ת"א 25483-05-13 ע' אח' נ' מדינת ישראל ואח'

התובעת מס' 1 (להלן: "הילדה") נולדה ביום 5.3.90. היא אובחנה כסובלת מטלסמיה ולטענת התובעים מס' 2-3 (להלן: "ההורים") לידתה היא תוצאה של התרשלות מצד הנתבעות שלא ערכו את האבחון הנדרש טרם הלידה.

מלכתחילה הוגשה התביעה על ידי התובעת וההורים ביום 13.5.13. ביום 16.10.13 – הוריתי על סילוק תביעתה של הילדה על הסף וזאת נוכח ההלכה שנקבעה בע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.12) (להלן: "המר"). לאחר סילוק תביעת הילדה נותרה לדיון תביעת ההורים בשל הולדה בעוולה, שלגביה נטענה על ידי הנתבעות טענת התיישנות. לפני קרוב לשנה ניתן בבית המשפט העליון פסק דין ברע"א 4512/12 בית חולים אגודת הסהר האדום נ' פלוני (28.8.14) (להלן: "הסהר האדום"), שאפשר הגשת תביעתם של ילודים בעילת החיים בעוולה – כאשר התיישנה תביעתם של הוריהם ובלבד שזו תוגש תוך שנה ממועד מתן פסק הדין וכי עילת התביעה של הילוד לא התיישנה.

הבקשה שלפני היא להתיר את תיקון כתב התביעה בדרך של מחיקת תביעתם של התובעים מס' 2-3 (ההורים) והכללת תביעתה של התובעת מס' 1 (הילדה), וזאת על רקע התמורות בפסיקת בית המשפט העליון בכל הנוגע לעילת התביעה של הילוד – הולדה בעוולה כפי שנקבעו תחילה בהלכת המר ולאחרונה בהלכת הסהר האדום.

לטענת התובעים מאחר ותביעת הילדה לא התיישנה נכון למועד הגשת הבקשה וכן נכון למועד מתן הלכת המר – הרי שיש לה עילת תביעה עצמאית מכוח הלכת הסהר האדום וזאת בתנאי שתביעתה תוגש עד למועד הקובע – 28.8.15. לפיכך, מבוקש לבטל את ההחלטה בדבר סילוק תביעתה של הילדה על הסף, לאפשר את תיקון כתב התביעה כך שהיא תהיה התובעת ולעומת זאת להורות על סילוק התביעה של ההורים על הסף.

התובעים מסבירים כי תביעתה של הילדה לא התיישנה בין היתר בשל כך שההליך בעניינה היה תלוי ועומד בבית המשפט בין יום 13.5.13 ליום 16.10.13 ולכן אין למנות תקופה זו במסגרת תקופת ההתיישנות. המועד הקובע הוא אפוא לשיטתם 8.8.15 (המועד שבו הגיעה הילדה לגיל 25 בתוספת התקופה שבה היה ההליך תלוי ועומד – 5 חודשים ו- 5 ימים).

הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"), שהגיבה לבקשה, מתנגדת. היא טוענת כי בית המשפט אינו מוסמך להיעתר לה מאחר ופסק הדין המורה על סילוק התביעה על הסף הפך חלוט ולכן בהיעדר ערעור על פסק הדין לא ניתן לשנותו. לגופו של עניין מסכימה הנתבעת לכך שאכן לכאורה במצב שבו התיישנה תביעת ההורים מאפשרת הלכת הסהר האדום להחיות את תביעת הילוד, ובלבד שתוגש עד למועד הקובע ובכפוף לכך שלא התיישנה אלא שעמדת הנתבעת היא שהתביעה התיישנה שכן הילדה הגיעה לגיל 25 ביום 5.3.15. עמדת הנתבעת היא כי התובעים אינם יכולים לטעון מחד להקמת עילת התביעה של הילדה מכוח הלכת הסהר האדום ומול טענה זו להסתמך על פרק הזמן שבו הייתה הילדה בגדר "תובעת" בטרם ניתנה הלכה זו. לכן, כך נטען, אין להביא בחשבון את התקופה שבה הייתה הילדה בגדר "תובעת" במסגרת חישוב תקופת ההתיישנות ואין לאפשר את תיקון כתב התביעה.

בתשובה לתגובה שבים התובעים על עמדתם לפיה אין מניעה לאפשר את תיקון כתב התביעה וכי אין מדובר במצב שבו ניתן פסק דין שתיקונו אפשרי רק בדרך של הגשת ערעור. עוד נטען כי התביעה של הילדה לא התיישנה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

איני סבור כי יש מניעה – מקום בו התביעה נמחקה על הסף מחמת היעדר עילה בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ולא נדחתה (ר' פסק הדין החלקי מיום 16.10.13) - לאפשר את תיקון התביעה על דרך של הוספת הילדה כתובעת נוספת ולאחר הוספתה למחוק את תביעת ההורים.