מדינת ישראל נ' צור- און לעבודות פתוח בעפר ואבן בעמ

תביעה לסילוק יד וכן לסעד כספי על סך של 1,516,928 ₪, בגין דמי חכירה שלא שולמו.

התובעת היא הבעלים של חלקה 1 בגוש 11602 הממוקמת באזור התעשייה במפרץ חיפה ("הנכס").

הנתבעת היא חברה פרטית לעבודות עפר ואבן.

ביום 7.6.98 נחתם חוזה חכירה בין התובעת לנתבעת, לפיו החכירה התובעת לנתבעת את הנכס לתקופה של 49 שנים ("ההסכם"). יצוין כי זהו הסכם לתקופה חכירה נוספת, כאשר הסכם החכירה הראשון נחתם בשנת 1952, ולפיו תקופת החכירה המקורית הייתה בין התאריכים 1.9.46- 31.8.95.

לטענת התובעת, החל משנת 98 ועד להיום, הנתבעת אשר עושה שימוש רצוף בנכס, לא שילמה דמי חכירה/ דמי שימוש בגין בנכס, וזאת על אף פניות חוזרות ונשנות מצד התובעת.

לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את הסכם החכירה הפרה יסודית בכך שלא שילמה את דמי החכירה, ומשכך היא זכאית לבטל את הסכם החכירה, לפנות את הנתבעת מהנכס, וכן לתשלום מלוא דמי החכירה בגין הנכס.

משכך, הגישה התובעת ביום 15.5.14 את תביעתה דנן, כאמור לסילוק ידה של הנתבעת מהנכס וכן לתשלום דמי חכירה.

מנגד, הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף מטעמים של התיישנות ושיהוי וכן העדר יריבות, כפי שיפורט להלן.

לטענת הנתבעת ההסכם שנחתם בינה לבין התובעת בשנת 1998 בוטל, הצדדים לא נהגו מעולם לפיו, ההסכם לא נרשם בפנקסי המקרקעין, ועל כן התביעה נגדה נעדרת כל בסיס. לטענתה, הסכם החכירה המקורי נחתם בשנת 1952 בין קרן קיימת לישראל לבין "אחוזת שחם בע"מ" ("שחם"), לפיו שחם חכרה את הנכס לתקופה של 49 שנים ובתמורה היא שילמה סך של 13 לירות ו- 640 אג' לשנה עבור שימוש בנכס. לטענת הנתבעת, בהתאם לאמור בהסכם משנת 52, הוענקה לשחם אופציה לתקופת חכירה נוספת של 49 שנים, וזו מימשה את האופציה, שילמה דמי הסכמה, והיא עד היום מחזיקה בנכס ועושה בו שימוש. משכך, טענה הנתבעת, כי אין היא חייבת בדמי חכירה וכי בעל הדין הנכון היא שחם.

כן נטען, כי ממילא התביעה התיישנה, שכן ההסכם עליו השתיתה התובעת את תביעתה נחתם בשנת 1998. לטענת הנתבעת, הסכסוך בין הצדדים החל עוד בשנת 1998, כאשר עוד מאז לא שולמו דמי חכירה. לטענת הנתבעת משנת 1998 ועד למועד סמוך להגשת התביעה, התובעת לא שלחה לה כל הודעה, לא לעניין הפרת ההסכם ולא לעניין התשלום. רק בסמוך מאוד להגשת התביעה, החלו הצדדים לנהל מו"מ בניסיון להביא לפתרון, מו"מ שלא צלח.

בנוסף לכך, טענה הנתבעת כי בהתאם להנחיות של המנהל, התקופה שניתן לתבוע דמי חכירה שלא שולמו בעבר, היא 7 שנים, ועל כן דרישת התובעת כיום מנוגדת להנחיות המנהל.