עירית ירושלים נ' יוסף סולטן

ענייננו בתביעה לחיובו האישי של הנתבע, בעל שליטה בחברה פרטית בשם קפה סולטן בע"מ, בחוב ארנונה בגין נכס ששימש כבית קפה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: חוק ההסדרים).

רקע, השתלשלות ההליך והפלוגתה שבמחלוקת

1. הנתבע, יוסף סולטן, הוא בעל השליטה בחברה בשם קפה סולטן בע"מ. אין מחלוקת כי חברה זו שכרה נכס ברחוב המלך ג'ורג 41 בירושלים, וכן שלבקשת הנתבע נרשם חשבון הארנונה אצל העירייה על שם החברה.
2. במהלך התקופה מיום 27.6.2009 ועד יום 30.9.2011 הצטבר חוב בגין תשלומי הארנונה. סכום קרן החוב הוא כ-117,000 ₪ וסכום החוב נכון למועד הגשת התביעה ביום 30.6.2016 הוא 197,463 ₪. אין מחלוקת שבמקום פעל בתקופה הרלוונטית בית קפה בניהול הנתבע ובנו.
3. יצויין שרשיון העסק למקום הונפק ביום 24.8.2010 על שם חברה אחרת בבעלות הנתבע ששמה "גלי סולטן בע"מ". לטענת הנתבע חברה זו היא שהפעילה את העסק במקום.
4. בגין חוב הארנונה פתחה התובעת בהליך נגד חברת קפה סולטן. ביום 6.2.2012 ולאחר שהחברה לא התגוננה בהליך, ניתן פסק דין המחייב את החברה בתשלום חוב הארנונה בסכום כולל של 138,715 ש"ח (תא"ק 13655-12-11 עיריית ירושלים נ' קפה סולטן בע"מ).
5. ביום 30.6.2016 נפתח הליך זה במסגרתו טוענת התובעת לחבותו האישית של הנתבע בגין מלוא החוב.
6. בדיון שהתקיים ביום 21.6.2018 בפני כב' הש' אזולאי הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט שלפיה "בשלב הראשון תתברר השאלה אם היו לחברה נכסים ואם הנכסים הועברו לידי הנתבע". בהמשך, בדיון שהתקיים ביום 20.3.22 הובהר שזו הפלוגתה היחידה ובלשון הצדדים: "הגענו להסכמה שלפיה הפלוגתא היחידה שתהיה במחלוקת היא האם מתקיימת בנסיבות המקרה "חזקת ההברחה" בהתאם לסעיף 8ג לחוק ובהתאם להכרעה בסוגיה זו יתקבל פסק הדין. המשמעות היא כי הנתבע חוזר בו מטענות נוספות שהושמעו לאחר מכן (לגבי זהות המחזיקה) ואולם שומר על טענותיו כי במסמכים ובראיות שהומצאו יש כדי להפריך את החזקה".
7. יצוין שהדיון בתיק זה התעכב בעיקר עקב בקשות שונות שהגיש ב"כ הנתבע, לרבות הגשת כתב הגנה מתוקן ובקשה לצו לאיתור חומרים ברשויות המס הנוגעים לעסק בניהולו, בקשת דחיה להגשת תצהירי עדות ראשית ובקשות דחיה לביצוע הליכים מקדמיים. לעיכוב עקב התנהלות הנתבע ראו החלטה בפרוטוקול הדיון מיום 13.11.2019 ובעיקר החלטת כב' הש' אזולאי מיום 8.7.2020 במסגרתה נקבע כי "התנהלות הנתבע לאורך ההליך מעוררת קושי משמעותי" והדבר "מקשה על בירור יעיל של ההליך" ויקבל ביטוי בפסיקת ההוצאות בסיכום ההליך. אוסיף כי גם משהבשיל התיק לקיום דיון הוכחות ביום 7.7.2022, נדרש דיון הוכחות נוספות שהתקיים ביום 12.7.2022, וזאת לבקשת הנתבע ומאחר שעד מטעמו לא התייצב לדיון מסיבה שאינה מוצדקת.

המסגרת הנורמטיבית

8. סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים קובע את חבותו האישית של בעל שליטה בחברה פרטית בגין חוב ארנונה, וזאת בכפוף להתקיימות התנאים שנקבעו בסעיף. מטרת הסעיף היא לסייע בגביית חובות ארנונה מחברות פרטיות.
9. בהתאם להוראת הסעיף בעל שליטה בחברה פרטית חב בחוב הארנונה בהתקיים מספר תנאים ובהם כי מדובר בחוב בגין נכס שאינו משמש למגורים, המחזיק בנכס בתקופת החוב היא חברה פרטית שלא פרעה את החוב, החברה הפסיקה את פעילותה והנתבע הוא בעל השליטה בחברה. בנוסף נדרש תנאי מהותי שלפיו הנתבע קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית, אלא שבהקשר לתנאי זה נקבעה חזקה שלפיה בהתקיים התנאים האחרים, רואים את בעל השליטה כמי שנטל את נכסי החברה אלא אם הוכיח אחרת (להלן: חזקת ההברחה).
10. חזקת ההברחה היא שעומדת במרכזו של הסעיף, אשר יוצר "הרמת מסך סטאטוטורית", ומטרתו לאפשר גביית ארנונה מחברות פרטיות ולמנוע התחמקות מתשלום. על מטרת הסעיף והחזקה הגלומה בו עמד בית המשפט המחוזי בדרך זו:

"הוראת ס' 8(ג) לחוק ההסדרים באה לצייד את הרשויות המקומיות באמצעי גבייה יעילה של חובות ארנונה על מנת לשפר מצבן הכלכלי הרעוע, על ידי אימוץ 'חזקת ההברחה' בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה והסמכת הרשויות המקומיות לגבות את חוב הארנונה שהותירה חברה פרטית שהפסיקה פעילותה מבעל השליטה באותה חברה, אם בעל השליטה לא הצליח לסתור את החזקה שנכסי החברה הועברו אליו ללא תמורה... נקודת המוצא המתקיימת מכוח החזקה היא שנכסי החברה כולם הועברו ללא תמורה לידי בעל-השליטה, זאת ללא תלות במצב העובדתי בפועל... בעל-שליטה המבקש לסתור החזקה, צריך לשכנע בעדויות ובמסמכים שמצבת הנכסים של החברה במועד הפסקת פעילותה שימשה לצורך פירעון חובות החברה".

11. בפסיקה קיימת מחלוקת בשאלה "על מי מוטל הנטל להוכיח כי בבעלותה של חברה היו נכסים עובר לפירוקה או להפסקת פעילותה, לעניינה של חזקת ההברחה?" (ראו רע"א 2583/21 עיריית רמת גן נ' סקאן ביי ישראל מוריה בע"מ (22.4.2021); ע"א (מחוזי חי') 62199-10-15‏ מועצה מקומית עוספיא נ' זאהר (20.3.2016)).
12. בהקשר זה אציין כי עיון בפסיקה מעלה כי ככלל נטו בתי המשפט לאמץ את העמדה כי הנטל מוטל על הנתבע ובהקשר זה אפנה לעמדתו של הש' דנציגר שלפיה "בהינתן קיומו של חוב מס סופי והפסקת פעילותה (או פירוק) של חברה פרטית, אין על המועצה להוסיף ולהוכיח כי נכסי החברה הועברו לבעל השליטה. במילים אחרות, החזקה על פי הסעיף, דהיינו: העובדה שלכאורה הוכחה (בהיעדר הוכחה לסתור), מתייחסת הן לעצם ההעברה לבעל השליטה, והן לכך שזו נעשתה שלא בתמורה או בתמורה חלקית" (רע"א 7392/12רומנו נ' עירית יהוד מונסון (25.10.2012)). באשר לנימוקים המפורטים לעמדה זו אפנה בהסכמה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי י-ם) 9899-05-20‏ הרי נ' עירית ירושלים (6.8.2020):

"עת בוחר בעל שליטה בחברה פרטית שלא לשלם ארנונה בגין נכס בו מחזיקה חברתו, עליו להיות מודע לכך שכאשר זו תפורק או תפסיק פעילותה, יהא מוטל עליו נטל כבד להוכיח כי לא הועבר אליו איזה נכס מנכסיה ללא תמורה. בידי העירייה אין כלים לדעת מתי בדיוק הפסיקה החברה פעילותה או התפרקה וכן אין בידיה כלים לדעת מה הייתה מצבת נכסי החברה באותו מועד ומה נעשה בהם. ממילא הנטל ביחס לחלקים אלה עובר אל בעל השליטה ואם נכשל בסתירת החזקה הוא יחויב בחוב החברה."

13. אוסיף כי בפסיקה זו הובעה גם עמדה שלפיה אף אם נטל הוכחת קיומם של נכסים מוטל על העירייה, הרי שמאחר שהמידע על מצבה של החברה מצוי בידי בעל השליטה, חלה עליו חובה למסור לעירייה את המידע הרלוונטי ובמקרה של הפרת חובה זו יועבר הנטל לפתחו של בעל השליטה (פרשת הרי בפסקה 19, ראו גם ת"א 44593-10-18 עירית ירושלים נ' מלול ואח' (20.7.2022)).