הראל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ

ערב שבת, פורצת אש בקומת המרתף במבנה בו שוכן בית כנסת, וגורמת נזק נטען של כ- 194,000 ₪. השאלות העומדות לדיון הן, מה מקור האש, האם הנטל עובר אל כתפי הנתבעת והאם הנתבעת עמדה בנטל זה.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1. ביום 04.11.2005, ערב יום שישי, בשעה 19:30 לערך, ארעה שריפה בבית הכנסת אליהו הנביא ברחוב נרקיסים בנצרת עילית (להלן: בית הכנסת; השריפה – בהתאמה).

    

2. התובעת ביטחה את בית הכנסת בפוליסת ביטוח מבנה ורכוש שתוקפה מיום 01.12.2004 ועד יום 30.11.2005. לאחר השריפה הפעילה התובעת מומחים מטעמה לשם שיקומו של בית הכנסת, ושילמה תגמולי ביטוח בהתאם ועל פי חבותה שבפוליסה.

    

   משכך, ונוכח מסקנות מומחיה, כפי שיפורט בהמשך, הגישה התובעת תובענה זו. טענתה של התובעת, בתמצית, היא כי ארון החשמל של הנתבעת, המצוי בטיפולה ובשליטתה, אשר היה מוצב בתוך מרתף בית הכנסת, עלה באש. בהמשך, האש אחזה בחפצים נוספים במרתף וגרמה לנזקים רבים למבנה בית הכנסת ולרכושו. התובעת סבורה, כי משום נסיבות אלה, האחריות להתרחשות השריפה היא על הנתבעת, ועליה לשפותה בעילת תחלוף.

    

3. הנתבעת הכחישה חבות כלשהי מצדה לשריפה. ראשית טענה, כי התובענה הוגשה בשיהוי ניכר של כחמש שנים ממועד אירוע השריפה. הדבר מנע את בירור מלוא נסיבות העניין ועמידת מלוא שיעור הנזק הנטען על ידי הנתבעת.

    

   שנית טענה, כי לא פרצה האש ממתקן הנתבעת, ולכן בנסבות העניין לא חלות הוראות סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), ואין הוראות אלה מעבירות את נטל הראיה על שכמי הנתבעת.

    

   ושלישית נטען, כי בית הכנסת לא קיים את מלוא האמצעים להפחתת הסיכון כנדרש בהתאם לפוליסה, וכך למעשה התשלום בו נשאה התובעת ניתן בהתנדבות ולא מכוח חבותה על פי הפוליסה.