סיימה לחגור את בנה כשדלת הרכב נטרקה על ידה. תאונת דרכים?

האישה נפגעה ביד ונגרם לה שבר באצבע. המבטחת הכחישה את האירוע וטענה שלא מדובר בתאונת דרכים. בית המשפט קבע שחגירת הפעוט הייתה חיונית לתחילת הנסיעה

השופטת טלי מירום קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה אישה שנפגעה בידה לפני כארבע שנים כשביקשה להסיע את ילדיה לגנים. היא סיימה לחגור את בנה הפעוט כשדלת הרכב נטרקה על ידה. מבטחת הרכב "ש. שלמה" טענה שלא מדובר בתאונת דרכים שכן לדבריה התובעת עסקה בפעולת לוואי לשימוש ברכב, אך עמדתה נדחתה.

התובעת סיפרה שבנובמבר 2019 בשעות הבוקר ירדה עם ילדיה על מנת להסיעם לגנים. הרכב שלה, מסוג ג'יפ, חנה בחצר הבית בשיפוע. לאחר שקשרה את אחד הילדים לכיסא הבטיחות במושב שמאחורי הנהג והתכוונה לעלות לרכב לשם התחלת הנסיעה, נטרקה דלת הרכב על כף יד שמאל שלה וגרמה לה לחבלה משמעותית. היא פנתה למיון בית החולים בנצרת שם נמצא בין היתר שבר של אחת האצבעות.

בחקירתה תיארה התובעת כיצד חגרה את בנה בכסא הבטיחות במושב שמאחורי הנהג, כאשר היא מחזיקה בגופה את הדלת, נעה לאחור, והדלת נסגרה על כף היד. היא חזרה והסבירה כי הכל קרה מאוד מהר וכי מדובר בדלת שאינה "ננעלת" במקומה במצב פתוח. לדבריה, הדלת נשענה על גופה וכשהיא זזה לאחור ידה השמאלית נלכדה.

היא ביקשה לקבוע כי פגיעה מדלת רכב תוך כדי הכנסת פעוט חסר ישע לרכב במטרה להמשיך ולעשות שימוש ברכב מהווה "שימוש" כהגדרתו בחוק ומכאן שמדובר בתאונת דרכים.

חברת הביטוח של הרכב, ש. שלמה, טענה שהתובעת נפגעה בנסיבות שונות וכי בכל מקרה לא מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. לטענתה, האירוע המתואר בכתב התביעה אינו מהווה שימוש מוכר ברכב, אלא פעולה שאיננה חיונית מבחינה פיזית לנסיעה ברכב.

מומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 5%.

התינוק לא יחגור את עצמו

השופטת טלי מירום מבית משפט השלום בחיפה קיבלה את התביעה. היא מצאה את עדות התובעת מהימנה ומשכנעת.

השופטת ציינה שבשאלה האם ניתן לראות בהכנסתו או הוצאתו של פעוט או חסר ישע אל רכב או ממנו על ידי אדם אחר משום "כניסה" או "ירידה" מן הרכב של האדם האחר, קרי, כ"שימוש" של אותו אדם אחר לפי החוק, אין עדיין הלכה מחייבת מאת בית המשפט העליון.

לקביעת השופטת, לו היתה התובעת נפגעת כתוצאה מסגירת דלת הרכב על כף ידה, תוך כדי כניסתה שלה לרכב לקראת נסיעה, או תוך כדי יציאתה ממנו בסיום נסיעה, הרי שהיה מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק, שכן מדובר בפעולות אינטגרליות של ה"כניסה" וה"יציאה" בהגדרת "שימוש".

השאלה המתעוררת במקרה זה היא האם ניתן לראות בהכנסת בנה התינוק של התובעת אל הרכב, לקראת נסיעה, כשלב בפעולת כניסתה של התובעת עצמה לרכב. בנסיבות המקרה הספציפיות, ועל פי בחינה של לשון החוק ותכליתו, השיבה השופטת בחיוב.

"סבורה אני, כי יש לראות בהכנסת תינוק לכסא בטיחות ברכב משום פעולה חיונית לשם התחלת נסיעה, ולא פעולת לוואי גרידא: על מנת שהתובעת תוכל לממש את כוונתה להיכנס למושב הנהג ולהתחיל בנסיעה, שלה ושל בנה התינוק, היה עליה להכניס תחילה את בנה - שאינו מסוגל לעשות כן בעצמו - אל הרכב, לחגרו בכסא הבטיחות, ולאחר מכן לסגור את הדלת הסמוכה אליו", כתבה.

בסיכומו של דבר קבעה השופטת שהאירוע הוא תאונת דרכים וכי חברת הביטוח צריכה לפצות את התובעת. התיק יימשך לקביעת היקף הנזק.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב"כ התובעת: עו"ד יוסי ז' נחשון ואח'
• ב"כ הנתבעת: עוה"ד שגיא-שיפמן-אמסלם

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין