נובעת הן מהעלאה מכוונת של מפרט הבנייה, מבניין בסטנדרט רגיל לבניין בסטנדרט ייחודי, והן מעלייה כללית במחירי הבנייה, שנגרמה בשל עיכוב משמעותי של הקבלן המבצע, עיכוב שבגינו קבוצת הרכישה זכאית לפיצוי מהקבלן עצמו, ואף קיבלה כבר חלק מכספי הפיצוי. עוד טענה, שמחיר ההתקשרות עם הקבלן המבצע נקבע וחושב כולל התייקרויות, ולכן בהתאם לאמור בכתב ההתחייבות, המשמעות היא שיש להוסיף לרף המוסכם את רכיב ההתייקרות אותו יש לחלץ מהמחיר החוזי. עוד טענה, שלתובע לא נגרם כל נזק שהוא וכי שווי הדירה עלה באופן משמעותי ביותר, בין היתר בשל עליה של עלויות הבנייה, והרווח שלו עלה משמעותית ביחס לרווח שצפה בעת ההתקשרות בעסקה. עוד טענה, שהתביעה מנופחת ומלאכותית, וסכום התביעה ה"אמיתי" הוא נמוך בהרבה- המחיר אותו טוען התובע ששילם עד כה וממנו הוא טוען כי יש להפחית את ה"רף המוסכם", הוא מחיר מנופח מאוד שלוקח בחשבון סכומים שאינם חלק מעלות הפרויקט, שלא נלקחו בחשבון בדו"ח 0, ושבוודאי ובוודאי לא נלקחו בחשבון בכתב ההתחייבות, והיא לא התחייבה בשום אופן לפצותו עליהם. עוד טענה, שמדובר בעלויות מימון והתייקרויות בעיקר, המגיעות יחד לסך של 301,988 ₪. עוד טענה, שמשמעות הדבר היא, כי גם אם תביעתו של התובע הייתה נכונה, הרי שגם אז היה צירך להפחית סכום זה מתביעתו, כך שתביעתו האמיתית והממשית מסתכמת בסך של 275,030 ₪ בלבד. 

     

    עוד טענה, שהתביעה מוקדמת, ועילתה טרם התגבשה, ולחילופין, טענה, כי יש להפחית את אחריותה בשל חוסר תום לב/דוקטרינת האשם התורם ולחילופי חילופין לדחות את התביעה לאכיפה ו/או להגבילה, היות שהיא אינה צודקת בנסיבות העניין. עוד טענה, שאחת הסיבות העיקריות לעיכוב במסירת הדירה ולעליית מחיר היחידה, קשורה בהתנהלות קבלן המיזם- אפקון בנייה בע"מ (להלן: "הקבלן"), ובסכסוך שהתגלע בינו ובין הקבוצה. סכסוך זה, טענה, נמשך חודשים ארוכים, ובמסגרתו הקבלן אף הגיש המרצת פתיחה לביהמ"ש המחוזי בת"א לצורך מינוי בורר שידון בסכסוך בין הצדדים. לנוכח הסכסוך, טענה, הפסיק הקבלן כמעט לגמרי את העבודות באתר המיזם במשך תקופה ארוכה, מה שעיכב מאוד את המשך הבנייה והשפיע כמובן גם על עלותה. עוד טענה, שהתנהלותו הבעייתית של הקבלן לאורך כל חיי המיזם ואי עמידתו בהתחייבויותיו כלפי קבוצת הרכישה גרמו לעיכובים משמעותיים בבנייה, שבתורם העלו מאוד גם את עלותה. עוד טענה, שהתעכבות הקבלן אינה תלויה בה, ואין לה כל השפעה עליה, ובוודאי שאינה צריכה לפצות את התובע בגינה. עוד טענה, שהדבר נכון במיוחד כאשר לוקחים בחשבון כי במסגרת ההסכם שבין הקבלן לקבוצת הרכישה, נקבע מנגנון פיצוי עבור מקרים אלו בדיוק, מנגנון אשר נועד לוודא כי הגורם אשר הוביל לעיכוב הוא (ולא אחר) יפצה את הקבוצה, ומנגנון שמכוחו קיבלה כבר קבוצת הרכישה פיצויים, ומכוחו זכאית היא עוד לקבל פיצויים נוספים. עוד טענה, שלא ניתן להטיל את האחריות על פעילות גורמים כאלה ואחרים- לרבות הנציגות, עליה. עוד טענה, שהיו גורמים נוספים שהשפיעו על עליית מחיר היחידה, אשר קשורים באופן ישיר בהתנהלות קבוצת הרכישה, שהתובע הוא חבר בה. שהעיקריים שבהם:

    -בעיית מימון- בעיות שנתקלו בהן הרוכשים במימון הבנקאי של המיזם, בעיות אשר נבעו

    ברובן מעיכובים חריגים ובלתי צפויים בהליך אישור חברי קבוצת הרכישה בבנק המלווה.

    -בחירת אלמנטים יקרים כחלק מהבנייה.

    -עיכוב בבחירת הקבלן ובחירת קבלן בעלות גבוהה.

     

     

    תשובת התובע לטענות הנתבעת

  7. התובע השיב בכתב התשובה לטענות הרבות של הנתבעת כי יפורט בהמשך.

     

    סקירת הדין בעניין פרשנות הסכם

  8. מכיוון שעסקינן במחלוקת שנוגעת לפרשנות הסכם להלן סיכום עדכני של הפסיקה הנוגעת לעניין מפסק הדין בת"א 66562-12-15 טל ואח' נ' שטראוס קפה בי.וי. (פורסם בנבו):

    "הפסיקה והכתיבה בעניין פרשנות חוזה היא רבה; "כחול אשר על שפת הים" תיאר בית המשפט העליון (ע"א 3604/20 רשות מקרקעי ישראל נ' י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ [פורסם בנבו] (26.7.2022) (עניין דמרי), סע' 28).

     

    38.למרות ריבוי העיסוק העיוני בסוגיית הפרשנות, ובפרט בשאלת היחס שבין לשון חוזה לבין תכליתו כפי שהיא משתקפת מהנסיבות, "ככלל, דומה כי הפער בין הגישות השונות שהוצגו לאורך השנים, אינו גדול כפי שיש מי שמבקשים להציגו" (ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ [פורסם בנבו] (8.2.2018) (עניין פז), סע' 46, כב' השופטת ברון). בפסק דין שניתן לא מכבר נכתב: "אודה כי אף אני חשבתי תחילה שהמחלוקת בפסיקת בית המשפט בדבר היחס בין לשון החוזה לנסיבות החיצוניות היא עקרונית ומעשית... אולם, ברבות השנים והתיקים, הגעתי למסקנה כי בפועל המחלוקת אינה כה מעשית ומשמעותית כפי שחשבתי תחילה... הניסיון מלמד כי עוקצה המעשי של המחלוקת בין הגישות השונות שהובעו בפסיקה קהה יותר מעוקצה התיאורטי" (ע"א 4690/20 פיסחוב נ' ישראלי [פורסם בנבו] (13.7.2022) (עניין פיסחוב), כב' המשנה לנשיאה (בדימ') הנדל). "ממילא "ברוב המקרים אין הוויכוח באשר לפרשנות מביא לתוצאות שונות בין החולקים עיונית" (ע"א 36/11 ...)" (כב' השופט סולברג, עניין דמרי, שם). ר' גם: "לאחרונה מתרבים הקולות הסבורים כי הפער בין הגישות השונות, ומכל מקום, הפער בתוצאות יישומן במקרה הקונקרטי המובא לדיון, אינו כה גדול" (ע"א 2308/20 פז חברת נפט בע"מ נ' ממן [פורסם בנבו] (28.8.2022), סע' 63, כב' השופטת כנפי-שטייניץ).

     

    39.גם בפסק הדין שניתן בע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (20.11.2019) (עניין ביבי כבישים) אושר, כי "הלכת אפרופים חלה על כל חוזה וחוזה" (למשל, סע' 12 לפסק דינו של כב' השופט שטיין; ור' גם דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (19.4.2020) (דנ"א ביבי כבישים), סע' 14), תוך שנמצא במקביל כי "לא כל החוזים נולדו שווים" (שם). העקרונות הפרשניים יכולים להיות מיושמים באופן שונה בהינתן סוג החוזה ונסיבות כריתתו (דנ"א ביבי כבישים, שם).

     

    40.אליבא דכולי עלמא, לשון ההסכם מהווה נקודת מוצא לכל הליך פרשני וכאשר היא ברורה, חד משמעית ומצביעה באופן בהיר על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בעת כריתת החוזה, הבכורה בהליך הפרשני תינתן לה (עניין פז, שם). העניין עולה גם מהוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הקובע כיום: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

     

    "שמור ללשון החוזה תפקיד מרכזי וחשוב בתהליך הפרשני. אכן, הלשון תוחמת את גבולות הפרשנות של הטקסט החוזי וחזקה היא כי פרשנות החוזה תואמת את המשמעות הפשוטה והטבעית של הכתוב בו בראי של הקשרו הכללי" (דנ"א ביבי כבישים, סע' 17). כאשר לשון ההסכם אינה ברורה די הצורך ואין בה כדי להשיב בצורה בהירה על השאלה שבמחלוקת, יש לפנות אל הנסיבות החיצוניות להסכם (כב' השופט דנציגר, ע"א 8300/15 רשות הפיתוח נ' לבניין מוצרי מלט בע"מ [פורסם בנבו] (29.8.2017)).

     

    41.בחלק מהפסיקה, בעת מהלך פרשנותו של חוזה מבוצעת אבחנה בין סוגי חוזים. במקרה שלפנינו, ב"ספקטרום" אליו מתייחס כב' השופט שטיין בעניין ביבי כבישים, שבין "חוזה יחס פתוח אשר מנוסח בקווים כלליים בלבד" לבין "חוזה סגור עם התניה מלאה" (סע' 16-11 לפסק דינו) ההסכם נמצא בצדה של המטוטלת הנוטה לחוזה סגור אשר בא להסדיר יחסים עסקיים רגילים (שם, סע' 17). לפי קטגוריות אליהן מתייחס כב' השופט גרוסקופף, מדובר בחוזה עסקי אשר הצדדים לו מנהלים עסקים ומיוצגים משפטית בעת ההתקשרות, "שחקנים מתוחכמים, אשר משקיעים זמן ומשאבים בניסוח החוזה" (פסק דינו בעניין ביבי כבישים, סע' 5; עופר גרוסקופף ויפעת נפתלי בן ציון "תכליות דיני פרשנות החוזים: באיזו דרך עלינו ללכת כאשר חשוב לנו לאן נגיע?" ספר שלו – עיונים בתורת החוזה 523 (2020)).

     

    כאשר מדובר בחוזה סגור שנוסח על ידי עורכי דין מנוסים, יש לתת משקל גם לשיקולים של וודאות חוזית הקשורה להוזלת עלות עסקאות ויצירת ביטחון עסקי (עניין ביבי כבישים, סע' 15 לפסק דינו של כב' השופט שטיין); אחת מתכליות הפרשנות החוזית היא "...לשכלל את הבסיס המשפטי ליצירת התקשרויות עתידיות, באמצעות יצירת מערכת כללים משפטיים יעילה המסייעת לצדדים לעשות שימוש במכשיר החוזי" (שם, סע' 4 לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף)."

     

    יישום הפסיקה

  9. לענייננו, החוזה נשוא המחלוקת הינו קצר ותמציתי ונוסח על ידי הנתבעת, כאשר התובע אינו מיוצג על ידי עו"ד ואין רקע מסחרי קודם בין הצדדים. להלן נוסח ההסכם הקצר:

    "הנדון: פרויקט מקווה ישראל 23, ת"א – התחייבות

    הואיל: והנכם מעוניינים להצטרף לקבוצת הרכישה במקווה ישראל ת"א (להלן: "קבוצת הרכישה") במטרה לרכוש את היחידה המסומנת 22, קומה ג' במקרקעין הידועים כגוש 7446 חלקה 8 (להלן: "היחידה" או "המקרקעין" לפי הענין);

     

    והואיל: ואנו בעלי האופציה לרכישת המקרקעין והננו החברה המארגנת את קבוצת הרכישה ואת הפרויקט, כאמור ובהתאם להסכם השיתוף (להלן: "הסכם השיתוף");

     

    והואיל: וברצוננו להעלות על הכתב את ההסכמות בנינו;

     

    הרינו מתחייבים כלפיכם כדלקמן:

    כי בכפוף להצטרפותכם לקבוצת הרכישה, חתימה על מלוא מסמכי הקבוצה והעברת הכספים על פי ההסכמים, אנו מתחייבים כלפיכם, על אף האמור בכל מקום אחר, כדלקמן:

    1. כי ניתנת לך בזאת הנחה חד פעמית בגין התשלום המגיע לנו ממך בגין סיחור האופציה, בסך של 40,814 ₪ (שינתנו מתוך דמי הסיחור בלבד).

    2. כי במידה ועלות היחידה בפועל, תעלה מעל ל- 5% מסך של 1,850,000 ₪ בצירוף ההצמדה על רכיב הבנייה הישירה, ככל שיהיה כזה בהסכם הבנייה מול הקבלן, אנו נשפה אותך בסכום ההפרש ממחיר היחידה בפועל לבין מחיר היחידה בסך 1,850,000 בתוספת ההצמדה לרכיב הבנייה הישירה- ככל שיהיה."

       

      המחלוקת

  10. התובע טען כי יש לחייב הנתבעת לשלם לו ההפרש שבין הסכום שהוציא על פי הוראות קבוצת הרכישה ובין הסכום שנקבע בחוזה כסף תחתון שמעליו יש לשפות אותו. התובע העיד את רו"ח קליימן שעבד בזמנים הנוגעים לעניין במשרד רואי החשבון שטיינמץ עמינח שהיה אמון על תיעוד ההתחשבנות הכספית של הקבוצה בנספח ה' הוא דו"ח ההפקדות. מעדות שמר בעמוד 74 עלה שהוא באמצעות חברת הניהול המליץ על מספר משרדי רואה החשבון, אך טען שלא זוכר אם הוא המליץ על המשרד שנבחר, או אחד מחברי הנציגות. שמר הגדיר המשרד שנבחר כ"משרד מוערך":

    "אנחנו כחברה מנהלת הצענו, כמו כל ספק שנבחר בפרויקט הזה, כמה אופציות. אני לא זוכר בסופו של דבר אם שטיינמץ עמינח זה משרד שאנחנו המלצנו או אחד מחברי הנציגות הביא אותו כהצעה, אבל הוא נבחר. בשעתו משרד שטיינמץ עמינח היה דרך אגב משרד מוערך."

     

  11. לאחר מכן, שמר העיד שהתאכזב מעבודת משרד רואי החשבון וחלק על החישוב שהוצג באמצעות רו"ח קלימן:

    "או-קיי שאלת, אבל אני רוצה גם לענות מה שהוא אמר. אם הוא שאל עוד פעם אז אני רוצה להדגיש עוד פעם. אז אני רוצה כמו שהוא שאל פעם נוספת, אני רוצה להדגיש. אני כשאני מסתכל על הכרטסת של משרד רואה חשבון שעבד בפרויקט הזה, קשה לי מהכרטסת הזאת להתייחס אליו בצורה רצינית, כי היו המון טענות לרואה החשבון במהלך הפרויקט והמון בלגן. הדבר היחידי שנוח לי להישען עליו זה השמאי בפרויקט. או-קיי זה היה העוגן בתחילת הפרויקט וזה מה שליווה אותנו בכל מהלך הפרויקט. על הדבר הזה התבססנו שחתמנו את התחייבות, ואני חושב שהדבר הזה, לזה התכוון המשורר בתחילת הדרך."

     

  12. ביהמ"ש קובע כי מטענות הנתבעת בכתב ההגנה לא עלתה טענה כלפי מקצועיות משרד רואי החשבון, או לגבי טעויות בדו"ח ההפקדות, אלא טענות שונות לגבי פרשנות ההסכם שביהמ"ש יידרש להן בהמשך. בין התובע לרו"ח קליימן לא הייתה הכרות קודמת ואין קשר אחר מעבר להיות משרד רואי החשבון המלווה של המיזם, ואין כל סיבה להטיל ספק בנתוני ההפקדות שהוגשו באמצעות עדותו.

     

  13. הנתבעת טענה בסיכומיה בדבר אי העמדת מסמכים ע"י התובע. אולם, מחקירת שמר בעמוד 65 לפרוטוקול עלה שהינו בעלים ובעלים משותף של חברת הניהול והחברה המארגנת של המיזם:

    "עו"ד גרוס: או-קיי. האם הנתבעת שימשה כחברת הניהול של הפרויקט לאורך כל תקופת הבנייה?

    העד, מר גוב: כן. הנתבעת שימשה כחברת הניהול של הפרויקט לאורך כל תקופת הפרויקט. מתחילתו ועד סופו."

     

  14. הנתבעת טענה בסיכומיה כי לאחר ששמר מכר חלקו בבניין, נחסמה בפניו הגישה למסמכים וטענה שהגישה בקשות לגילוי שאחת התקבלה ושניה נדחתה וכי זו שהתקבלה לא בוצעה. באותה נשימה, טענה שהוכיחה כי דו"ח ההפקדות שהכין משרד רואי החשבון אינו נכון. אולם, הטענה כי לא קיבלה מידע כביכול והטענה שהוכיחה כי דו"ח ההפקדות אינו נכון, אינן דרות זו לצד זו. כמו כן, כאמור לעיל, הנתבעת לא טענה לגבי סכומי ההפקדה, אלא טענה שאינה חבה בשיפוי בגין כל הסכומים שהופקדו.

     

  15. הנתבעת הלינה בסיכומיה על כך שרו"ח קליימן שוחח במהלך הפסקה בין חלקי עדותו עם רואת חשבון מהמשרד לגבי נספח ה'. בעניין זה מעד העד ולא היה לכך מקום. אולם, על אף הפגם שנפל בהתנהלות רו"ח קליימן בעניין זה, ביהמ"ש ער לכך שבמועד מתן עדותו הוא כבר לא עבד במשרד רואי החשבון שמלווה הקבוצה, ולכן נאלץ לרענן זכרונו לגבי הנתונים בנספח שהוגש באמצעותו עם עובדת המשרד. ביהמ"ש נותן משקל לעובדה שדו"ח ההפקדות יצא תחת ידי המשרד בו עבד העד בזמנים הנוגעים להווצרות הסכום שבמחלוקת עבור הקבוצה ולא לצרכי תביעה זו. ביהמ"ש דוחה המתקפה החריפה של הנתבעת נגד יושרו ומקצועיותו של רו"ח קליימן בסעיף 12 לסיכומיה וקובע כי לא הוכח ע"י הנתבעת שהעד המציא כביכול הוצאות באמצעות דו"ח ההפקדות. כאמור לעיל, לעד לא היה עניין אישי בתוצאות התביעה. אם לא די בכל אלה, טענות הנתבעת בעניין מקצועיות העד, אינן מגובות בחוות דעת חשבונאית המבססת טענותיה. כמו כן, וכאמור לעיל, הנתבעת עצמה התייחסה לדו"ח הפקדות שמסר לה משרד רואה החשבון בשנת 20 (נספח 7 לכתב ההגנה) ולא טענה שהמסמך אינו מהימן, אלא טענה שאין לחייב אותה במלוא הפקדות התובע על פי פרשנותה הסכם השיפוי.

     

  16. הנתבעת טענה בסיכומיה כי היה על התובע להעמיד אסמכתאות לביצוע התשלומים על ידו. אולם, לנוכח עדותו של רו"ח קליימן שאישר מהימנות הנתונים בדו"ח ההפקדות, ביהמ"ש קובע כי לא היה צורך בכך. ביהמ"ש דוחה טענת הנתבעת בסיכומיה כי רו"ח קליימן לא ידע להסביר את תוכן נספח ה', הוא דו"ח ההפקדות. ביהמ"ש התרשם מחקירת העד שלאחר שריענן זכרונו, הוא היה בקי בנתונים המעוגנים בדו"ח שהפיק משרד רואה החשבון ועמד מאחורי הנתונים הנוגעים למחלוקת, דהינו, סכום ההפקדות. כאמור לעיל, הנתבעת לא חלקה על נתוני ההפקדה, אלא טענה שרק חלק מההפקדות מקימות זכות לשיפוי.

     

  17. לכן, ביהמ"ש קובע כי עדות רו"ח קליימן מבססת את סכום התביעה, כלהלן: הסך של 514,960 ₪ (1,850,000 ₪ - 2,364,960 ₪), שהתובע שילם החל מחודש 1/2017 מעבר לסך של 1,850,000 ₪, כאשר סכומים אלה נושאים ריבית מיום תשלומם ועד מועד הגשת התביעה בסך של 577,018 ₪. מכאן שיש לדון, בטענות השונות והרבות שהעלתה הנתבעת לגבי סיוג חובת השיפוי ביחס לסכומי ההפקדות.

     

    הראיות בעניין כוונות הצדדים

  18. על פניו הנוסח הקצר של ההסכם שנוסח ע"י הנתבעת, כפי שאישר שמר בעמוד 81 לפרוטוקול, יוצר קושי לא מבוטל להוכיח גרסתה לפיה הוסכם על תנאים רבים ושונים מכללא כביכול לעניין אופן חישוב הסכום ועצם החבות, על אף שתנאים אלה אינם מופיעים בו. הנתבעת העמידה כעד עובדתי רק את שמר שלא הסביר מדוע מר עידו פסו שחתם על ההתחייבות כלפי התובע, ואף התייצב לדיון השני, לא העיד. מחדל הנתבעת בעניין זה מקים חזקה שאם מר פסו היה מעיד, עדותו הייתה לחובתה. לעניין המשמעות של הימנעות מהגשת ראיה חיונית ראה ע"א 4697/05 גבאו אסטבלישמנט נ' דוד דודאי [פורסם בנבו] (27.8.12).

     

  19. לא זו אף זו, תצהירו של שמר המתפרש על פני עמודים רבים וכולל מאות סעיפים, אינו מתייחס כלל למו"מ בין הצדדים. שמר ניסה בעדותו להעיד על מהלך המו"מ ועל מצגים שהוצגו כביכול לתובע. אולם, כל אלה לא הופיעו בתצהירו. לכן, ביהמ"ש קבע בדיון כלהלן:

    "כאמור לעיל, העד התחיל להעיד לגבי המו"מ, לגבי מצגים שהיו. מכיוון שביהמ"ש לא ראה מי מהדברים שנאמרו בעדות, בתצהיר, ולנוכח ההיקף הרב של התצהיר הוא אפשר לעד במשך כ-10 דקות למצוא מתוך הסעיפים הרבים של התצהיר, את המקום שבו הוא התייחס למו"מ ולמוצגים שהוצגו בפני התובע. כאשר ביהמ"ש חזר לאולם התובע הפנה אותו לסעיפים 30 עד 37. אין בסעיפים אלה את מה שמבקש העד לקרוא בהם. ב"כ התובע העיר לביהמ"ש את מה שביהמ"ש הבחין בו, כי אין בסעיפים אלה את מה שהעד קורא בהם. בשלב זה, ב"כ הנתבעת ביקש להגיב וביהמ"ש אפשר לו. ב"כ הנתבעת טען שיש סעיפים נוספים שהעד לא הפנה אליהם. ביהמ"ש אפשר לו לומר מהם אותם סעיפים נוספים. ב"כ הנתבעת הפנה לסעיפים 102 ו-104. גם בסעיפים אלה אין את מה שהנתבעת מבקשת לקרוא בהם לעניין תיאור המו"מ עם התובע."

     

  20. על אף שהנתבעת לא הצליחה בעת שמיעת הראיות להצביע על התייחסות בתצהיר של שמר למו"מ, למרות שקיבלה מספר הזדמנויות, בסיכומיה הפנתה לראשונה לסעיף 48 בתצהיר שמר, שם לטענתה התייחסה למו"מ. אין בסעיף זה התייחסות למו"מ. ביהמ"ש יתייחס לטענה זו בפרוט כאשר ידון בטענה המרכזית של הנתבעת בהמשך.

     

  21. ביהמ"ש קובע כי בהעדר ראיות מצד הנתבעת לגבי המו"מ, המצגים וכוונות הצדדים, יש לקבל גרסת התובע לפיה לנתבעת היה עניין רב למצוא קונה שייכנס בנעליה, שכן אם לא הייתה מאתרת קונה שיסכים להיכנס בנעליה, היא עמדה לאבד האופציה שרכשה, עקב סמיכות הזמנים לחלוף תקופת מימוש האופציה, תוך שלושה שבועות. לכן, לנתבעת היה עניין ברור לשכנע התובע להצטרף לקבוצה, לרבות ע"י צמצום הסיכון בו יישא התובע עקב הצטרפותו לקבוצה. היא ניסחה הסכם קצר ופשוט שמצמצם הסיכון שלוקח התובע, ואף העניקה לו הנחה, וכך שכנעה אותו להצטרף לקבוצה, תוך שהיא מעבירה אליה את הסיכון הנובע מעליית עלות הדירה. לאחר שהצליחה, הודות לצרוף התובע לקבוצה, ליהנות ממימוש האופציה, זמן קצר לפני שפגה, היא מנסה בתביעה זו ליהנות משני העולמות. הנתבעת כבר נהנתה ממימוש האופציה במועד ומכירת זכויותיה לחברי הקבוצה, אך כעת בחוסר תום לב בוטה, היא מנסה להתנער מהתחייבותה כלפי התובע שבזכותו עמדה בסד הזמנים, ע"י העלאת שלל סייגים לגבי אופן חישוב העלות ולעניין עצם חבותה בתשלום ההפרש, באופן שמרוקן מתוכן חבותה. שמר טען שזאת הייתה עסקה טובה, אך לא היה לו מענה לשאלה מדוע אם זו עסקה טובה, הנתבעת הציעה לתובע הנחה ושיפוי. שמר טען, שהוא לא הסכים למתן ההנחה והשיפוי, אך בפועל הנתבעת העניקה הנחה ושיפוי.

     

  22. אם לא די בכל אלה, מכיוון שהנתבעת ניסחה ההסכם, חל לגבי ההסכם הכלל לפיו יש לפרשו לחובת המנסחת, היא הנתבעת.

     

  23. די היה בכך כדי לקבל התביעה במלואה. אולם, למעלה מהדרוש, ביהמ"ש יידרש לחלק מהטענות הרבות.

     

    ביהמ"ש דוחה טענת הנתבעת שרק הסכום שהבנק אישר כהוצאה מחייב אותה

  24. הטענה המרכזית של הנתבעת בכתב ההגנה היא שיש לקבוע כי הסכום המחייב לעניין השיפוי הוא הסכום שאישר הבנק כהוצאה בדו"ח 0, אותו כינתה "התקציב" ולא הסכום שהתובע הוציא בפועל, על פי דרישות הקבוצה. אולם, לטענה זו, כמו לכל טענות הנתבעת, אין עיגון, ואף לא אזכור בהסכם הקצר שניסחה. הנתבעת הקדישה לטענה זו חלק ניכר מסיכומיה ואף טענה שהתובע עצמו התבסס על דוחו"ת השמאי מטעם הבנק המלווה. כמו כן, וכאמור לעיל, הפנתה לסעיף 48 לתצהיר שמר בו כתב כי "כאשר כתבנו בכתב התחייבות "עלות היחידה בפועל" התכוונו לדבר אחד בלבד – המחיר והעלויות בהתאם לדו"ח ה – 0".

     

  25. סעיף 48 בתצהיר שמר אינו מפרש למי מתייחסת המילה "התכוונו" ? לשני הצדדים להסכם? או לשמר ומר פסו שחתם על ההתחייבות? ואם הכוונה לתובע ולנתבעת, היה על שמר לציין בתצהיר שפרשנות המונח "עלות בפועל", שלא נכתבה בהסכם, לובנה בין הצדדים במהלך המו"מ והוסכמה הפרשנות לה טוענת הנתבעת.

     

  26. ביהמ"ש קובע כי גם אם ייראה בדוחק בסעיף 48 לתצהיר שמר, בדל של התייחסות למו"מ ולכוונות הצדדים, פרשנות הנתבעת חותרת תחת מטרת התובע בקבלת ההתחייבות מהנתבעת, והיא להסיר ממנו הסיכון לשאת בשינויים בעלות הדירה "בפועל". ההתחייבות של התובע לשאת בעלות חלקו הינה ביחס לקבוצה ולא ביחס לבנק ולכן פרשנות ההסכם, ללא כל תנאי מכללא כביכול, היא הפרשנות שמתיישבת עם רצונו של התובע לקבע הוצאותיו "בפועל" ולא ביחס לדו"ח 0.

     

  27. כמו כן, ביהמ"ש קובע שאם כוונת הנתבעת הייתה להצמד לדו"ח 0, ולצמצם התחייבותה ל"איזשהוא קומפורט בעניין הזה של התקציב", שכאמור לעיל, לא הוכחה, או להחיל הגדרות של הסכם השותפות בין חברי הקבוצה על התחייבותה לשפות התובע, היה עליה לציין זאת במפורש בהסכם ומחדלה בעניין זה פועל לחובתה כמי שניסחה ההסכם.

     

  28. רו"ח קליימן העיד שהייתה חריגה תקציבית מעבר לסכומים שאושרו ע"י המפקח מטעם הבנק המלווה ואישר נכונות נספח ה. כמו כן, אישר, כפי שהנתבעת עצמה ציטטה בסיכומיה מדבריו, שהבנק לא היה מוכן לאשר הגידול התקציבי.

     

  29. לא רק שהאופן בו מגדירה הנתבעת את סכום השיפוי בו היא חבה אינו מעוגן בהסכם, ביהמ"ש קובע שאם התובע לא היה רוכש זכויות הנתבעת, היא הייתה משלמת את מלוא העלות ולא רק את העלות שאישר הבנק. לכן, ככל שרצתה לפטור עצמה מתשלום שהיה חל עליה, היה עליה להתנות במפורש ההתחייבות לשיפוי ולקבוע שהיא מוגבלת לסכומים שיאשר הבנק, ולא לעלות בפועל.

     

  30. כמו כן, גם אם ביהמ"ש היה מקבל עמדת הנתבעת לגבי פרשנות ההתחייבות כמוגבלת להוצאה שהבנק אישר, והוא לא קיבל, הנתבעת לא העמידה חישוב נגדי. שמר טען שסכימה פשוטה של מסמכים שהכין המפקח מטעם הבנק, ואשר לא זומן ע"י הנתבעת להעיד, מביאה לסכום של כשני מיליון ₪ עם 5% תוספת ולכן הפער הינו כארבעים אלף ₪ בלבד. אולם, הנתבעת שמנהליה היו מעורבים בניהול המיזם, לא העמידה חישוב באמצעות רו"ח מטעמה, אלא ציפתה שביהמ"ש יעדיף את החישוב לכאורה שערך שמר, על פני החישוב שערך משרד רואה החשבון שליווה את המיזם. מכאן שהגרסה הנגדית של הנתבעת לא הוכחה כדבעי.

     

    ביהמ"ש דוחה הטענה שאין להביא בחשבון הוצאות מימון

  31. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שאין להביא בחשבון הוצאות מימון. התובע השיב שאת כל עלויות הדירה שילם מהונו העצמי, ללא כל מימון בנקאי או אחר, וממילא לא שילם כל הוצאות מימון. מקובלת על ביהמ"ש עדות רו"ח קליימן לפיה יש להבחין בין הוצאות מימון קבוצתי שנכלל בחישוב ובין הוצאות מימון אישי שאינו נכלל. ממילא, לא הוכח שהתובע מבקש להטיל על הנתבעת עלות של אשראי אישי להבדיל מקבוצתי. לכן, ביהמ"ש דוחה הטענה.

     

    ביהמ"ש דוחה הטענה שיש להביא בחשבון עליית שווי הדירה

  32. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שיש להביא בחשבון עליית שווי הדירה ולצורך כך הפנתה לחוות הדעת של מר שער שגיא שהיא הגישה. התובע השיב לטענה כי לא נגרם לו נזק, כי עובדה שהמיזם תקוע כבר יותר מ- 6 שנים. ביהמ"ש קובע שחוו"ד אינה מסייעת לנתבעת, שכן מרגע שביהמ"ש קבע כיצד יש לפרש ההסכם, אין לשנות את תנאיו ולהוסיף תנאי נוסף לפיו יש להביא בחשבון עליית שווי הדירה ולהדרש לשאלה אם נגרם לתובע נזק, אם לאו.

    ביהמ"ש דוחה הטענה שיש להפחית מסכום השיפוי 5%

  33. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שיש להפחית מסכום השיפוי 5%. התובע השיב לטענה זו שמדובר בטעות עובדתית פשוטה שניתן להפריכה בקריאה מהירה בהסכם בו נכתב "במידה ועלות היחידה בפועל, תעלה...אנו נשפה אותם בסכום ההפרש ממחיר היחידה בפועל לבין מחיר היחידה בסך 1,850,000 ₪". ביהמ"ש קובע כי מלשון ההסכם ברור שיש חובת מתן שיפוי רק ככל שהחריגה תהיה מעל 5% אך מהסכום שנקבע ולא מהסכום שנקבע בתוספת 5%. הנתבעת טענה בסיכומיה כי שמר העיד שההסכם שיקף את השיחות שקיימו הצדדים. כאמור לעיל, תצהיר שמר חף מכל התייחסות ל"שיחות" אלה, ומר פסו שהיה שותף לכאורה לאותן שיחות לא העיד. כמו כן, שוב יש להחיל הכלל לפיו יש לנסח ההסכם לחובת מי שניסחה ההסכם, היא הנתבעת. לכן, ביהמ"ש דוחה גם טענה זו.

     

    ביהמ"ש דוחה הטענה שיש לעכב ביצוע ההתחשבנות

  34. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שיש להפחית סכומים שהתובע יקבל בעתיד וכי התביעה מוקדמת מדי. כמו כן, טענה שבניית הדירה טרם הושלמה וטרם ניתן לדעת את העלות הכוללת של הדירה. התובע טען בכתב התשובה ביחס לטענה שהוא עתיד לקבל כספים המופקדים בקופת המיזם בסך של 68,680, בנוסף על כספי בצ"מ ופיצוי מהקבלן- שמדובר בטענה שגויה עובדתית, והנתבעת יודעת שאינה אמת. התובע טען שנאמר לו על ידי הגורמים הרלוונטיים שלא נותרו כל כספים בקופת הקבוצה. להיפך, הקבוצה חשופה לתביעות ועלויות נוספות, והוא יידרש לשלם עוד כספים רבים. התובע הציע לנתבעת שאם תשלם לו ותעמוד במלוא התחייבויותיה, הוא ימחה לה את זכותו לקבלת כספים בקופת הקבוצה אם יישארו. עוד טען, שלמעשה הוא אכן נשא בפועל כבר בעת הגשת כתב התשובה בתשלומים נוספים מאז הגשת התביעה, ויש לצרף אותם לסכום התביעה.

     

  35. כאמור לעיל, התובע וויתר על תיקון כתב התביעה לגבי סכומים נוספים שהוציא לאחר הגשת כתב התביעה. ביהמ"ש קובע שככל שסברה הנתבעת, עת ניסחה ההסכם שיש לעכב ההתחשבנות, עד מועד מוגדר, גם לאחר שנוצרה עלות שחורגת מהסף שנקבע, היה עליה לציין זאת בהסכם. ביהמ"ש מוסיף וקובע שבחלוף יותר מזמן סביר למימוש התחייבות הנתבעת, אין יותר מקום לעיכוב נוסף של ביצועה. ביהמ"ש קובע שככל שיתקבלו בעתיד תקבולים, תחת הוצאות נוספות, הנתבעת תהיה זכאית לשיפוי, וככל שתקום מחלוקת, היא תתברר בהליך אחר.

     

    ביהמ"ש דוחה הטענה שיש להצמיד הסכום למדד תשומות הבניה ולא למדד המחירים לצרכן

  36. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי יש להצמיד סכום השיפוי למדד תשומות הבנייה ולא למדד המחירים לצרכן. התובע השיב שבכל החקיקה הישראלית, ובפרשנות רגילה לחוזים, בכל מקום שנאמר מדד, הכוונה למדד המחירים לצרכן. ביהמ"ש קובע כי ככל שחשבה הנתבעת שהמדד הנזכר בהסכם, אינו מדד המחירים לצרכן, היה עליה, כמי שניסחה את ההסכם, לציין זאת במפורש. גם בעניין זה עומד לה לרועץ העדר תצהיר בדבר כוונות הצדדים, מחדלה להעיד את מר פסו והכלל לפיו יש לפרש ההסכם כנגד המנסח.

     

    ביהמ"ש דוחה הטענה בדבר סטנדרט הבנייה

  37. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שעליית המחיר נבעה מבנייה ב"סטנדרט ייחודי". התובע ענה בכתב התשובה שהמיזם שווק מתחילתו כמיזם "סופר-יוקרתי" במרכז ת"א, אקסקלוסיבי, וברמת גימור גבוהה. ביהמ"ש שב וקובע כי ככל שחשבה הנתבעת שהשיפוי מותנה בסטנדרט הבניה, היה עליה לציין זאת במפורש בהסכם שניסחה. לכן, ביהמ"ש דוחה גם טענה זו.

     

    ביהמ"ש דוחה הטענה שיש להתנות השיפוי בכך שיוכח שהיא גרמה לנזק

  38. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שיש לקרוא תנאי מכללא כאילו היא לקחה על עצמה אחריות רק לנזקים שייגרמו באופן ישיר על ידה. התובע השיב לטענה זו בכך שתהה כיצד ניתן להכניס פרשנות כה עקומה ושגויה, להסכם שכולל 2 סעיפים בלבד, ושנאמר בו במפורש ההיפך? וענה: ההסכם קובע ללא סייג, שהנתבעת אחראית לשאת בכל עליית המחיר מעל 1,850,000 ₪. ביהמ"ש שב וקובע כי ככל שחשבה הנתבעת שהשיפוי מותנה בכך שהיא תגרום לנזק, היה עליה לציין זאת במפורש בהסכם שניסחה. לכן, ביהמ"ש דוחה גם טענה זו.

     

    ביהמ"ש דוחה הטענה שאין לנתבעת חבות בשל מעשים או מחדלים של הקבוצה

  39. בנוסף לטענה לפיה על התובע להוכיח כביכול שהיא גרמה לעליית העלות, הנתבעת טענה בכתב ההגנה שאין לה חבות בשל מעשים או מחדלים של חברי קבוצת הרכישה והנציגות. התובע השיב שמנהליה של הנתבעת מחזיקים בעצמם בדירות בפרויקט והיו מעורבים פי כמה ממנו בניהולה של הקבוצה וכי נציגות הדיירים מייצגת את מנהלי הנתבעת, לא פחות משהיא מייצגת אותו.

     

  40. ביהמ"ש קובע כי גם טענה זו אינה מעוגנת בהסכם. כאמור לעיל, ביהמ"ש דחה הטענה שהחוזה מסייג השיפוי בהוכחת הגורם לעליית העלות. אם התובע היה נוהג בחוסר תום לב וגורם לעליית העלות, יתכן שהיה מקום להדרש לטענה. אולם, חישוב עליית העלות נובע מהחישוב הכללי של בנית הבניין, ללא קשר למעשים או מחדלים אישיים של התובע. כמו כן, למעלה מהדרוש, ביהמ"ש קובע שככל שהנתבעת בדעה שצד ג' גרם להגדלת העלות, היה עליה לשלוח הודעה לאותו גורם, ויתכן שעומדת לה זכות לתבוע את אותו גורם בשל הסכום בו תחויב בפסק דין זה. כמו כן, הנתבעת לא העידה מי מחברי הנציגות, או הקבלן, כדי להוכיח הטענות בדבר מעשים או מחדלים שייחסה להם, וממילא לא היה להם יומם ביחס לטענות שייחסה להם. לכן, ביהמ"ש דוחה גם טענה זו.

     

    דיון בהוצאות

  41. לנוכח חיוב הנתבעת במלוא סכום התביעה, יש לפסוק לטובת התובע הוצאותיו. ביהמ"ש מביא לחובת הנתבעת כמות הטענות שנטענו ללא ראיות לסמוך, חלקן בחוסר תום לב, כולל הגשת חוות דעת שאמורה לבסס טענה שאין לה אחיזה בהסכם ומספר הדיונים, שישה. ביהמ"ש ציין כי השיחה שקיים העד מטעם התובע במהלך ההפסקה בין שני חלקי חקירתו, הייתה מעידה ושקל להביא זאת בחשבון לעניין ההוצאות. אולם, כפי שתואר בתחילת פסק הדין, הנתבעת ביקשה באופן חריג להשיב לסיכומי התשובה של התובע. ביהמ"ש אישר לה באופן חריג להתייחס באופן ממוקד רק לסוגיה שעלולה לגרום לעיוות דין. מעיון במסמך שהגישה עלה שרק חלק קטן ממנו התייחס לצרוף ראיה שלא כדין ע"י התובע לסיכומי תשובתו, ראיה שממילא אינה מהותית לליבון המחלוקת. מרבית "הטיעון הנוסף" נוצל למתן תשובה לתשובת התובע לסיכומי הנתבעת, תוך ניצול לרעה של הרשות לטעון בעניין שעלול לגרום לנתבעת עיוות דין. לכן, המחדלים, מתקזזים. אשר על כן, ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובע מלוא האגרות ששולמו, שכר העדות של העד בסך של 1,500 ש"ח, ושכ"ט בא כוח התובע בסך של 60,000 ₪.

     

    סוף דבר

  42. ביהמ"ש מקבל התביעה במלואה ומחייב הנתבעת לשלם לתובע כלהלן:

    הסך של 577,018 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

    מלוא האגרות ששולמו ושכר העדות של העד בסך של 1,500 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל.

    שכ"ט בא כוח הנתבעת בסך של 60,000 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

     

     

     

    ניתן היום, ז' טבת תשפ"ג, 31 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ