בפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, (להלן: החוק"). התובע יליד 1970, נפגע בתאונת דרכים ביום 10.7.2008, בהיותו בן 38, עת נהג ברכב המבוטח על פי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970 על ידי הנתבעת. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע נבדק על ידי ועדה רפואית של המל"ל, שקבעה בקביעה מחייבת על פי סעיף 6ב' לחוק כי לתובע לא נותרה נכות בגין התאונה. הוועדה אף קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 10% מיום התאונה ועד ליום 31.10.2008.
בדיון ההוכחות העיד התובע בלבד. לאחריו סיכמו התובע והנתבעת. התובע לא הגיש סיכומי תשובה.
בית המשפט הציע לתובע פשרה בעקבותיה הופקד סכום הפשרה (3,000 ₪ בתוספת שכ"ט) על ידי הנתבעת בתיק בית המשפט ביום 4.8.13.
בשל קביעת המל"ל לנכות בשיעור 0%, הרי שאין תביעה לעניין הפסד השתכרות עתידי. התובע אף אינו תובע הפסד שכר לעבר משום שהמשיך לעבוד גם לאחר התאונה.
תביעת התובע
התובע תובע שני ראשי נזק בלבד.
כאב וסבל בסך של 8,700 ₪, כאשר הוא מבקש כי בית המשפט יקח בחשבון את הסבל והטיפולים שעבר וכן שנקבעה לו נכות זמנית של 10% בחודשים הראשונים. התובע צירף לסיכומיו פסקי דין בהם נפסקו סכומים דומים לנפגעים שלא נותרה להם נכות.
הוצאות רפואיות ונסיעה בעבר בסך של 800 ₪, כאשר התובע מפנה לעניין זה לנספחים 3 ו-4 לתצהירו.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.