ת"א 25671-01-12 י.נ. נ' אבו חיט ואח'

התובע, יליד 12.12.1983, נפגע בתאונה ביום 14.10.2009 עת רכב על אופנועו ופגע ברכב שנהג בו הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") כתוצאה מעליית רכבו של הנתבע אל הכביש משטח הסמוך לו. בעת התאונה לא החזיק התובע ברישיון המתיר לו לנהוג באופנוע, ואין מחלוקת שלא היה כיסוי ביטוחי לנהיגתו בו. לפיכך, הגיש התובע את התביעה בעילה מכוח פקודת הנזיקין, כשהוא טוען כי רשלנות הנתבע היא שגרמה לתאונה. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הצטרף לתביעה כשהוא דורש שהנתבעים (הנתבע ומבטחת הנסיעה, היא הנתבעת 2, להלן: "הנתבעת") ישפו אותו בגין התשלומים ששילם וישלם לתובע. את תביעתו כנגד הנתבעת ביסס המל"ל, לחלופין, על העילה ההסכמית שיסודה בהסכם שבין המל"ל למבטחת.

הדיון בתובענה התמשך זמן רב. זאת הן מאחר וחוות-הדעת הרפואיות הוגשו לשיעורין, לנוכח העובדה שמצבו של התובע לא התייצב במשך תקופה ארוכה, והן משום שהצדדים בחרו להמתין לתוצאות ההליך הפלילי שהתקיים בבית המשפט לתעבורה כנגד הנתבע. הצדדים הגישו חוות-דעת רפואיות מטעמם, ולנוכח הפער בממצאי המומחים מונו מומחים מטעם בית המשפט. בשל הצורך בבדיקות חוזרות הומצאה לבית המשפט חוות הדעת הרפואית האחרונה בעניינו של התובע אך ביום 5.4.16. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות, נקבעו מועדים לשמיעת הראיות בתובענה. במסגרת הדיונים שנקבעו לשמיעת הראיות נחקרו התובע ועדיו, והמומחים הרפואיים מטעם בית המשפט.

בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 13.12.16 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה בשאלת האחריות, לפיה תישא הנתבעת ב-80% מסכום הפיצוי שייפסק לתובע. כמו כן, הגיעו המוסד לביטוח לאומי והנתבעת להסכמה לפיה תשלם הנתבעת למל"ל 55% מסכום התגמולים ששולמו וישולמו לתובע (על יסוד העילה ההסכמית), ובעניין יתרת הסכום ימתינו המל"ל והנתבעת עד להכרעת בית המשפט העליון בשאלה המשפטית השנויה ביניהם במחלוקת. עוד הסכימו המל"ל והמבטחת כי אם יקבע שהמל"ל זכאי לתשלום נוסף מהמבטחת, תישא יתרת הסכום בהפרשי הצמדה וריבית מיום 13.12.16 ועד ליום התשלום בפועל.

סיכומי טענות הצדדים הוגשו בתוך פרקי זמן קצרים. סיכומי התשובה מטעם התובע הוגשו ביום 28.12.16.

לנוכח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים לא נותר אלא לדון בשאלת הפיצוי לו זכאי התובע. יובהר כי מאחר ומדובר בתביעה שעילתה בפקודת הנזיקין, הרי שעל אף שהתובע נפגע באירוע המהווה תאונת דרכים לכל דבר ועניין, יחושב הפיצוי לו הוא זכאי על פי אמות המידה החלות בתביעת נזיקין רגילה (ע"א 2591/09 אלנסארה נ' שליסל, מיום 22.2.11, בפסקאות 18-14 לפסק-הדין; וראו ע"א 8552/09 עזבון עמאר אחמד נ' הפול, מיום 11.9.11, בפסקה 4 לפסק-הדין).

הנכויות שנגרמו לתובע

הנכות בתחום האורטופדיה

בתמיכה לטענותיו בעניין הנזק שנגרם לו, הגיש התובע את חוות-דעתו של האורטופד פרופ' י' נרובאי. המומחה מטעמו התייחס הן לפגיעה האורטופדית והן לפגיעה הנוירולוגית, כשהוא קובע לתובע נכות משוקללת בשיעור של 88.48%. המומחה בתחום האורטופדיה מטעם הנתבעת, ד"ר מ' יצחקי ז"ל, קבע בחוות-דעתו מיום 16.4.12 כי מצבו של התובע טרם התייצב ולא ניתן לקבוע נכויות סופיות בעניינו. עם זאת, ציין ד"ר יצחקי שלא היה מקום לקביעת נכויות מצטברות העולות על 55% בגין הפגיעה בברך ובשוק של רגל שמאל, שכן אין בפגימות מצטברות באותו איבר להביא לקביעת נכות בשיעור העולה על שיעור הנכות הניתנת בגין קטיעת האיבר.