דרי ואח' נ' בוקר ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן מחלוקת בין דיירי בית משותף הידוע כגוש 10034 חלקה 388 ברחוב הגיבורים 99 בחדרה.

הסעדים העיקריים המבוקשים בתביעה העיקרית הם צו מניעה האוסר על המשך ביצוע עבודות בנייה ללא היתר מטעם הנתבעים ופיצוי כספי בסך 148,650 ₪ ואילו הסעדים עיקריים המבוקשים בתביעה שכנגד הם פינוי וסילוק יד מחלקים במבנה, שלטענת התובעים שכנגד שייכים להם, וצווי עשה בעניין פתחי מעבר מדירת הנתבעים לשטח הפלישה הנטען, פירוק דוד שמש של הנתבעים שכנגד והריסת פרגולה, אשר כנטען, פולשת לשטח התובעים שכנגד.

רקע רלבנטי

המבנה מושא התביעה הוא מבנה דו קומתי ישן, שנבנה בשנות הארבעים של המאה הקודמת. התובעים והנתבעים שכנגד, משפחת דרי, הם בעלי הזכויות בדירה המצויה בקומה הראשונה (תת חלקה 1) והנתבע והתובע שכנגד, מר בוקר, מחזיק בדירה הנמצאת בקומה השנייה, מעל דירת התובעים (תת חלקה 2). אין במבנה דירות נוספות מלבד דירות בעלי הדין. אין חולק כי הנתבעת 2 היתה מעורבת בביצוע העבודות במבנה.

התובענה הוגשה בחודש מרס 2018 בעקבות עבודות שיפוץ שביצעו הנתבעים (בוקר) אשר כללו שינויי פתחים בחזיתות, עבודות צנרת, בניית קירות ומחיצות מעל לגדר המפרידה וכן שיפוץ גרם מדרגות המובילות למפלס העליון ולכניסה לדירתם של הנתבעים. להגשת התביעה נלוותה גם בקשה לצו מניעה נגד המשך ביצוע העבודות.

ביום 13.3.18 ניתן על ידי כב' השופטת ר' סגל מוהר, אשר דנה בבקשה לסעד זמני, צו מניעה במעמד צד אחד אשר אסר על הנתבעים לבצע עבודות בניה ללא היתר כדין או בניגוד לצו הפסקה המנהלי מיום 25.2.18, אשר אסר על פתיחת דלת בקומה שניה בחזית דרומית וכן בניית חניה מקורה.

טענות הצדדים

התביעה העיקרית

על פי כתב התביעה, עבודות הנתבעים בוצעו ללא היתר כחוק וללא הסכמת התובעים, תוך פגיעה בדירה שבחזקתם. לטענתם, העבודות שביצעו הנתבעים מהוות עוולות של הסגת גבול במקרקעין ומטרד ליחיד, עשיית עושר ולא במשפט וכן עבירות על דיני התכנון והבנייה.

התובעים עתרו לקבלת סעדים כדלקמן:

• לאסור על הנתבעים בצו מניעה קבוע לבצע כל עבודות בניה במקרקעין ובפרט עבודות ללא היתר בניה כדין;

• לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 104,400 ש"ח בגין נזקים שנגרמו, לטענתם, למבנה כתוצאה מעבודות הבנייה, בתוספת הוצאות משפט ומומחה בסך 29,250 ש"ח ופיצוי בסך 15,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, לשיטתם.

• ליתן צו לפיצול סעדים שיאפשר לתובעים להגיש תביעה עתידית בגין נזקים עבור רכיבים ונזקים שטרם התגבשו.

   

לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה, מר מאיר פרץ, שמאי מקרקעין ומהנדס בניין, לפיה עבודות הבנייה שביצעו הנתבעים גרמו נזקים ובפרט נשירת טיח עם זיון חשוף, סימני רטיבות, פטריות ועובש, נזילות מגגון מרפסת הבטון, חורים ופתחים סביב צנרת גלויה אשר פוגעים בחזית הבניין. כמו כן, קיימים חלונות פתוחים ופיגומים הגורמים לפגיעה באיטום ואלה מהווים מוקד חדירת רטיבות לקומת הקרקע.

הנתבעים הכחישו קשר כלשהו בין הנזקים הנטענים לעבודות השיפוץ שביצעו. הנתבעים טוענים כי ביצעו את העבודות בפיקוח אדריכל. עוד טענו הנתבעים כי במקביל החלו בהליכים לקבלת היתר לאותן עבודות הטעונות היתר. לשיטת הנתבעים, טענת התובעים לנזק בדירתם כתוצאה מהשיפוץ היא טענת סרק. לשיטת הנתבעים, כל הנזקים שהתובעים טוענים להם מקורם בעובדה שדירתם ישנה ומוזנחת. הנתבעים שוללים קיומם של רטיבות ועובש שכן, כנטען, חודש ימים עובר לתחילת השיפוצים, הדירה הייתה סגורה משך שנה וחצי ואספקת המים לדירה הייתה מנותקת.

הנתבעים מכחישים את טענות הסגת הגבול, מטרד ליחיד ועשיית עושר ולא במשפט. נטען על ידם כי צו ההפסקה המנהלי הוצא רק לגבי החנייה המקורה והדלת אשר נסגרה עם קבלת הצו.

התביעה שכנגד

לטענת הנתבעים והתובעים שכנגד, התובעים פלשו לשטחם וייחדו לעצמם שטח של 12 מ"ר ואף פתחו דלת מעבר לאותו שטח. בנוסף, לטענתם, הנתבעים שכנגד הציבו קולט ודוד שמש ללא רשות על גבי הגג שנמצא בבעלותם ואף בנו פרגולה ללא היתר החודרת לשטחם וחלונם משקיף לשטח התובעים שכנגד ומהווה פגיעה בפרטיותם.

התובעים שכנגד עותרים לקבלת הסעדים הבאים:

• להורות לנתבעים לסלק ידם משטח 12 מ"ר ולחסום את דלת המעבר בין הנכסים;

• לחסום חלון שנבנה ללא היתר ומשקיף לדירת הנתבעים;

• להסיר את שטח הפרגולה שפולשת לשטח הנתבעים;

• לתקן עמוד בטון המהווה סכנה לבית המשותף.

   

בכתב ההגנה לתביעה שכנגד הכחישו הנתבעים שכנגד את הטענות, טענו להתיישנות הסעדים המבוקשים, המתבססים על פעולות מוכחשות לכשעצמן שנעשו לפני שנים. לטענת הנתבעים שכנגד, התביעה שכנגד הוגשה בחוסר תום לב, נעדרת תאריכים מדוייקים אודות פעולות הדורשות סעד ואשר לא היו כלל באחריותם. לטענתם, אין כל חריגות בניה ולא הציבו את הקולט ודוד השמש. עוד טענו הנתבעים שכנגד להעדר יריבות מול התובעת שכנגד, מאחר שאין לה כל זכות במקרקעין והיא אינה עושה בהם שימוש.

טענת העדר יריבות

בראשית הדיון מצאתי כי יש לקבל את טענת העדר היריבות שהעלו הנתבעים שכנגד נגד התובעת שכנגד. הזכות במקרקעין רשומה על שם התובע שכנגד בלבד, ולתובעת שכנגד, שהיא אמו, אין כל זכות במקרקעין והיא אינה עושה בהם שימוש. על כן יש לקבל את טענת העדר היריבות שהעלו הנתבעים שכנגד ביחס לתובעת שכנגד ולקבוע כי תביעת התובעת שכנגד תימחק והתובע שכנגד יישאר תובע יחיד בתביעה שכנגד.

מאחר שאין חולק שגב' בוקר היתה מעורבת בביצוע העבודות ואף העידה מטעם הנתבעים, לא מצאתי כי העדר היריבות בתביעה שכנגד מוביל גם להעדר יריבות מולה בתביעה העיקרית ועל כן גב' בוקר נשארת אחת הנתבעים בתביעה העיקרית.

ההליך

בהסכמת הצדדים מונה המהנדס ושמאי המקרקעין, מר יוסי לזר (להלן: "המומחה") כמומחה בית המשפט לצורך בדיקת הנזקים הנטענים בצביעה העיקרית וטענת התובעים שכנגד לפלישה למקרקעין.

בחוות דעתו מיום 14.7.19 נקבע כי הסדקים, סימני הרטיבות והעובש בדירת התובעים מקורם בגיל המבנה ובהעדר טיפול תחזוקתי במהלך השנים ואין קשר לעבודות השיפוץ שביצעו הנתבעים.

המומחה מצא עוד כי על פי תשריט הבית המשותף, השטח שמתחת לגרם המדרגות, המוחזק בפועל על ידי התובעים וכן גג המבנה, שייכים לדירת הנתבעים.

המומחה בדק את מצב ההיתרים במבנה ומצא כי עבודות הבנייה והשינויים שנעשו בחזיתות המבנה נעשו ללא היתר בנייה.

המומחה השיב לשאלות הבהרה שנשלחו אליו מטעם התובעים. תשובות המומחה ניתנו ביום 17.9.19.

ביום 26.1.20 הושגה הסכמה דיונית לפיה הצדדים יישאו במשותף בעלות עמוד תומך שחייב טיפול תחזוקה מיידי והסכמה זו ייתרה את הצורך להידרש לבקשת הסעד בעניין זה.

למרבה הצער, נסיונו של בית המשפט להביא את הצדדים להידבר ביניהם על בסיס ממצאי המומחה לא צלחו והראיות בתיק נשמעו.

מטעם התובעים העיד מר ליאור יצחק דרי, בנם של התובעים. יצויין, כי בשלבים מוקדמים של ההליך, בדיון בבקשת הסעד הזמני ובישיבת קדם המשפט הראשונה מסר התובע עדות קצרה אולם לאחר מכן חלה, ככל הנראה, הידרדרות במצבו הרפואי ומטעמים אלה נבצר ממנו להעיד ואף לא הוגש תצהיר מטעמו. התובעת 2 לא העידה ולא הוגש תצהיר מטעמה.

מטעם התביעה נשמעה אפוא עדותו של מר ליאור יצחק דרי בלבד.

במסגרת הדיון בבקשה לצו המניעה, נשמעה עדות הנתבע 2, עידו בוקר. בהליך העיקרי מטעם הנתבעים העידה הנתבעת 1, גב' סימה בוקר.

בנוסף נחקר מומחה מטעם בית המשפט, מר יוסי לזר, על חוות דעתו.

בחודש אפריל 2021 הודיעו הנתבעים לבית המשפט כי בקשתם לקבלת היתר בנייה, שהוגשה ביום 5.6.2018, לאחר הגשת תביעה זו, אושרה ביום 14.3.2021. החלטת הוועדה המקומית התייחסה לשינוי חזיתות, למדרגות הכניסה, למרפסת הפתוחה, לחנייה המקורה ועוד. בישיבת ההוכחות הוגש לבית המשפט היתר הבנייה מיום 12.10.21, (נ/1).

דיון והכרעה

טענות התובעים נשענו בעיקר על העובדה כי עבודות הנתבעים נעשו ללא היתר. עם קבלת היתר הבנייה פחת במידה ניכרת משקלן של טענות התובעים בקשר עם ביצוע אותן עבודות.

מסיכומי התובעים עולה כי סכום הסעד הכספי הנתבע הצטמצם ל- 30,000 ₪. מחצית הסכום הנתבע (15,000 ₪) מתבססת על ממצאי מומחה בית המשפט: העברת צנרת מהחזית בסך 3,500 ₪, סגירת פתחים לפני החורף בסך 3,500 ₪ וכן עלות התיקון הכרוך בהסרת הפיגום, איטום מדרגות וחדר השירות המוערך בסך 8,000 ₪. המחצית השנייה של הסכום הנתבע מתבססת על עוגמת הנפש שנגרמה להם. עוד עותרים התובעים להחזר הוצאות ולפסיקת שכר טרחה.

התובעים לא חזרו על בקשתם לפיצול הסעדים ולאור ממצאי מומחה בית המשפט ייראו כמי שזנחו אותה.

באשר להעברת הצנרת, במרוצת הזמן הנתבעים פעלו להסדרת ההיתר בוועדה המקומית לתכנון ובניה. ביום 14.3.21 התקיימה ישיבה בוועדת המשנה לתכנון ובניה אשר התרשמה כי ה"צנרת בחזית מערבית: א. הצנרת הוצמדה בצורה מינימלית לחזית, כולל גמר וגוון תואם לבניה מוצעת. ב. הצנרת נדרשת לצורך פתרון סניטרי לתכנון מוצע". על החלטה זו לא הוגש ערר וביום 12.10.21 ניתן היתר.

סעיף 52 לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע שהקירות החיצוניים מהווים חלק מהרכוש המשותף ולכן היה על הנתבעים לקבל את אישורם של התובעים עת טרם ביצוע עבודות בקירות הבית המשותף.

עם זאת, הטענה היחידה שהעלו התובעים היא העובדה שהצנרת בוצעה ללא היתר. המומחה נחקר ארוכות על ידי ב"כ התובעים ונושא זה לא עלה על הפרק ובסיכומיהם, מעבר לעובדה כי המומחה קבע כי העתקת צנרת הינה בעלות 3,500 ₪ אין הרחבה או טענה נוספת בנושא.

משאלה פני הדברים, משקיבלו הנתבעים היתר כדין ומשלא הובאה בפני כל טענה דבר מהות ההתנגדות של התובעים לצנרת שבוצעה כאמור, ב"צורה מינימלית" (דברי ועדת המשנה) ו"אין שינוי מהותי בחזית" (עמ' 7 לחוות הדעת המומחה), אני קובע כי אין להורות על פיצוי בגין ראש נזק נטען זה.

לגבי הפתחים בקירות החיצוניים של המבנה, אין מחלוקת כי הנתבעים ביצעו הרחבת חלונות ופתיחת חזיתות ללא הסכמת התובעים ובטרם קבלת היתר. בכך פגעו הנתבעים ברכוש המשותף (ע"א 429/80 צבי גרפינקל נ' דיאנה ארליך פ"ד לז (4) 141, 147 ). לטענת התובעים, כתוצאה מפתיחת החזיתות חדרו מים אשר גרמו לרטיבות (עמ' 5 שורות 17-19), אולם, כאמור, טענה זו לא גובתה בחוות דעת מומחה בית המשפט. מומחה בית המשפט מצא כי "במועד הביקור לא ראיתי סימני רטיבות בשטחי דירת התובעים. על הנתבעת לסגור את פתחי החלונות למניעת חדירת מי גשם עד לקבלת היתר בנייה לשינויים שבוצעו" (עמ' 8 לחוות הדעת).

משהנתבעים סגרו את הפתחים ובהעדר נזק כלשהו לתובעים הרי שהתייתר הצורך בפסיקת פיצוי בגין רכיב זה והטענה נדחית.

באשר לסוגיית האיטום בעקבות הקמת הפיגומים קבע המומחה כי "העלויות הכרוכות בהסרת הפיגום, ביצוע תיקונים מקומיים בחזית, איטום מדרגות, תיקונים בחדר השירות שמתחת למדרגות המשוייך לנתבעים מוערכות בסך של- 8,000 ₪ (פסקה 9.4 לחוות הדעת) ובעדותו העיד:

"ש.הפיגומים מונחים בשטח ששייך לנתבעים או לתובעים?

ת.לנתבעים, במדרגות הכניסה.

ש.אם נניח שאתה בודק בעיות אטימות, אני מניח שיכולים לגרום בעיות אטימות בדירת הנתבעים?

ת.בעמ' 12 לחוות דעת בשטח שמסומן בכחול, למעשה זה חדר המדרגות, זה שטח שלהם, זה היה אמור להיות שטח מחסן, זה היה שייך לבוקר, לשטח השייך לבוקר, המדרגות גם של בוקר, בעקרון זה היה שייך להם אבל הם עושים שימוש במקום מימים ימימה. הפיגומים יושבים בחדר המדרגות. זה היה בשטח של בוקר.

ש.במלואו?

ת.כן.

לשאלת בימ"ש – האם תיתכן באמצעות הפיגומים האלה גרימת נזק לדרי?

ת.במועד הביקור שלי זה היה שטח של בוקר שהוחזק על ידי דרי.

לשאלת בימ"ש - האם בשטח דירת דרי כמו שהיא יכולים להיגרם נזקים כתוצאה מהפיגומים, אני משיב שמהעדר איטום, יכול להיות שבתפר, כתוצאה מכך שלא הספיקו לעשות איטום, זה יושב בדיוק בתפר ביניהם.

חקירה חוזרת:

ש.מהתמונות של פרץ עולה שהיו פיגומים מסביב לכל הבית, האם כשביקרת האם היו פיגומים, האם בנקודת הזמן שאתה ביקרת היו פיגומים מסביב לכל הבית?

ת.לא היו פיגומים מסביב אלא רק באיזור המדרגות, הקירות כבר היו צבועים, קירות החזית.

ש.זאת אומרת שהפיגומים הוסרו והיה צבע חדש?

ת.כן. לא היו פיגומים, כבר היה צבע, מצב חדש. "

(עמ' 17 שו' 18-33 עמ' 18 שו'1-17)

מצאתי כי חוות דעתו של המומחה, תשובותיו לשאלות ההבהרה ועדותו היו ענייניות, סדורות ומפורטות וכי חוות הדעת הבהירה היטב את תמונת הדברים.

לעניין הפיגומים הנתבעים הצהירו כי הסירו את הפיגומים לפני זמן רב (סעיף לתצהיר הנתבעת, פס' 6.3.2). הנתבעת לא נחקרה בעניין זה והתובעים לא העלו כל טענה לפיה לא בוצע איטום וצביעה של נקודות האחיזה.

בעניין זה יוזכר עניינו של שוכר דירת התובעים, מר' ג'ורג' בן סעיד, אשר התובעים הגישו תצהיר מטעמו, אולם השוכר לא הועד מטעם התובעים ללא הסבר מניח את הדעת . כל אשר נטען בעניין זה הוא כי "הוא בן 80 דובר צרפתית, דובר עברית מעט" (עמ' 18 ש' 34). ממילא, תצהירו של השוכר הוצא מן התיק.

גם השכן, מר גבריאל דהרי לא הוזמן לעדות מטעם התובעים ואף התובעת 2 עצמה, גב' דרי לא מסרה גרסתה.

כידוע, יש לזקוף הימנעות מהבאת עד לחובת בעל הדין שנמנע מהעדתו. התביעה עומדת על עדותו העיקרית של הבן, ליאור דרי, שעובד בחו"ל ומגיע רק כדי לבקר את הוריו, התובעים (עמ' 19, ש' 14) ואינו זוכר שהיה כלל בנכס נשוא המחלוקת (שם, ש' 17).

משלא הובאה בפני ראיה שיש צורך באיטום וצביעה של נקודות האחיזה של הפיגומים הרי, שאני מקבל את טענת הנתבעים לפיה, האיטום והצביעה בוצעו כדבעי ולצדדים אין טענות נוספות ברכיב זה.

באשר לתיקוני טיח וצבע בכל החזיתות, מומחה בית המשפט מצא כי "חזיתות המבנה אינן אחידות ברמת הגימור של קירות החזית עקב ביצוע עבודות השיפוץ והבניה החדשה... מוצע להשלים את עבודת הצביעה בקירות החוץ גם בקומת הקרקע. הערכת העלות (רק לקומת הקרקע) הינה בסך 6,000 ₪." (עמ' 10 לחוות הדעת) והעיד המומחה כך "בקומה התחתונה אין חובת צביעה...".

אין חולק שבעקבות עבודות השיפוץ שביצעו הנתבעים בנכס החזית אינה אחידה וכי בהתאם לקביעת המומחה, עניין זה מצוי באחריות הנתבעים. עם זאת, מהראיות בתיק עולה כי מדובר במבנה ישן וניתן להתרשם כי הקירות החיצוניים שבקומת הקרקע לא היו במצב טוב עוד טרם ביצוע העבודות. אף שהנתבעים גרמו לנזקים המפורטים בקירות החיצוניים שבקומת הקרקע, מדובר בנזקים נקודתיים, אשר צביעת הקירות בהתאם להמלצת המומחה תביא אותם על תיקונם.

בנסיבות אלו, וככל שעד למועד למתן פסק דין זה לא נצבעו הקירות החיצוניים של המבנה, אני מורה לנתבעים לצבוע את הקירות החיצוניים של הקומה העליונה בצבע קרוב ככל האפשר לצבע הקיים מחוץ לדירת התובעים וזאת בתוך 90 ימים מהיום, אלא ככל שהצדדים יגיעו להסכמה על צביעת כל הקירות החיצוניים של המבנה, תוך ששני הצדדים נושאים בעלות הצביעה בחלקים שווים.

באשר לעוגמת הנפש שנטענה על ידי התובעים, מצאתי כי יש לקבלה באופן חלקי בלבד. הנתבעים ביצעו את עבודות השיפוץ ללא קבלת היתר, ללא הסכמת התובעים וללא יידוע התובעים בתכניותיהם, ועל כן נאלצו התובעים לפנות לגופי התכנון ולבית המשפט ופנייתם לקבל צו מניעה היתה בדין.

עם זאת, כמפורט להלן, מבדיקת המומחה עלה כי התובעים החזיקו שלא כדין בשטח המחסן/ חדר השירות המוקצה לנתבעים בכך שללו מהם את הזכות ליהנות ממלוא זכויותיהם בנכס ואף עשו שימוש בשטח הגג של הנתבעים. מצאתי כי הפיצוי הראוי לתובעים מתאזן עם שווי השימוש שעשו התובעים בשטחם של הנתבעים ועל כן אין מקום לפסוק לטובת התובעים פיצוי כספי בראש נזק זה.

סיכומו של דבר, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, כמפורט בפסקה 42 לעיל.

התביעה שכנגד

בכתב התביעה טענו הנתבעים לחריגות בניה שביצעו התובעים. לטענתם, הפרגולה שבנו התובעים, בחלקה, פולשת לשטח הנתבעים והם עותרים לסילוקה.

כמו כן טענו לשימוש במקרקעין ללא היתר, בכך שהתובעים פלשו לשטח שבבעלותם בכך שייחסו לעצמם את חדר השירות - המחסן המצוי מתחת לגרם המדרגות ועתה עותרים להשבתו כשהוא ריק מחפץ ואדם וכן ביקשו שהפתח המאפשר גישה בין שני הנכסים יאטם.

בנוסף, נטען שהתובעים הציבו על הגג שבבעלות הנתבעים דוד שמש וקולט ללא הסכמתם וכעת מבקשים את הסרתם.

בסיכומי הנתבעים נזנחה הטענה בדבר סגירת החלון שנבנה ללא היתר.

התובעים הכחישו באופן כללי את טענות הנתבעים לגופן והעלו טענות בדבר שיהוי בהגשת התביעה, העדר יריבות והתיישנות.

טענת ההתיישנות תידון בהמשך. באשר לטענת השיהוי ייאמר מיד כי בנסיבות הנוכחיות לא מתקיימים התנאים הנדרשים לקבלת טענת שיהוי ובראשם שינוי מצב לרעה של הנתבעים שכנגד ועל כן אין לקבל את הטענה.

לעניין הפרגולה המומחה התייחס בחוות דעתו לסוגייה כדלקמן: "במהלך הביקור בנכס נראה כי קיימת פרגולה בחזית המזרחית של דירת הנתבעים, מתחת לחלון חדר השינה (עמ' 13 לחוות הדעת)... בתשריט הבית המשותף ובתוכניות ההיתר לא נראה שקיים אזכור לפרגולה" (עמ' 14 לחוות הדעת). בחוות הדעת נכללה תמונת הפרגולה ממנה עולה כי הפרגולה מגיעה עד מתחת לחלון בית התובעים שכנגד. על אף שהמומחה לא קבע ממצא בעין, ברור לעין כי יש ממש בטענת התובעים שכנגד כי גובה הפרגולה עולה על גובה קומת הקרקע ונכנס לתחום הקומה העליונה.

מר ליאור דרי העיד כי הפרגולה נמצאת במקום משך "אולי חמישים שנה" (עמ' 21, ש' 29) וכי היתה במקום כאשר התובעים שכנגד רכשו את דירתם. בהמשך העיד מר דרי כך:

"ש.אתה יודע שהפרגולה מצריכה היתר?

ת.מה שהחוק אומר.

ש.אם בהנחה שאין היתר ולא יוצא היתר, אין מניעה שבפסק הדין יורו על הריסת הפרגולה?

ת.אנחנו אנשים שומרי חוק..."

(עמ' 20, ש' 34-36, עמ' 21, ש' 1).

ובחקירה חוזרת:

"ש.נשאלת לגבי היתר לפרגולה, אתה יודע אם יש היתר?

ת.לא יודע.

ש.במידה ואין היתר, היית מוציא היתר לפרגולה?

ת. הכל ע"פ חוק.

...

ש. אם יתברר שצריך היתר, יש סיבה שלא תבקשו?

ת.אין שום בעייה, הכל על פי חוק".

(עמ' 21, ש' 24 ואילך).

מצאתי את עדותו של מר ליאור דרי מהימנה. אין צורך לקבוע האם הפרגולה עמדה במקום משך חמישים שנה ואסתפק בכך כי הפרגולה עמדה במקום משך עשרות שנים, הרבה למעלה מתקופת חמש עשרה השנים הקבועה בסעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958. הוא הדין בקולט של דוד השמש, אשר גם לגביו יש לקבוע כי הוא ניצב על הגג מזה שנים רבות.

יחד עם זאת, והדברים אמורים בקשר לכל טענות התובעים שכנגד להסגת גבול, הסגת גבול נחשבת עילה מתחדשת (ע"א 35/71 חברת ישראל אוסטרליה להשקעות נ' מושב בני דרור, פ"ד כז(1) 225, 228; טל חבקין, התיישנות (נבו, 2014), עמ' 303) ועל כן אין לקבל את טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים שכנגד. זאת ועוד, בנסיבות העניין יש לראות את דברי בנם של התובעים, מר ליאור דרי, שהעיד מטעמם, כהודאת משפחת דרי בקיומה של זכות מצד משפחת בוקר, בהתאם לסעיף 9 לחוק התיישנות.

משנמצא כי גג המבנה מוצמד לדירת התובעים שכנגד ואינו מהווה רכוש משותף ועל כן על התובעים לפנות את דוד השמש מגג הנתבעים.

באשר לפרגולה, משהוכח כי הקמת הפרגולה איננה תואמת את תוכנית הבניה וככל שמדובר בבניה הטעונה היתר על פי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה, על הנתבעים לפרק את הפרגולה בתוך שנתיים ימים מהיום, אלא ככל שבפרק זמן זה יקבלו היתר בנייה או פטור מקבלת היתר בנייה. 

באשר לגג וחדר השירות - המחסן קבע המומחה בסעיף 9.6 לחוות דעתו "על פי תשריט הבית המשותף ניתן להבין שהתובעים עושים שימוש בשטחים השייכים לנתבעים מזה זמן רבץ השטחים השייכים לנתבעים: חדר השירות המצוי מתחת למדרגות וכן גג המבנה". בהתאם לאמור, הנתבעים זכאים לדרוש סילוק ידם של התובעים.

אשר על כן, ניתן בזאת צו המורה לתובעים לסלק ידם ולפנות כל חפץ השייך להם מהשטח הנמצא מתחת לגרם המדרגות וזאת בתוך 60 ימים מהיום. בתוך אותו פרק זמן ידאגו הנתבעים שכנגד לאטום את הפתח מדירתם לשטח שתחת גרם המדרגות, בהתאם להיתר הבנייה ותכניות המבנה.

כמו כן ניתן בזה צו המורה לתובעים להסיר מן הגג שבבעלות הנתבעים את דוד השמש והקולט וכל חפץ אחר השייך לתובעים בתוך 60 ימים מהיום.

ככל שלא יעשו כן, יהיו הנתבעים רשאים להביא מי מטעמם לביצוע העבודה ובמקרה כזה, התובעים יישאו בעלויות הסרת דוד השמש והקולט מהגג וכן בפינוי חדר השירות - המחסן ואטימת הפתח מבית הנתבעים שכנגד לשטח שתחת גרם המדרגות.

באשר לטענת הנתבעים להוצאות לדוגמא - פסיקת פיצויים עונשיים בהליך אזרחי תעשה במקרים חריגים בלבד, שהמקרה הנוכחי אינו נמנה עליהם ולכן דין הבקשה להידח.

סיכום: תביעת התובעים מתקבלת בחלקה, כאמור בפסקאות 42 ו- 44 לעיל. התביעה שכנגד מתקבלת , כאמור בפסקאות 57 ו- 59-61 לעיל. 

לאור תוצאת פסק הדין, ובשים לב לכך שהנתבעים פנו בבקשה לקבלת היתר בנייה רק לאחר הגשת התביעה, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. באשר להוצאות הליך צו המניעה, כאמור לעיל, צו המניעה ניתן בזמנו כדין, כאשר הנתבעים ביצעו עבודות ללא היתר בנייה וללא הסכמת התובעים והתובעים לא ידעו אילו עבודות מתכוונים הנתבעים לבצע במבנה. לכן הנתבעים יישאו הנתבעים בסך של 2,500 ₪ כאמור בהחלטת כב' השופטת ר' סגל מוהר מיום 22.3.18.

פקדון כספי שהופקד בתיק יושב למפקידים באמצעות ב"כ.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך התקופה הקבועה בתקנות.

המזכירותתשלח פסק הדין לצדדים ותסגור התיק ברישומיה.

ניתן היום, כ"ו אדר א' תשפ"ב, 27 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.