בקשה של הנתבעים 1, 6, 7, 8 ו – 9 (להלן: "הנתבעים") לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.
טענות הצדדים
לטענת הנתבעים, במסגרת גילוי המסמכים הם גילו פסק דין מיום 5.9.88 שדחה את תביעת המדינה לסילוק יד במסגרת ת"א 560/87 מנהל מקרקעי ישראל נ. יעקב סלמן. על כן לטענתם, קיים מעשה בית דין הדוחה תביעת התובעת ואין מקום לנהל הליך זה שוב.
המדינה מתנגדת לבקשה. לטענת המדינה פסק הדין אליו מפנים הנתבעים ניתן שלא לגופו של עניין עקב הכרעה על פי נטל הראיה לאחר ששני הצדדים לא הביאו ראיות. עלה מפסק הדין כי הצדדים הגישו תצהירים אולם המדינה לא זימנה את המצהיר מטעמה לחקירה והעדיפה למשוך את התצהיר ולא לדחות את הדיון והנתבע שם הגיש תצהיר על דרך ההפניה לכתב ההגנה ומשך אותו בדיון ולא נחקר עליו. על פסק הדין הוגש ערעור (ע"א 70/88). המדינה צירפה לתגובתה לבקשה את הערעור ואת סיכומי הצדדים, אולם לא צירפה את פסק הדין בערעור, אשר לא מצוי בידיה. מכל מקום המדינה מפנה לכך שלאחר מכן ביום 5.10.89 ניתן פסק דין נוסף בת"א 560/87 האמור, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים לפיו ניתן פסק דין על פי התביעה אולם ביצועו יידחה עד יום 31.12.90 על מנת לאפשר לצדדים למצות מו"מ בינהם (להלן: "פסק הדין"). למרות שלא הושגה הסכמה פסק הדין לא בוצע מעולם. לטענת המדינה איננה מגישה את פסק הדין היום להוצאה לפועל משום שאינה אוחזת בהעתק מקורי שלו.
המבקשים מפנים אף להליך נוסף שפתחה המדינה באותו עניין, ת"א (אשדוד) 595/02 אשר הוגש כנגד מר סלמן ז"ל באותה עילה בדיוק ולא ברור מה עלה בגורלו.
לטענת המדינה, אין לקבל טענת מעשה בית דין שמעלים הנתבעים מאחר שהנתבעים אינם חליפיו של מר סלמן ז"ל ועל כן פסק הדין הקודם אינו מהווה מעשה בית דין בעניינם. עוד טוענת המדינה כי לא ייתכן כי התוצאה של אבדן פסק הדין המקורי תהיה הקניית זכות בקרקע נושא ההליך לנתבעים וליורשיהם. בנוסף, טוענת המדינה כי הסגת גבול היא עוולה מתמשכת ועל כן ניתן להגיש הליך שוב בכל פעם שהיא מתחדשת
הנתבעים בתשובתם מפנים לשני הליכים נוספים שהתנהלו בין המדינה לבין מר סלמן ז"ל – ת"א 1813/85 ות"א (אשדוד) 595/02, אשר לא ידוע מה עלה בגורלם. עוד טוענים הנתבעים כי אין לומר כי עוולת הסגת הגבול היא עוולה מתחדשת. הפסיקה אליה הפנתה התובעת, עניינה בפיצוי בגין דמי שימוש אותם ניתן לתבוע בגין כל יום של הסגת גבול, אולם הסגת הגבול עצמה היא עוולה חד פעמים ומשניתן פסק דין לסילוק יד, יש בו משום מעשה בית דין לתביעות נוספות שזו עילתן.
לעניין זהות בעלי הדין טוענים הנתבעים כי עובדת היותם יורשי מר סלמן המנוח, די בה כדי שיהיו חליפיו של המנוח. לטענת הנתבעים הוספת פרטים חדשים או סעדים נוספים בתביעה הנוכחית אינה משנה את העובדה כי קיים מעשה בית דין ועל כן יש לדחות את התביעה.
דיון
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.