ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
26224-10-16
15/02/2017
|
בפני השופטת:
יעל אילני
|
| - נגד - |
התובע:
פלוני ואח'
עו"ד רן שפירא ואח'
|
הנתבעים:
1. שירותי בריאות כללית
2. בית חולים שערי צדק
עו"ד נשיץ ברנדס אמיר ושות'
|
| החלטה |
התביעה הוגשה על ידי התובע 1, קטין, והוריו, התובעים 2 ו- 3, בטענה כי הנתבעים התרשלו במעקב ההיריון של התובעת 2 ולא אבחנו את מומיו של התובע, אחד משני תאומים, בזמן ההריון, באופן שהיה מאפשר להורים לבצע דילול של העובר הפגוע.
הנתבעת 2 טרם הגישה כתב הגנה, והיא מבקשת לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות והעדר עילה, ובהעדר חוות דעת רפואית.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, להלן החלטתי.
ראשית, נראה כי גם התובעים אינם חולקים על כך שלאור הלכת המר [ע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמית (ניתן ביום 28.5.12)], אין לתובע הקטין עילת תביעה בשל הולדתו בעוולה. על כן, בהתאם להלכה הפסוקה דין תביעת הקטין להימחק על הסף, ויש למחוק מכתב התביעה את ראשי הנזק הנוגעים לתביעתו.
אשר לתביעת ההורים. איני מקבלת את טענת הנתבעת כי תביעתם התיישנה. התובע נולד ביום 19.10.09, מכאן שתביעת ההורים התיישנה ביום 19.10.16. אלא שיום זה חל בפגרת סוכות ועל כן בהתאם לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א -1981, ניתן היה להגיש את התביעה יום לאחר תום הפגרה. פגרת הסוכות הסתיימה אמנם ביום 23.10.16, אלא שיום 24.10.16 הוא יום חג (שמיני עצרת). על פי סעיף 10(ג) הנ"ל לחוק הפרשנות יום מנוחה בא במניין הימים אלא אם כן הוא היום האחרון בתקופה. על כן בהיות יום ה-24 לחודש יום מנוחה ניתן היה להגיש את התביעה עד ליום 25.10.16 כפי שנעשה בפועל. על כן, תביעת ההורים לא התיישנה.
לחילופין מבקשת הנתבעת למחוק את התביעה על הסף בהעדר חוות דעת רפואית. אכן, על פי הדין היה על התובעים לצרף חוות דעת רפואית לתביעתם, וכבר נקבע כי "חובה זו היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שאז תלויות הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק בחוות-דעת כזו" (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, פ"ד נה(4) 898, 911 (2001)" [ר' רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי יצחק (ניתן ביום 23.3.1997)].
עם זאת, איני רואה מקום למחוק את התביעה על הסף משביקשו התובעים (בכתב התביעה) ארכה להגשתה ובתגובתם לבקשה הודיעו כי הם פועלים במרץ להגשתה.
הנתבעת טוענת גם שכתב התביעה הוגש בצורה כוללנית ולא נעשתה הפרדה בין הטענות המופנות כלפי כל אחד מהנתבעים, וזאת בניגוד להוראות תקנה 15 לתקנות סדר הדין האזרחי. התובעים לא השיבו לטענה זו, ונראה כי יש בה ממש. כתב התביעה אינו מפרט מהי הרשלנות המיוחסת לכל אחד מן הנתבעים, באופן שאינו מאפשר לנתבעים להתגונן כראוי.