נכסי נהוראיאבמ נ' מדינת ישראל ואח'

לפניי שתי בקשות, שהגישו הנתבעות, כל אחת בנפרד, לסילוק התביעה על הסף.

לטענת נתבעת 1, בתמצית, יש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר עילה ויריבות שכן על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת שילמה לנתבעת 2 את תשלומי היטל ההשבחה בגין השימוש החורג בשטח הסטייה. עילת התביעה המשוערת נגד נתבעת 1 לפי עשיית עושר ולא במשפט אינה מתקיימת. עוד טוענת נתבעת 1 להתיישנות עילת התביעה.

טענות נתבעת 2, בתמצית, הינן כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית שכן הסמכות הייחודית לדון ולהכריע, בכל טענה נגד חיוב בהיטל השבחה, מסורה לאחד הטריבונלים כמפורט בסעיף 14 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, או לבית המשפט לעניינים מנהליים. הנתבעת 2 מעלה גם טענת שיהוי ומניעות, מאחר וחלף המועד לנקיטת הליך בהתאם להוראות חוק התכנון ובנייה. עוד טוענת הנתבעת 2, כי קיים בעניין מעשה בית דין מאחר וכבר בשנת 2006 הוכרעה השאלה שבמחלוקת על ידי שמאי מכריע, מבלי שהוגש ערעור על ההכרעה, שהפכה חלוטה. בנוסף, טענה נתבעת 2 להתיישנות מאחר וחלק משומות ההשבחה נמסרו לתובעת למעלה משבע שנים.

לטענת התובעת, הליך זה נולד לאחר שהמרצת הפתיחה שהוגשה קודם לכן, לבית המשפט המחוזי, נמחקה בהסכמה, בכדי שהתובעת תתבע סעד כספי במסגרת הליך אזרחי, ועל כן מושתקת נתבעת 2, מחמת השתק שיפוטי, לטעון טענה משפטית הסותרת טענתה הקודמת לפיה ההליך האזרחי הוא ההליך הנכון לניהול הסכסוך. מוסיפה וטוענת התובעת כי הנתבעות עשו יד אחת כדי לגבות ממנה כספים ביתר, תוך שכל אחת מתנערת מאחריות ומטילה את האשמה על השנייה. לעניין היעדר הסמכות, טוענת התובעת כי נתבעת 2 מתעלמת מהעילות החוזיות והנזיקיות עליהן מושתת התביעה, מלבד העילה על עשיית עושר לרבות רשלנות, גזל והטעייה. התובעת גם דוחה את טענות השיהוי וההתיישנות.

החלטתי לדון בשתי הבקשות, במאוחד.

דיון

כלל הוא, כי בית המשפט ינקוט משנה זהירות, בבואו להורות על סילוק תביעה על הסף, ומקום שקיימת אפשרות, ולו קלושה, שהתביעה תתקבל והתובע יזכה בסעד המבוקש, אין נועלים את שערי בית המשפט בפניו.