ת"א 24215-10-13 אדטו נ' רגב נבו ואח'

התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים, והנתבעים הגישו כתב הגנה.

הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה של העדר עילת תביעה, העדר יריבות, העדר תום לב, שימוש לרעה בהליכי משפט, והיות התביעה טרדנית וקנטרנית.

הנתבעים טוענים כי מעולם לא חתמו על הסכם שכר טרחה, וכי התובע היה מודע לכך והסכים לכך ששכרו ישולם באופן מלא על ידי היזם ולא על ידי הדיירים, בהתאם להסכם שכר טרחה שנחתם עם היזם.

עוד טוענים הנתבעים כי העובדה שהתובע חתם על הסכם שכר טרחה עם היזם, מהווה הודאה מפורשת של התובע שראה ביזם כמי שאחראי לתשלום, ועל כן, יש לסלק את התביעה כנגדם בהעדר יריבות.

עוד טוענים הנתבעים כי אם מגיע לתובע שכר ראוי, מדובר בתקופה של 4 חודשים בלבד, מיום ביטול ההסכם מול היזם, ועד לסיום ההתקשרות עם התובע, וכן כי סכום התביעה חורג באופן בלתי סביר מהשכר הראוי המגיע.

הנתבעים טוענים כי הדרישה של מאות שעות עבודה, הינה חסרת בסיס ובתקופה שלאחר ביטול ההסכם, השקיע התובע לכל היותר שעות עבודה בודדות.

הנתבעים טוענים כי אגרת בית משפט שולמה בגין סכום התביעה בסך 300 אלף ₪, אולם לא בגין הסעד הנוסף בסך 510 אלף ₪, הנדרש כתשלום בגין פיצוי ציפייה, ועל כן, יש למחוק את הסעד מכתב התביעה.

התובע הגיש תגובה לבקשה, וטען כי בהנחה ששני הצדדים היו עומדים בהסכם, התובע היה אמור לקבל שכר טרחה מהחברה הקבלנית, אולם הנתבעים ביטלו את ההסכם, ועל כן, הגיש התובע תביעתו בעניין שכר ראוי עבור השירות שניתן.

התובע טוען כי הוא זכאי לשכר ראוי ו/או לפיצוי ציפייה בשל הפסקת ההתקשרות, ויש לבחון האם ביטול ההתקשרות נעשתה בתום לב, והאם מתקיימות נסיבות השוללות את זכותו לשכר טרחה.