האם זכאי התובע לפיצוי בגין פגיעה שנגרמה במהלך עבודתו כטבח עקב חתך בידו מסכין, ואם כן מהו שיעור הפיצוי לו הוא זכאי?
-
התובע, יליד 1994, עבד כטבח מתלמד במלון יערות הכרמל בחיפה, המנוהל ע"י הנתבעת מס' 1, שחבותה היתה מבוטחת אותה העת אצל הנתבעת מס' 2.
ביום 30.1.19, עת חתך ירקות בשעות הבוקר, נפגע התובע בידו השמאלית מסכין.
-
המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, וקבע כי אצל התובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 7%.
התובע סבור, כי האירוע התרחש בשל רשלנות מעסיקתו, הנתבעת מס' 1 (להלן – "הנתבעת"), ומכאן תביעתו שלפניי, בה הוא עותר לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מכך.
הנתבעות סבורות כי האירוע אינו מטיל על המעסיק כל אחריות.
-
הנתבעת הסכימה שהתובע יוכל להסתמך על קביעת הנכות בידי המל"ל, ואילו הנתבעות הגישו חוות דעת של מומחה מטעמן, בה נקבעה נכות צמיתה בשיעור 3.5%.
בהמשך הגישו הצדדים תחשיבי נזק, וניתנה הצעה לסיום התיק בפשרה, אשר לא זכתה להסכמת הנתבעות.
ביום 8.6.22 התקיימה ישיבה בה נשמעו ראיות הצדדים, במהלכה נשמעה עדות התובע בלבד (אשר נחקר על תצהירו), ובסופה סיכמו הצדדים את טיעוניהם על פה.
דיון והכרעה
-
לאחר שמיעת הראיות ושקילת טענות הצדדים מצאתי להורות על קבלת התביעה, ולפסוק לתובע פיצויים כמפורט להלן.
העובדות הצריכות לעניין
-
כעולה מחומר הראיות, התובע התחיל לעבוד במלון המדובר ביום 25.11.18, וזאת כטבח מתלמד. במסגרת עבודה זו עסק התובע, לרוב, בחיתוך ירקות ופירות, בין היתר במסגרת ארוחות בוקר שהוצעו לאורחי המלון, ואשר נמשכו בין השעה 7:30 ל- 12:00.
מעדות התובע עולה, כי תפקידו כלל חיתוך ירקות בעמדה המצויה באולם בו מוגשת ארוחת הבוקר, כאשר במסגרת זו היה עליו לעבוד בעמדה גם לאחר השעה 7:30, ולמעשה לכל אורך הארוחה, כשהוא חותך ירקות לטובת האורחים.
התובע הסביר כי ביחס לעגבניות ומלפפונים, חיתוכם לא נעשה מראש, אלא "במקום" (ככל הנראה כדי לשמור על טריותם), כך שהוא נדרש לחתוך ירקות אלה לכל אורך המשמרת.
יצוין כי עובדות אלה עולות מתצהירו ומעדותו של התובע, אשר לא נסתרה, כאשר הנתבעות אינן טורחות להביא עדים מטעמן.
-
האירוע המדובר התרחש בסביבות השעה 9:20 בבוקר, עת חתך התובע עגבניות.
התובע הסביר בעדותו כי הוא נדרש לחתוך את העגבניות כשהן קצוצות, ומסר כי קצב העבודה היה גבוה ואינטנסיבי, בהתאם לדרישות שהוצבו בפניו.
בעודו מחזיק בסכין ביד ימין, ובעגבנייה ביד שמאל, החליקה הסכין מידו הימנית ופגעה באצבעות 1-2 ביד שמאל.
לאירוע זה לא היו עדים ישירים, ואולם זמן קצר לאחר מכן נכנס התובע למטבח כשידו שותתת דם; הוא קיבל עזרה מחברים לעבודה; ופנה לקבלת טיפול רפואי.
-
גרסת התובע לאירוע, כמתואר לעיל, הוכחה כדבעי, ובמידה הדרושה במשפט אזרחי.
התובע מסר עדות לפניי, לרבות בישיבת קדם משפט מיום 3.5.21, ולמעשה עצם פגיעתו במהלך העבודה מסכין אינה שנויה במחלוקת גם מצד הנתבעות.
לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבעות לפיה גרסתו של התובע היתה מעורפלת ומשתנה.
בכתב התביעה טען התובע שהוא נפגע בידו במהלך חיתוך ירקות, והוסיף פרטים נוספים בנדון עת פירט את טענות הרשלנות (על כך בהמשך).
הנתבעות מצדן לא הביאו כל עד מטעמן לסתירת גרסת התובע, אף שהתובע נקב בשמות האחראים עליו, ואף שבישיבת קדם המשפט הנ"ל מסר ב"כ הנתבעות כי נעשה תחקיר של האירוע ע"י הנתבעת (עמ' 2, שורה 13).
בנדון גם לא מצאתי ממש בהפניית הנתבעות למסמך רפואי שניתן למחרת האירוע ע"י רופא משפחה בקופת חולים (נ/1), בו צויין כי התובע "נפל ונחתך באצבעות". בהקשר זה מסר התובע כי אינו יודע מדוע רשם הרופא את שרשם, וכי הוא כלל לא נפל, כאשר עדותו בנדון היתה משכנעת, והנתבעות לא ביקשו לזמן את הרופא שערך את המסמך הנדון, כך שמשקלו הראייתי של רישום זה הוא נמוך ביותר, אם בכלל.
-
עוד על נסיבות הראיות נציין כי התובע מסר, בישיבת קדם המשפט הנ"ל, כי ידו היתה רטובה וכי הדבר גרם לכך שהסכין תחליק מידו.
על כך חזר התובע בתצהירו (סעיף 5), כאשר בחקירתו לפניי הסביר כי הרטיבות נבעה משיטת העבודה, שכן התובע חתך את העגבניות על קרש, ולאחר החיתוך הוא העבירן לקערה, וכך חוזר חלילה, דבר שיצר רטיבות (שמקורה בעגבניות החתוכות) אשר הגיעה לבסוף לידיו.
אוסיף כי התובע ציין בעדותו כי בעת חיתוך העגבניות הוא חבש כפפות גומי (כפי שחוייב על ידי מעסיקתו נוכח העבודה מול הקהל), דבר שלטענתו הוסיף למקדם ההחלקה בידיו, כאשר הנתבעות טוענות כי מדובר בפרט כבוש, שהועלה לראשונה בחקירת התובע.
-
לסיכום, הוכח כי התובע נפגע עת חתך עגבניות במהלך ארוחת הבוקר, כאשר הסכין שהיתה מוחזקת בידו הימנית החליקה מהיד, ככל הנראה בשל רטיבות שנוצרה עקב תהליך העבודה המתואר לעיל, ופגעה ביד שמאל.
רשלנות המעביד
-
הנתבעות סבורות כי נסיבות האירוע כלל אינן מטילות אחריות בנזיקין. לשיטתן, חיתוך ירקות באמצעות סכין היא בגדר פעולה טריוויאלית, שאינה דורשת ידע או מומחיות מיוחדים, ואשר הסיכון הנשקף ממנה הוא סיכון יומיומי וסביר, דוגמת הסיכון לו חשוף כל אדם אשר חותך ירקות באמצעות סכין במטבח ביתו, ומשכך הוא אינו מטיל אחריות בנזיקין על המעביד.
אינני סבור כך.
-
אכן, חיתוך עגבנייה באמצעות סכין היא בגדר פעולה טריוויאלית ויומיומית, בה התנסה כמעט כל אדם בוגר, וארשה לעצמי להניח כי רוב רובם של מי מאתנו שביצע פעולה זו נחתך, לפחות פעם אחת, משימוש בסכין.
ברם, עסקינן במקרה בו אדם נדרש במסגרת עבודתו לבצע חיתוך של ירקות (במיוחד עגבניות ומלפפונים), כאשר במסגרת זו היה עליו לעסוק בפעולה זו משך שעות מדי יום, וזאת במהלך הגשת ארוחת בוקר שהועמדה לרשות אורחים במלון.
הסיכון שנוצר מפעולה ממושכת של חיתוך ירקות, בתנאים של עבודה בחדר אוכל העומד לרשות אורחי מלון, הוא שונה במהותו ובאופיו מסיכון הטמון מחיתוך ירוקת המבוצע ע"י אדם במטבח ביתו.
הסיכון במקרהו של התובע אינו נובע מעצם פעולת חיתוך עגבנייה באמצעות סכין, אלא מכך שהוא נדרש לעשות כן בפרק זמן ממושך, ולמעשה לאורך כל השעות בהן מופעלת חדר האוכל. ברי כי סיכון הפגיעה מסכין בתנאים אלה הוא שונה לאין ערוך, מבחינת אופיו ושיעורו, מהסיכון של פגיעה בחיתוך "מקרי" שעושה כל אדם במטבח ביתו.
זאת ועוד. התובע נדרש לבצע פעולה של חיתוך הירקות באופן רפטטיבי ומונוטוני, כאשר ניסיון החיים מלמדנו כי אופי פעולה שכזה חושף את העוסק בה לסכנה מוגברת של היפגעות, משום שעיסוק בפעולה מונוטונית לאורך שעות מוריד ממידת הערנות והזהירות של העוסק במלאכה. מסקנה זו נכונה שבעתיים אם מי שעוסק בפעולה המונוטונית נדרש גם לעמוד קצב עבודה גבוה, כפי שהיה במקרהו של התובע, כעולה מעדותו שלא נסתרה.
-
הנה כי כן, פעולה של חיתוך ירקות בחדר אוכל של בית מלון, המבוצעת באופן מונוטוני ולמשך שעות ברצף, שאף חושפת את מבצעה לעבוד בקצב גבוה, שונה בתכלית השוני מפעולה "טריוויאלית" של חיתוך ירקות במטבח הבית.
מכאן גם שהסיכון לו נחשף התובע לפגיעה במקרה זה לא היה סיכון "יומיומי" וסביר, כזה שאינו דורש, לשיטת הנתבעות, הדרכה או התערבות כלשהי מצד המעביד.
סיכון מסוג זה, כך סבורני, דורש מהעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים בכדי להקטינו עד כמה שניתן.
-
חומר הראיות מלמד כי המעביד במקרה דנן לא עמד בחובת הזהירות המוטלת עליו.
כאמור, התובע היה טבח מתלמד, אשר התחיל את עבודתו כחודשיים לפני האירוע, כאשר על פי עדותו (למשל בסעיף 20 לתצהיר), הוא לא קיבל כל הדרכה ביחס לאופן ביצוע העבודה, ונאלץ ללמוד את העבודה "בעצמו".
שוב, טיעון הנתבעות לפיו חיתוך עגבנייה באמצעות סכין הוא מסוג הפעולות שאינו דורש הדרכה חוטא למהות הסיכון במקרה זה, קרי לכך שהתובע נדרש לבצע את פעולת החיתוך באופן רפטטיבי ומונוטוני, באופן שחשף אותו לסיכון מוגבר ולא שגרתי לפגיעה, דבר אשר דרש מהמעביד לשקול דרכים לצמצום סיכון זה, לרבות הדרכה נאותה באשר לאופן ביצוע עבודה מהסוג ובהיקף המדוברים, וכן כיצד לנטרל את הסיכון הטמון בחזרתיות של הפעולה, למשל ע"י החלפת העובד העוסק במלאכה אחת לכמה זמן, או להדריך את העובד לקחת הפסקה בכדי לקטוע את רצף העבודה, וזאת במקום לתת לאותו עובד לבצע את המלאכה למשך כמה שעות ברצף, כפי שהיה במקרה דנן.
חומר הראיות מלמד כי המעביד לא עשה מאומה בכדי להקטין סיכון זו; לא טרח להדריך את התובע, שהיה באותה עת טבח מתלמד; ולא טרח לפקח על עבודתו בהיבט זה.
-
זאת ועוד. התובע מסר כי הגורם המיידי לתאונה היתה החלקת הסכין מידו, כתוצאה מרטיבות שנוצרה משיטת העבודה (חיתוך עגבניות, העברתן לקערה, וחוזר חלילה).
מעדות התובע (לרבות דברים שמסר בישיבת קדם המשפט), עולה כי החלקת הסכין באופן זה התרחשה מספר פעמים בעבר, כאשר ההבדל הוא שבמועד התאונה החתך היה עמוק מאוד.
שוב, מדובר בשיטת עבודה מסוכנת על פניה, החושפת עובד אשר נדרש לעסוק במלאכה רפטטיבית של חיתוך עגבניות באופן זה, לפגיעה עקב סכנת החלקה מוגברת של הסכין.
סיכון זה דורש מהמעביד את התייחסותו בזמן אמת, לרבות נקיטת צעדים לצמצומו, כגון אזהרת העובד מפני סיכון החלקה מוגבר; הדרכה לגבי אופן הקטנת הסיכון, בין היתר ע"י ניגוב הידיים וניגוב ידית האחיזה של הסכין לעיתים קרובות, וכיוצא באלה.
מחומר הראיות עולה ספק של ממש אם הנתבעת, מעסיקתו של התובע, היתה מודעת לקיומו של סיכון שכזה, ובכל מקרה עולה כי היא לא עשתה מאומה בנדון.
-
לכל אלה יש להוסיף את טענת התובע לעבודה בתנאי לחץ שהופעלו ע"י המעביד, טענה אשר נטענה מפורשות בכתב התביעה (סעיף 30 (י)) וכן בתצהיר התובע (סעיפים 3 ו- 23), כמו גם בעדותו לפניי, ואשר לא זכתה לכל התייחסות ראייתית מצד הנתבעות, אשר לא הזמינו עד או עדים להפריך את הטענה בנדון.
התובע גם הוסיף בעדותו לפניי כי הממונה עליו האיץ בו כל הזמן, ואף גער בו כי יש לקצוץ את העגבניות באופן דק.
ברי כי עבודה בתנאי לחץ, בשים לב למהות ואופי הפעולות הנדרשות מהתובע כמפורט לעיל, מוסיף נדבך נוסף להתרשלות המעביד במקרה הנדון.
-
לסיכום, סבורני כי הוכח כדבעי שהאירוע התרחש בשל רשלנות מצד המעביד.
-
יש מקום לקבל את טענת הנתבעות לקיום אשם תורם מצד התובע, שכן כל אדם העובד עם סכין יכול וצריך לצפות לפגיעה מהסכין, ומשכך צריך לנקוט משנה זהירות בעשותו כן. ברם, אין להפריז במידת האשם התורם שיש לייחס לתובע במקרה דנן, נוכח חוסר ניסיונו היחסי במועד התאונה, ונוכח העובדה שהוא עסק בפעולה רפטטיבית ומונוטונית, אשר חושפת את העוסק בה לשאננות אינהרנטית, מפניה דווקא צריך להישמר המעסיק ולפעול להקטנתה, וכן בשים לב לכך שלא הוכח שהתובע פעל בניגוד להוראות אותן קיבל.
בנסיבות אלה מצאתי לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 15%.
שיעור הנזק
-
התובע נחתך חתך עמוק באזור אצבעות מס' 1 ו- 2 בידו השמאלית, ופנה לטיפול רפואי. תחילה הוחלט שאין צורך בביצוע ניתוח, ואולם בהמשך הוחלט על ביצוע ניתוח עקב קרע בגיד המכופף של האצבע המורה, אותו עבר התובע ביום 27.2.19.
התובע המשיך בביקורת רפואית לצורך טיפול ומעקב, וקיבל תעודות מחלה כפי שמתועד בתצהירו ובמסמכים הנלווים לו.
-
כאמור בפתח פסק הדין, המוסד לביטוח לאומי הכיר בקיומה של נכות צמיתה בשיעור 7%, בשל מצב התואם קישיון נוח של אצבע מס' 2.
מומחה מטעם הנתבעות (פרופ' שטהל) מצא כי התובע לוקה בהגבלה חלקית בטווחי תנועת האצבע, ומכאן שלדעתו אין מקום להפעיל במלואו את הסעיף בתקנות המל"ל העוסק בקישיון נוח (סעיף 44(3) לתקנות המל"ל), אלא יש להפעילו באופן חלקי, ולהעמיד את שיעור הנכות על 3.5%.
כאב וסבל
-
בשים לב לאופי ומהות הפגיעה, לנכות שנגרמה בגינה, ולגילו של התובע, אני מעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על 25,000 ₪.
הפסדי שכר בעבד
-
לטענת התובע, הוא נעדר מעבודתו מיום 30.1.19 ועד 16.9.19 (מועד בו הוא חזר לעבוד אצל הנתבעת), ומשכך הוא זכאי לפיצוי בגין 7.5 חודשי עבודה מלאים (סעיף 32(א) לתחשיב הנזק מטעמו, אליו הוא הפנה בסיכומיו).
יש לציין כי הנתבעת לא סתרה את טענת התובע לגבי המועד בו הוא חזר לעבודה אצלה, אך הנתבעות סברו בתחשיב הנזק מטעמן כי התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו, בהעדר אסמכתאות מתאימות לביסוס הנזק הנטען.
-
המסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר התובע מבססים כדבעי תקופת אי כושר של מספר חודשים לאחר התאונה. מהמסמכים עולה כי התובע היה בטיפולים ובביקורת רפואית למשך מספר חודשים, במהלכם אושרו לו תקופות מחלה ואי כושר עקב פגיעתו, כאשר ביום 14.7.19 צוין בביקור בקופת חולים (בו הופנה התובע לטיפול פסיכולוגי), כי נקבע בעניינו אי כושר לעבודה (ככל הנראה בידי רופא תעסוקתי, אליו הופנה התובע כמה ימים לפני כן).
המוסד לביטוח לאומי הכיר בקיומן של נכויות זמניות, ובהמשך החליט להכיר בתובע כ- "נכה נזקק", לפי תקנה 18א' לתקנות המל"ל, וזאת מיום 30.4.19 ועד 13.9.19 (ראו פרוטוקול ועדת רשות של המל"ל, עמוד 64 לתצהיר התובע).
המומחה מטעם הנתבעות לא התייחס בחוות דעתו לסוגיית אורך תקופת אי הכושר בה היה נתון התובע עקב פגיעתו.
מכלול האמור מביא למסקנה כי הוכח כדבעי שהפגיעה מושא התביעה גרמה לתובע להיעדר מעבודתו ממועד התרחשותה ועד ליום 16.9.19, תקופה בו התובע אכן לא עבד אצל הנתבעת, כעולה מהראיות שהונחו לפניי.
לא נעלמה מעיניי העובדה שהתובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא סבל מכאבי גב החל מחודש מאי בשנת 2019, ואף שייתכן שהדבר לא היטיב את מצבו ואת כושרו לעבוד, הוא אינו סותר את העובדה שהפגיעה מושא התביעה הצדיקה, כשלעצמה, תקופת אי כושר עד ספטמבר 2019, כאשר לא הוצגו מסמכים רפואיים לפיהן כאבי הגב כמו גם שאר הבעיות לגביהן נשאל התובע בחקירתו הנגדית (כגון כאבי בטן), גרמו לאי כושר ממשי מעבודה (למעט ימי מנוחה ספורים עליהם הומלץ).
-
התובע זכאי אפוא לפיצוי בגין אובדן הכנסה בתקופה האמורה, קרי שבעה וחצי חודשים.
על פי מסמכי המל"ל (נ/7) שכרו הרבע שנתי של התובע עובר לתאונה עמד על 21,889 ₪, קרי ממוצע חודשי של כ- 7,300 ₪ ברוטו (יש לציין כי באותה שנה דווחה גם הכנסה של התובע כעצמאי, בשיעור קטן אמנם, ואולם מעדות התובע עולה כי עבודתו כעצמאי הופסקה לפני התאונה).
בגין הפסד של שבעה וחצי חודשי עבודה, לפי ממוצע שכר של 7,300 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום, זכאי התובע לפיצוי בסכום של 63,000 ₪. על סכום זה יש להוסיף אובדן זכויות סוציאליות, בשיעור של 12.5%, קרי 7,875 ₪.
-
התובע ביקש בתחשיבו פיצוי עבור הפסדי שכר חלקיים מעבר לתקופה האמורה, ואולם סבורני כי הוא לא הוכיח כדבעי את הנזק הנטען בנדון.
מהראיות עולה כי התובע שב לעבודה בחודש ספטמבר 2019 אצל הנתבעת; בהמשך הופסקה עבודתו עקב הקורונה; ולאחר מכן הוא חזר לעבוד במסעדות אחרות, כאשר בהליך שלפניי נמנע התובע מלצרף תלושי שכר ביחס לתקופה זו, דבר היוצר חזקה לפיה מאז שובו לעבודה בספטמבר 2019 שכרו לא נפגע ביחס לתקופה שקדמה לתאונה.
הפסד שכר לעתיד
-
לטענת התובע, הפגיעה באצבע 2 בידו השמאלית תשפיע באופן מהותי על תיפקודו, וכי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 10%, ולבצע את חישוב הפסד השכר לעתיד לפי חישוב אריתמטי בהתאם לשיעור זה.
הנתבעות סבורות כי אין כל השלכה תפקודית לנכות שנותרה.
-
התובע טבח במקצועו, והוא נדרש לעבוד עם שתי ידיו במסגרת עבודתו. אכן, ידו הדומיננטית היא יד ימין, ואולם ברי שהוא נזקק לעבוד גם עם ידו השמאלית.
בנסיבות אלה, יכולה להיות השלכה תפקודית מסוימת להגבלה הקיימת באצבע מס' 2 ביד שמאל על עבודתו.
לא נעלמה מעיניי העובדה שמאז התאונה חיזר התובע לעבודה מלאה; נראה ששכרו לא ירד (ואולי אף עלה); ובחלק מהעבודות בהן עסק לאחר התאונה הוא שימש כשף או טבח ראשי, בהם קיים פן ניהולו אשר דורש מידה פחותה יותר של עבודה פיזית.
ברם, אין לומר כי בנסיבות אלה לא יכולה להיות כל השלכה תפקודית לנכות שנותרה לתובע, ולצורך העניין אין חשיבות קרדינלית לקבוע האם שיעורה הרפואי הוא 7% כקביעת המל"ל או 3.5% כקביעת המומחה מטעם הנתבעות, כאשר גם לשיטת האחרון יש מגבלה באצבע מס' 2 ביד, דבר שיכול להגביל את התובע בביצוע עבודתו.
נוסיף לכך שהתובע עודנו אדם צעיר, ואין לדעת כיצד יכולה המגבלה באצבע להשפיע על עבודתו ועל הכנסתו ככל שיתקדם בשנים.
-
נוכח האמור סבורני כי מן הראוי לפצות את התובע בסכום גלובלי אשר ישקף אפשרות עתידית של גריעה בשכר עקב המגבלה שנותרה לו, כאשר בנסיבות העניין אני מעמיד סכום זה על 60,000 ₪ (בכדי לסבר את האוזן נציין כי חישוב לפי שיעור הנכות שקבע מומחה הנתבעת, ושכר של 7,300 ₪, מביא לתוצאה של כ-80,000 ₪ כולל הפסד פנסיה).
עזרה והוצאות
-
התובע לא קיבל עזרה בשכר, ואולם סביר שבחודשים הסמוכים לתאונה הוא נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחה שהתגוררו עימו (כפי שהעיד בתצהירו), אשר בשים לב למשך התקופה המדוברת שוויה מוערך בסכום של 5,000 ₪.
-
אשר להוצאות, התובע זכאי להוצאות שסביר כי היו לו בגין נסיעות לטיפולים רפואיים (לרבות פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק), ובגין רכישת תרופות והשתתפות עצמית בעלויות בדיקות וטיפולים של רופאי הקופה, כעולה מהמסמכים המצורפים לתצהירו.
הפיצוי בראש נזק זה עומד על 3,000 ₪.
תגמולי מל"ל
-
לפי מסמכי המל"ל נ/7, עומד סך תגמולי המל"ל, לאחר צירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום, על 60,748 ₪.
יתרה לפיצוי
-
סכום הפיצוי, לאחר ניכוי אשם תורם של 15% מסך הנזק כמפורט לעיל (163,875 ₪), ולאחר ניכוי תגמולי מל"ל, עומד על 78,546 ₪ .
סוף דבר
-
אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע פיתוי בסך 78,546 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך 18,500 ₪, והחזר אגרה ששולמה בפתיחת ההליך.
הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, י' סיוון תשפ"ב, 09 יוני 2022, בהעדר הצדדים.
