פלונית נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

עניינה של החלטה זו בשאלה, האם האירוע נשוא התביעה מיום 10.11.2019, בו נפגעה, לטענתה, התובעת, הינו "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק).

בסעיף 4 לכתב התביעה טענה התובעת כך: "ביום 10.11.2019 בשעות הבוקר ירדה התובעת עם ילדיה על מנת להסיעם לגנים. הרכב מסוג ג'יפ חנה בחצר הבית בשיפוע. לאחר שהתובעת קשרה את הילד לכיסא הבטיחות במושב שמאחורי הנהג והתכוונה לעלות לרכב לשם התחלת נסיעה, נטרקה דלת הרכב על כף יד שמאל שלה וגרמה לה לחבלה משמעותית בכך היד, לרבות באצבעות.".

לכתב התביעה צורף, בין השאר, סיכום מלר"ד מבית החולים בנצרת, לשם הגיעה התובעת בשעה 9:30 בבוקר התאונה, ובו נכתב: "לדבריה ביום פנייתה נחבלה באצבעות 3, 4 כף יד שמאלית לאחר טריקת דלת של רכב." בבדיקה נמצא דמם קל יבש סביב ציפורן אצבע 3 עם רגישות במישוש וכאב, וכן ניתוק חלקי של ציפורן אצבע 4 עם חתך אורכי מעל לגליל המרוחק באספקט הוולרי עד למיטת הציפורן, עם דמם פעיל. בצילום אובחן שבר של הגליל המרוחק באצבע 4.

הנתבעת כפרה בכתב ההגנה בטענות התובעת, טענה כי התובעת נפגעה בנסיבות שונות מאלו המתוארות בכתב התביעה וכן טענה כי בכל מקרה, נסיבות התאונה הנטענות אינן עולות כדי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק; לטענתה, האירוע המתואר בכתב התביעה אינו מהווה שימוש מוכר ברכב, אלא המדובר בפעולה שאיננה חיונית מהבחינה הפיזית לנסיעה ברכב.

ד"ר מיכה רינות, מומחה מטעם בית המשפט, קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 5% לפי תקנה 75(1)(א)-(ב) (מותאם) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

הדיון בשאלת החבות

בהתאם להחלטת בית המשפט הגישה התובעת תצהיר נסיבות, בו תיארה את התאונה באופן דומה למתואר בכתב התביעה (סעיפים 5-3 לתצהיר), ובסעיף 6 הוסיפה כך:

"דלת הרכב כבדה ובשל החניה בשיפוע הדלת כל הזמן נטרקת. בזמן שחגרתי את הילד החזקתי את דלת הרכב בגופי, ברגע שסיימתי לחגור את הילד והרחקתי את גופי מהדלת, ובעודי מושכת את ידי החוצה, הדלת נטרקה על כף ידי השמאלית ותפסה לי את האצבעות."

ביום 19.6.2023 עמדה התובעת לחקירה על תצהירה. טרם תחילת חקירתה הציגה (בהסכמת ב"כ הנתבעת) סרטון בו שיחזרה את אופן התאונה: היא נראתה בו רוכנת אל תוך הרכב, לעבר המושב האחורי השמאלי שמאחורי הנהג (שם חגרה, במועד התאונה, את בנה לכסא הבטיחות), כאשר דלת הרכב אינה פתוחה עד סופה ואינה "ננעלת" במקומה במצב פתוח, אלא נוגעת בחלקו האחורי של גוף התובעת ו"נשענת" עליו; התובעת מתרוממת ונעה לאחור, תוך כדי דחיפת הדלת אחורה באמצעות חלקה האחורי של גופה; התובעת נעה לימין, לכיוון חלקו האחורי של הרכב, על מנת לאפשר לדלת הרכב להיסגר, כאשר ידה השמאלית נמצאת בחלקה האחורי של מסגרת הדלת; הדלת נסגרת על כף ידה.

בחקירתה תיארה התובעת כיצד חגרה את בנה בכסא הבטיחות במושב שמאחורי הנהג, כאשר היא מחזיקה בגופה את הדלת, נעה לאחור, והדלת נסגרה על כף היד. היא חזרה והסבירה, כי הכל קרה מהר ואינה יכולה להסביר כיצד. לשאלת בית המשפט, מדוע הניחה את ידה השמאלית על הדופן לאחר שסיימה לחגור את בנה, השיבה כי אינה יודעת וכי הכל אירע מאוד מהר.