לפני תביעת שיבוב, נזיקית וכספית.
התובעת – חברת הביטוח טוענת כי ביטחה בכל המועדים הרלבנטיים לתובענה זו משאית מסוג סקניה מ.ר. 1722251 שנת יצור 2003, אשר הייתה בזמנים הרלבנטיים בבעלות חב' חוואלד עלי חברת הובלות בע"מ. הנתבע 1 היה בעלי מוסך המוביל וכך אף הנתבע 2 – אביו ז"ל של הנתבע 1, היה המנהל והמפעיל של המוסך. לטענת התובעת, מעת לעת הייתה המבוטחת חב' עלי חוואלד נוהגת להותיר את המשאית נשוא התובענה במוסך לצורך טיפולים שוטפים או תיקונים לפי הצורך. התובעת טוענת כי בחודש 3/11 ביצע המוסך החלפת מצמד במשאית ובגמר התיקון יצאה המשאית את המוסך. ביום 16/3/11 חש מנהל המבוטחת כי קיימת תקלה בשילוב ההילוכים ולכן הביא את המשאית אל המוסך במסגרת האחריות על התיקון. התובעת טוענת כי המשאית הועמדה בתוך המוסך והמפתחות נמסרו לנתבעים באופן אישי והללו אחסנו את המפתחות בתוך ארון במוסך. ביום 22/3/11 שב הנתבע 1 לעבודתו ומסר למנהל המבוטחת כי בדק את המשאית שחנתה אותה העת בשטח המוסך ומצא כי ישנה בעיה בשסתום בגיר והוא יטפל בבעיה. ביום 24/3/11 שוחח הנתבע 2 ז"ל עם מנהל המבוטחת ומסר לו כי התיקון לא צלח וכי ידרשו עוד מספר ימים על מנת לטפל בבעיה. ביום 26/3/11 הגיע מנהל המבוטחת למוסך ונוכח כי המשאית חונה מחוץ למוסך. לשאלתו ענה לו הנתבע 2 כי עקב תיקונים של משאיות אחרות במוסך החנה הנתבע 1 את המשאית מחוץ למוסך. ביום 27/3/11 בצהריים התקשר הנתבע 2 אל מנהל המבוטחת ומסר לו כי המשאית נגנבה. מנהל המבוטחת דיווח על הגניבה למשטרת מגדל העמק. התובעת טוענת כי אין לה ידיעה מהן הנסיבות אשר גרמו לגניבה ואירוע זה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעים לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה כי נקטו זהירות סבירה ולפיכך הנטל הוא על הנתבעים להוכיח כי לא היתה מצדם התרשלות. לטענת התובעת על הנתבעים חלה האחריות לפיצויה בגין הנזק אשר נגרם לה כתוצאה ממעשה הגניבה שכן נהגו ברשלנות ולא דאגו לאמצעי אבטחה מתאימים ואף לא נהגו כשם שהיה נוהג בעל מוסך סביר. עוד טוענת התובעת כי הנתבעים הפרו חובות חקוקות כמפורט בסעיף 2(ב) לחוק השומרים. לטענת התובעת אחריות הנתבעים נובעת מהיותם המחזיקים כדין במשאית. עוד טוענת התובעת כי בגין הנזק ובהתאם להתחייבותה על פי הפוליסה היא שילמה למבוטח ביום 26/6/11 סך של 198,823 ₪ וכן נשאה בעלות חקירת המקרה בסך 1276 ₪ וסך של 35 ₪ עבור ביצוע העברת הבעלות במשאית נשוא התובענה. כאמור, טוענת התובעת כי על הנתבעים החובה לפיצויה בגין נזקיה ומכאן תביעתה בסך 200,134 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום קרות הנזק ועד יום הגשת התביעה בסך 10,470 ₪.
הנתבעים טענו כי הנתבע 2 ז"ל, היה עובד רגיל במוסך וכי אכן ביום 24/3/11 הגיעה המשאית נשוא התובענה למוסך הנתבעים. הנתבעים טוענים כי מי מהם אכן זיהה בעיה בשסתום הגיר, שוחח עם מנהל המבוטחת והודיע לו כי לצורך התיקון הוא נדרש לרכוש חלפים אשר יגיעו בתוך מספר ימים למוסך. הנתבעים טוענים כי מי מהם הודיע למנהל מבוטחת התובעת כי המשאית תחנה מחוץ למוסך עד הגעת החלפים וכי במוסך יש מקום ל 2-3 משאיות תלוי בגודלן. הנתבעים טוענים כי עוד באותו היום הגיע מנהל המבוטחת למוסך ומי מהנתבעים הודיע לו כי הוא יכול לקחת את המשאית עד הגעת החלפים ביום 28/3/11, אך מנהל המבוטחת אמר כי הוא מעדיף להותיר את המשאית נשוא התובענה חונה מחוץ למוסך. לטענת הנתבעים במשאית היה איתוראן ולא ברור מדוע לא בוצע איתור של המשאית, אלא אך לאחר שהגיעה מחוץ לשטחי ישראל, או שיתכן שאותו איתוראן לא עבד בשעת הגניבה. עוד טוענים הנתבעים כי פעלו כפי שכל בעל מוסך סביר היה פועל ולא נפלה רשלנות במעשיהם. לטענת הנתבעים סכום הפיצוי אשר שילמה התובעת למבוטחה היה מעל לערך המשאית באותה העת והטיב עם המבוטחת. משכך טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה כנגדם.
דיון :
כאשר נמסר רכב לבעל מוסך על מנת לתקנו, תמורת שכר, מהווה הדבר חוזה קבלנות בהתאם להוראותיו של חוק חוזה הקבלנות התשל"ד 1974 בסעיף 1 "חוזה הקבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין". חוק חוזה קבלנות בסעיף 6 מפנה אל חוק השומרים באשר למידת אחריותו של הקבלן במקרה של אובדן הרכב המצוי בידיו "אחראי הקבלן, לעניין חוק השומרים, תשכ"ז 1967 כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו".
חוק השומרים, תשכ"ז 1967 קובע לעניין זה בהתאם להוראות ס. 1(א) לחוק השומרים כי בעל מוסך אשר מחזיק ברכב שהובא לתיקון אצלו נעשה שומר שלו שכן "שמירת הנכס היא החזקתו כדין שלא מכח בעלות". הוראותיו של חוק השומרים קובעות בין היתר כי שומר חינם, השומר נכס שאין לו בשמירתו טובת הנאה לעצמו, אחראי לאובדנו רק אם נגרם ברשלנותו. שומר שכר, המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו ואינו שואל את הנכס, אחראי לאובדן הנכס זולת אם נגרם עקב נסיבות שלא היה עליו לחזות אותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן. אם המטרה של שמירת הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס נגרם שלא ברשלנותו. ראה ברע"א 9488/02 חן שחר ואח' נ. עטיה (ניתן ביום 23/3/05).
במקרה שלפני הייתה שמירת משאית המבוטחת טפלה למטרה העיקרית של החזקתה, שהייתה תיקונה של המשאית ולפיכך ימצאו הנתבעים אשר שמרו עליה פטורים מן הנזק אשר נגרם כתוצאה מאבדן המשאית, רק אם נגרם שלא ברשלנותם.
הנתבעים טענו כי המשאית נותרה חונה בחניה הסמוכה למוסך שלא בהסכמתם שכן לאחר שזוהתה הבעיה במשאית ביום 26/3/11, הוזמנו חלפים מתאימים לצורך התיקון והנתבע 2 ז"ל הודיע למר עלי חוואלד – בעלי המבוטחת שעליו לבוא ולקחת את המשאית על מנת שזו לא תיוותר מחוץ למוסך (נ/1). במהלך ניהולה של התובענה נטען כי הנתבע 2 נפטר ולא ניתן היה להעידו , אך על שיחה זו העיד הנתבע 1 - בנו. הנתבע 1 בחקירתו הנגדית שב וטען כי אביו המנוח ביקש מבעלי המבוטחת כי יבוא ויעשה סיבוב במשאית ולאחר שזה אכן עשה כך, הוא החנה את המשאית על הכביש מחוץ למוסך. עדות זו, נותרה בגדר עדות בעל דין יחידה שכן תצהירי אח נוסף ובן דוד נמשכו מתיק בית המשפט בידי הנתבעים והללו לא הובאו כלל לעדות, אף שהתייצבו בבית המשפט. מעבר לכך שלעדותו של הנתבע 1 לא נמצאה כל תמיכה בחומר הראיות אשר הוגש לבית המשפט ולהיפך, הרי שעדות זו הותירה רושם בלתי מהימן לחלוטין. הנתבע 1 טען כי אחיו שמע אף הוא את האב מבקש ממר עלי חוואלד לקחת את המשאית נשוא התובענה ולהחזיקה ברשותו עד שיגיעו החלפים. לטענת הנתבע 1 אין עוד עד נוסף לאותה השיחה "למה לא הבאת עד אשר יתמוך שעלי הוציא את המשאית וחנה אותו בחוץ? ת. יש לי עד אחד שהוא אח שלי. ש. ולא הבאת עד אחר? ת. לא" (ראה עמ' 10 שורות 4-6 לפרוטוקול) אלא שהוגש גם תצהיר נוסף מטעמו של בן הדוד- עמאד , בו מצהיר בן הדוד שגם הוא ראה את מר עלי חוואלד לוקח את המשאית ומחנה אותה מחוץ למוסך לאחר שיחה עם הנתבע 1 המנוח. תצהיר זה נמשך מתיק בית המשפט ולא בכדי, כי כאשר נשאל על כך הנתבע 1 הוא משיב "אני אומר רק את האמת. יש לי עד והוא אחי אחמד. ש. עימאד בן הדוד שלך שיקר ולא ראה את עלי מוציא את המשאית החוצה? ת. הוא לא שיקר" (עמ' 10 שורות 10-12 לפרוטוקול). אם הנתבע 1 אכן דובר אמת ואכן ישנו עד אשר ביכולתו לתמוך בגרסתו , תמוה הדבר כי עד זה לא הובא לעדות, על אף שהתייצב למתן עדות בבית המשפט (ראה לעניין עדותו של מנהל המבוטחת – מר עלי חוואלד אשר זיהה היטב את המצהירים מחוץ לאולם בית המשפט , עמ' 7 שורות 30-32 לפרוטוקול). יתרה מכך, אם עימאד – בן הדוד יכול אף הוא לתמוך בגרסת הנתבע 2 כפי שרשם בתצהירו , אשר גם הוא נמשך מתיק בית המשפט , מדוע זה טוען הנתבע 1 כי הוא כלל לא היה עד לשיחת הטלפון של הנתבע 2 עם מר עלי חוואלד ולהוצאת המשאית מהמוסך על ידי מר עלי חוואלד.
לזאת יש להוסיף את העובדה כי לחוקר מטעמה של התובעת – מסר הנתבע 2 המנוח, כי הוא היה שלול רשיון נהיגה באותה העת ולכן כאשר הגיע סוף השבוע והגיעו משאיות רבות לביצוע תיקונים קטנים במוסך, הוציא הנתבע 1 את המשאית אל מחוץ למוסך והחנה אותה שם (ראה עמ' 10 לדו"ח החקירה ת/2) בדו"ח החקירה אף צולם הנתבע 2 המנוח כאשר הוא מצביע על המקום בו חנתה המשאית ליד המוסך. מר עלי חוואלד אשר העיד מטעמה של התובעת, העיד כי הגיע למוסך בשבת וראה את המשאית חונה מחוץ למוסך. העד נותר איתן בעדותו גם בחקירה נגדית ועדותו הותירה רושם מהימן. הוא אף העיד, בניגוד לנטען בידי הנתבע 1 כי לא התקשרו אליו וביקשו ממנו ליטול את המשאית לחזקתו עד אשר יגיעו חלפים לצורך התיקון. אדרבא, מר עלי חוואלד – מנהל המבוטחת העיד כי שקל לקחת את המשאית למוסך אחר לצורך תיקון הבעיה, אך הנתבע 1 המנוח סירב מתוך חשש כי לא ישולם לו שכרו בגין התיקון. חיזוק לעדות זו היא יומן העבודה במוסך אשר צורף לדו"ח החוקר (עמ' 10 ת/2) במסגרתו נרשם כי המשאית נשוא התובענה הוכנסה אל המוסך אך אין תיעוד להוצאתה ממנו.
הנה כי כן, המשאית נשוא התובענה נמסרה לחזקת הנתבעים והייתה בחזקתם כל העת, עד אשר נגנבה. הנתבעים היו איפוא שומרי המשאית, כאשר שמירתם היתה טפלה למטרה העיקרית אשר הייתה תיקון המשאית וקבלת שכרם על התיקון.
הנתבעים טענו כי לא נפלה כלל רשלנות במעשיהם וכי נהגו כשם שנוהג כל בעל מוסך סביר. מכלל חומר ראיות עולה תמונה שונה. הנתבע 1 העיד כי במוסך קיים מקום המוגבל ל 2-3 משאית הנמצאות בו אותה העת לתיקונים. באותו יום שבת 26/3/11 היה לחץ עבודה במוסך והיו בו ארבע או חמש משאיות לטיפול (ראה עמ' 11 שורות 25-30 לפרוטוקול). הנתבע 1 העיד, בניגוד לעדות אביו המנוח לפני החוקר מר גסוליס כי רק שתי משאיות נשארות באותו היום במוסך וכל היתר נשלחות לבתי בעליהן. הנתבע 1 גם הצביע על מקום חנית משאית המבוטחת מחוץ לשטח השירות של המוסך, בו טען הנתבע 2 המנוח כי חנתה המשאית. החוקר אשר שוחח עם הנתבע 2 המנוח, צילם את המקום ואת הנתבע 2 המנוח וצירף את הצילום לדו"ח החקירה. כאשר עומת הנתבע 1 עם הסתירה בין עדותו שלו לזו של אביו המנוח לעניין זה הוא משיב "אני אומר לך את האמת אני לא צריך לשקר" (ראה עמ' 12 שורות 1-10 לפרוטוקול). כאמור עדותו של הנתבע 1 הותירה רושם בלתי מהימן ועדותו של החוקר מטעמה של התובעת מהימנה עלי יותר. הנתבע 1 המנוח הבהיר לחוקר מטעמה של התובעת כי אין כיסוי ביטוחי לרכבים מחוץ למבנה המוסך. על בעל מוסך חלה חובת זהירות מושגית לשמור על הרכבים אשר מובאים לתיקון במוסך שלו. על הנתבעים חלה חובת זהירות קונקרטית לשמור על המשאית של מבוטחת התובעת אשר הובאה למוסך לתיקון. הנתבעים הפרו חובת זהירות זו כאשר הוציאו את המשאית מחוץ למבנה המוסך והותירו אותה חונה מחוצה לו עד להגעת חלפים. הנתבעים התרשלו אם כך, כאשר לקחו משאיות נוספות לתיקון באותו יום שבת והוציאו את משאית המבוטחת מחוץ למוסך והותירו אותה שם בידיעה ברורה כי אין כיסוי ביטוחי למשאית הנותרת מחוץ לשטח המוסך, עד אשר יגיעו חלפים לצורך השלמת התיקון במשאית.
אין חולק כי המשאית נגנבה. הודעה על כך אף נמסרה למשטרת מגדל העמק. הנתבעים טענו כי לא הוכח קיומו של נזק אשר נגרם לתובעת. אלא שלטענה זו אין על מה שתסמוך. התובעת הוכיחה כי נשאה בתשלום למבוטחת מטעמה בהתאם לפוליסת הביטוח וכן נשאה בעלויות חקירה והעברת בעלות במשאית. מנהל המבוטחת מר עלי חוואלד העיד על כך כי קיבל מעם התובעת את הכספים בהתאם לפוליסת הביטוח בסך 198,000 ₪ בשיק (ראה עמ' 6 שורה 33 ואילך לפרוטוקול).
מאחר והנתבעים אשר היו שומרי שכר כאשר מטרת השמירה טפלה למטרת אחזקתה של המשאית, התרשלו בשמירתם על המשאית, הריהם אחראים לפיצוי התובעת אשר נשאה בנזק אובדנה של המשאית בגניבה בשל רשלנותם. מכאן כי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבעים במלואה וכך אני מורה.
במהלך ניהול התובענה הצהיר ב"כ הנתבעים לפרוטוקול כי הנתבע 2 נפטר, אך על אף האמור לא תוקנו כתבי בי- הדין ולא הומצא התיעוד המתאים אשר יאפשר תיקון כתב התביעה. משכך נותרו כתבי בי- הדין המקוריים על כנם כאשר הנתבעים 1-2 נתבעים בתובענה זו שלפני.
סוף דבר,
התביעה מתקבלת במלואה.
אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 210,604 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (13/11/12) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כן יישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך 10,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.