האירוע והתביעה:
1.התובעת, פלונית , הגיעה ביום 16.11.2010 לעבודתה אצל הנתבעת 1, כפר אבות "דרורים".
כאשר ביקשה להגיע למשרדה אשר נמצא בקומה 1-, הזמינה את המעלית וכשדלתותיה נפתחו, צעדה פנימה ונפלה אל תוך המעלית, אשר מסתבר כי נעצרה בגובה נמוך בכ-20-25 ס"מ ממפלס הקומה.
2.התובעת נחבלה, שברה את כתפה הימנית ונותרה עם נכות צמיתה אשר הוערכה על ידי מומחה מטעמה, ד"ר נחמיה בלומברג, בשיעור של 15%.
3.לפיכך, היא תובעת כעת את נזקיה מן הנתבעות 1-2, המעביד, שהוא גם המחזיק במקרקעין בהם התרחשה התאונה והמבטחת שלו וכן מן הנתבעים 3-4 החברה אשר התקינה ומתחזקת את המעלית בה נפלה.
4.הנתבעות 1-2 מצידן הגישו הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעות 3-4 בטענות חוזיות המבוססות על החוזה שנחתם ביניהן ולפיו הנתבעות 3-4 נטלו על עצמן את האחריות לכל נזק שייגרם כתוצאה מרשלנות מצידן ואף התחייבו לבטח את חבותן זו בביטוח הכולל אף את הנתבעות 1-2.
טענות הצדדים:
5.התובעת טוענת כי הנתבעות 1 ו-3 התרשלו כלפיה בכלל הנוגע לפיקוח על תקינות המעלית. נתבעת 3 התרשלה אף בכך שלא דאגה כי דלתות המעלית לא תיפתחנה במקרה והמעלית אינה עוצרת במפלס הקומה. התובעת אף טענה כי היעדר אזהרה מפורשת בפתח המעלית המתריעה על האפשרות לקרות מקרה כפי שקרה, מהווה התרשלות מצידה של נתבעת 1. בסיכומיה, צמצמה התובעת את טענותיה והפנתה אותן בעיקר כלפי הנתבעת 3.
6.נתבעות 1-2 טוענות כי לא הייתה כל התרשלות מצד הנתבעת 1 בכל הנוגע למעלית, כי נקטה באמצעי זהירות סבירים בנסיבות המקרה ואין לייחס לה כל אחריות לקרות התאונה.
נתבעות 1-2 אף טוענות כי התרשלות מצידה של התובעת היא שגרמה לתאונה הואיל והיה עליה להבחין במצב המעלית בטרם פסעה לתוכה ולפיכך יש לייחס לה אשם תורם משמעותי.
7.נתבעות 3-4 טוענות כי מצב המעלית בה נפגעה התובעת היה תקין לחלוטין, כי הנתבעת 3 הקפידה על תחזוקה שוטפת ובדיקה תקופתית יסודית וכי לא נמצא כל פגם במעלית אשר יכול לגרום לתקלה כפי שאירעה.
נתבעת 3-4 אף טוענות כי לא יכולות היו לצפות את התרחשות האירוע כפי שקרה.
אף הן טוענות כי התאונה התרחשה בשל חוסר תשומת לב מצידה של התובעת.
העדויות והראיות:
8.מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה, בעלה – פלוניפלוני, בתה – פלונית ומנהל האחזקה – פלוני.
התובעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר נחמיה בלומברג וכן מסמכים המעידים על נזקיה הנטענים. בנוסף, התובעת הציגה כראיה התכתבות בין הנתבעות לבין עצמן מהן ניתן ללמוד על מקרים דומים שאירעו במועדים מאוחרים יותר.
9.מטעם נתבעות 1-2 העיד מר יחיאל ניסנהולץ, מנכ"ל כפר האבות במועד בו אירעה התאונה. כמו כן הוגשו מטעמן מסמכים המעידים על הטיפולים שבוצעו למעלית וכן החוזה עם הנתבעות 3-4.
10.מטעם נתבעות 3-4 העידו מנהל שירות איזורי – דני סויסה, וטכנאי המעליות אשר בדק את המעלית בה נפגעה התובעת לאחר האירוע – מר רונן גמליאל.
כמו כן הוגש תיקה של התובעת במוסד לביטוח לאומי.
העובדות שהתבררו
11.בכל הנוגע לעצם התרחשות התאונה, פציעתה של התובעת והעובדה שהתאונה נגרמה כתוצאה מכך שהמעלית עצרה במפלס נמוך באופן משמעותי ממפלס הקומה, דומה שאין מחלוקת של ממש.
התובעת העידה על כך בתצהירה ובחקירתה הנגדית לא שינתה מעדותה.
אף מנהל האחזקה של הנתבעת 1 העיד כי התובעת הזעיקה אותו, והוא זה אשר חילץ אותה מהמעלית אשר הייתה נמוכה ממפלס הקומה כשדלתותיה פתוחות.
(סעיפים 4-8 לתצהירו וכן עמ' 2 שורות 8-20 לפרוטוקול).
הנתבעות לא הביאו כל ראיה לסתור את טענות התובעת ולפיכך ניתן לקבוע כי התאונה התרחשה כפי שתיארה התובעת – כתוצאה מעצירת המעלית בגובה נמוך משמעותית ממפלס הקומה.
12.המעלית בה נפגעה התובעת נבדקה 20 יום בלבד לפני התרחשות התאונה (ס' 12 לתצהירו של מר ניסנהולץ וראה גם כרטיס טיפול מונע מיום 24.10.10 שצורף כחלק מנספח ג' לתיק המוצגים מטעם נתבעות 1-2).
13.אופן פעילות המעלית בטרם אירעה התאונה:
א.המעלית נשוא התביעה הינה מעלית מבוקרת תדר, המכוילת לעצור במפלס הקומה עם מרווח טעות של 0.5 +- ס"מ. (ראה מכתב הנתבעת 3 מיום 31.7.11 שצורף כמוצג ת/5 למוצגי הנתבעת).
ב.במקרה של תקלה, עלולה המעלית שלא לעצור במפלס הקומה אלא במפלס נמוך או גבוה יותר. במקרה כזה, מתוכננת המעלית לאפשר את פתיחת הדלתות כאשר הפער בין המפלסים אינו עולה על 20 ס"מ, וזאת על מנת לאפשר לנמצאים בתוכה לצאת בבטחה. בפער גדול מ-20 ס"מ לא תיפתחנה הדלתות. בעדותו, ציין מר דני סויסה נתון נמוך יותר של 15 ס"מ. (ראה ס' 10 לתצהירו של דני סויסה וכן עמ' 16 שורות 2-5 לפרוטוקול).
14.בעקבות התאונה, כיוונה הנתבעת 3 את המעלית כך שדלתותיה לא תיפתחנה כאשר הפער בין מפלס המעלית למפלס הקומה עולה על 5 ס"מ (ראה ת/5).
15.התברר, כי תקלות לפיהן מעלית אינה עוצרת במפלס הקומה מוכרות לנתבעת 3 ואינן כה נדירות במעליות מסוג זה שבה נפגעה התובעת. העד מטעם נתבעות 3-4, דני סויסה, העיד על כך בעמ' 18 שורות 16-20.
16.לעומת נתבעת 3, הנתבעת 1 לא הכירה ולא ידעה כי קיימת אפשרות לפיה המעלית תעצור בגובה נמוך באופן משמעותי ממפלס הקומה ובכל זאת דלתותיה תיפתחנה. ראה לעניין זה עדותו של מר ניסנהולץ בעמ' 15 שורות 9-12 לפרוטוקול.
17.לא הוכח כי עובר לתאונה נשוא התביעה, אירעו מקרים דומים ולא הובאה כל ראיה לכך.
לעומת זאת, הוכח כי לאחר המקרה שאירע לתובעת, אירעו שתי תאונות נוספות בהן נפגעו משתמשים במעלית כתוצאה מעצירתה במפלס נמוך ממפלס הקומה.
ממכתבו של מר ניסנהולץ מיום 10.4.11 ניתן ללמוד על תאונה שאירעה ביום 9.4.11 וממכתבו מיום 14.12.10 ניתן ללמוד על תאונה שאירעה ביום 12.12.10. שתי התאונות דווחו לנתבעת 3 (ת/3 + ת/4 למוצגי התובעת).
למרות זאת, עדי הנתבעת 3 לא הכירו את המקרים הללו.
18.למרות אירועי התאונות, לרבות התאונה שאירעה לתובעת, הנתבעת 3 לא ביצעה שום פעולה למנוע מצב בו המעלית תעצור במפלס נמוך ממפלס הקומה.
מר גמליאל העיד כי הדבר היחיד שעשה היה לבדוק שהמעלית עוצרת במפלס הקומה במועד הבדיקה ולא ניסה לברר מה גרם לתקלה (עמ' 20 שורות 28-32 לפרוטוקול).
כאן חשוב להדגיש: התקלה שאירעה היא העצירה שלא במפלס הקומה. הכיול שנעשה על ידי נתבעת 3 אמור למנוע פתיחת הדלתות במקרה כזה – אולם אין בו כדי לתקן את התקלה הגורמת לכך שהמעלית תעצור במפלס נמוך מהמפלס הנכון.
דני סויסה, העד מטעם נתבעת 3 הסכים כי עצירת המעלית במפלס נמוך מהווה תקלה ואינה חלק מפעולה רגילה של המעלית (עמ' 18 שורות 16-20 לפרוטוקול).
19.אף אחד מהצדדים לא הביא כל ראיה אשר תצביע על הסיבה הספציפית שגרמה למעלית לעצור במפלס נמוך בכ- 20-25 ס"מ ממפלס הקומה והאם הדבר נגרם כתוצאה מתחזוקה לקויה או מתקלה בלתי צפויה.
הנטל להוכיח את סיבת התקלה
20.על מנת לקבוע על מי מוטל הנטל להוכיח את סיבת התקלה, יש לזכור את העניינים הבאים:
א.התקלה שאירעה במעלית חזרה על עצמה 3 פעמים מבלי שהנתבעת 3 ביצעה כל פעולה למנוע את הישנות המקרים.
ב.המדובר בתקלה המוכרת לנתבעת 3, אך לא ליתר הצדדים.
ג.אין כל ראיה לתקלת חשמל או גורם חיצוני אחר אשר גרם למעלית לעצור במפלס נמוך מהקומה. הנתבעת 3 ניסתה לטעון לקיומה של תקלת חשמל, אולם לא הוכיחה כי תקלה כזו התרחשה ביום התאונה וממילא, אם במקום בו מותקנת המעלית קיימות תקלות חשמל הידועות לנתבעת 3, היה עליה לגרום לכך שתאונה לא תתרחש אף במקרה של תקלת חשמל.
ד.הגורם שעשוי לגרום למעלית לעצור שלא במפלס הנכון הינו גורם פנימי במעלית (ראה עדות דני סויסה עמ' 18 שורות 21-28).
ה.לנתבעת 3 הכלים לכוון את המעלית לביצועים טובים יותר מבחינת הפרשי הגובה (עמ' 18 שורות 22-24) ואף לתחזק אותה כך שיטופל גם הרכיב האחראי על מדידת המהירות והשליטה על עצירת המעלית (עמ' 18 שורות 26-28).
21.הנסיבות התוארות לעיל, מתיישבות יותר עם המסקנה שהתקלה במעלית נגרמה כתוצאה מתחזוקה לקויה מאשר מגורם חיצוני בלתי צפוי.
22.לפיכך, בעלת השליטה במעלית, היא הגורם האחראי לתחזוקתה, הנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות מצידה אשר גרמה לתקלה במעלית (ראה סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]).
23.במקרה דנן, הגורם אשר לו השליטה במעלית הוא הנתבעת 3. היא זו אשר התקינה אותה, היא המתחזקת אותה באופן שוטף ומטפלת בכל בעיה המתעוררת בקשר אליה. היא גם בעלת הידע המקצועי הבלעדי בכל הנוגע לתקלות העלולות להיגרם למעלית בעת השימוש בה. התובעת והנתבעת 1 הן המשתמשות במעלית, אולם אינן מהוות גורם אשר יש לו השפעה או שליטה כלשהי על איכות עבודתה של הנתבעת 3 בתחזוקת המעלית.
24.לפיכך, הנטל להוכיח מה הגורם שהביא לעצירת המעלית במפלס נמוך ממפלס הקומה – מוטל על הנתבעת 3 באופן בלעדי.
25.הנתבעת 3 לא הביאה כל ראיה או הסבר לתקלה שהתרחשה. לא הובאה כל חוות דעת מומחה אשר יסביר את פעולת המעלית והגורם לתקלה. אם לא די בכך, הנתבעת 3 אף לא טרחה להביא לעדות את הטכנאי או הטכנאים אשר נהגו לבצע את הבדיקות והטיפולים השוטפים למעלית.
מסקנות:
26.מהתמונה העובדתית שתוארה לעיל מתבקשות המסקנות הבאות:
א.התובעת נפגעה כתוצאה מתקלה שהתרחשה במעלית.
ב.בהיעדר כל ראיה אחרת ובנסיבות המקרה, ההנחה היא שהתקלה אירעה כתוצאה מתחזוקה לקויה מצידה של נתבעת 3.
ג.אין להטיל על הנתבעת 1 כל אחריות להתרחשות התאונה. לא הוכחה כל סטייה מנורמת התנהגות סבירה מצידה של נתבעת 1, אשר יש לה קשר להתרחשות התאונה.
לעניין היעדר אחריות של הנתבעת 1 יובהר:
1)טענת התובעת כי היה על הנתבעת 1 להתקין שלטי אזהרה בפתח המעלית, כפי שעשתה לאחר התאונה – אינה מבוססת. אין כל חובה שבדין להתקין בפתח המעלית שלט אזהרה אשר יזהיר את הנכנס אליה לוודא שהמעלית אכן במפלס הנכון. דומה, שהתובעת עצמה זנחה טענה זו בסיכומיה.
2)אף הטענה כי הנתבעת 1 כשלה בבחירת חברת מעליות מקצועית - אין בה ממש.
הנתבעת 1 בחרה בחברה מוכרת ובעלת מוניטין בתחום המעליות ולא הוכח כי היה על הנתבעת 1 להימנע מלהתקשר עם הנתבעת 3 בחוזה להתקנת המעלית ומתן שירות שוטף.
3)ובנוגע לטענת הנתבעת 3 כי אירוע התאונה דווח לה באיחור של מספר ימים, הרי שלטענתה זו אין כל קשר להתרחשות התאונה ואף לא ניתן לטעון כי דיווח מאוחר גרם לנתבעת 3 לנזק ראייתי כלשהו. נזכור כי הנתבעת 1 דיווחה פעמיים נוספות על תאונת מאוחרות יותר שאירעו כתוצאה מתקלה זהה במעלית ולמרות זאת – הנתבעת 3 לא פתרה את התקלה.
ד.בנסיבות המקרה דנן, אין להטיל על התובעת כל אשם תורם. אדם סביר אשר מבקש להיכנס אל מעלית לאחר שדלתותיה נפתחו בפניו, רשאי להניח כי המעלית עצרה במפלס הקומה ואינו צריך לצפות כי אין כך הדבר. כניסה ישירה למעלית אינה מהווה חריגה מנורמת התנהגות סבירה אלא התנהגות של אדם סביר ואין להטיל בגינה אשם כלשהו לפתחה של התובעת.
27.לפיכך, אני קובע כי האחריות לתאונה ולפגיעתה של התובעת מוטלת לפתחה של הנתבעת 3 באופן בלעדי. עליה לפצות את התובעת בגין כל נזקיה.
הנתבעת 4, כמבטחת של הנתבעת 3, תחויב בכל תשלום בו תחויב הנתבעת 3.
28.לאור מסקנתי בשאלת האחריות, אינני נדרש לדון בטענות הצדדים בהודעה לצד שלישי, לרבות לא בטענות לכפל ביטוח. הנתבעת 3 לא הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעות 1-2 וממילא הנתבעת 2 לא ביטחה את אחריותה של נתבעת 3.
הנזק:
29.כתוצאה מהתאונה, נחבלה התובעת בכתף ויד ימין. כתוצאה מהשבר בכתף ימין, נאלצה התובעת לעבור ניתוח לשחזור וקיבוע הכתף.
למרות הטיפולים הרפואיים שעברה התובעת, נותרה לה נכות כתוצאה מהתאנה אשר הוערכה על ידי המומחה מטעמה, ד"ר נחמיה בלומברג בשיעור 15%. מומחה מטעם הנתבעות 3-4 פרופ' יואל אנגל העריך את נכותה בשיעור 10%.
המוסד לביטוח לאומי קבע את נכותה הצמיתה של התובעת כתוצאה מהתאונה בשיעור 15%.
30.אין משמעות רבה לפער בין הערכות הנכות מצד מומחי הצדדים, הואיל ודומה שאין מחלוקת כי לתובעת נותרה מגבלה של ממש בתפקוד זרועה הימנית. העיד על כך העד מטעם נתבעות 1-2, מר ניסנהולץ אשר שימש כמנכ"ל הנתבעת 1, בעמ' 14 שורות 1-3 לפרוטוקול:
"כשהיא חזרה ידעתי שיש לה מגבלה ביד, העבודה שלה דרשה מידי פעם להרים משהו, וידענו שיהיה לה קשה, קיבלנו אותה בזרועות פתוחות לאותו תפקיד ולאותה משרה וידענו לעזור לה".
31.אף התובעת העידה על מגבלותיה הפיסיות (ס' 56 לתצהירה) ובעדותה הבהירה כי כיום, במקום עבודה הנוכחי, למגבלותיה הפיסיות אין משמעות רבה הואיל ותפקידה אינו תפקיד הדורש עבודה פיסית (עמ' 5 שורות 25-28).
32.לאור פגיעתה הקשה, בתקופה הסמוכה לתאונה, שהתה התובעת באי כושר זמני לעבודה ולמעשה נעדרה מעבודתה מיום התאונה ועד ליום 1.3.11, אז חזרה לעובדה חלקית עד ליום 1.5.11 שאז חזרה לעבודה במשרה מלאה.
33.בתקופה זו, נזקקה התובעת לעזרת בני משפחתה ואף לשכור את שירותיה של מטפלת בעלות של 6,000 ₪ (ראה ת/1).
בעלה ובתה של התובעת העידו על היקף העזרה שהעניקו לה בתקופה הסמוכה לתאונה.
34.לאור הנתונים הנ"ל, נזקיה של התובעת הם כמפורט להלן:
א. הפסדי שכר לעבר:
שכרה של התובעת עובר לתאונה עמד על סך 6,814 ₪ ברוטו, בממוצע לחודש.
על פי תלושי שכרה של התובעת מיום התאונה ואילך היא השתכרה בחודש 11/2010 – 3,630 ₪, בחודשים 12/2010-2/2011 לא השתכרה ואילו בחודשים 3/2011-4/2011 השתכרה 3,625 ₪ ו- 3,760 ₪ בהתאמה.
לפיכך, הפסדי שכרה בעבר עומד על סך 30,092 ₪. סכום זה כשהוא משוערך להיות עומד על סך 33,555 ₪.
ב. הפסד פנסיה לעבר:
לפי 12% מהסכום הנ"ל - 4,026 ₪.
ג. עזרת צד ג' לעבר:
התובעת הוכיחה הוצאה בסך 6,000 ₪ עבור מטפלת ואת עזרת בני המשפחה אשר היתה אינטנסיבית בתקופה הסמוכה לתאונה אני מעריך בסכום נוסף של 3,000 ₪.
סה"כ בגין ראש נזק זה לאחר שערוך - 9,690 ₪.
ד. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד:
התובעת לא הוכיחה כי נגרמו לה הוצאות מיוחדות כתוצאה מהתאונה והתאונה היא תאונת עבודה אשר המל"ל מכסה את ההצאות הכרוכות בה, אולם לאור אופי פגיעתה, הצורך בהגעה לטיפולים רפואיים הן בעבר והן בעתיד, אני מעריך שנגרמו וייגרמו לתובעת הוצאות אשר יוחזרו על ידי המל"ל, אותן אני מעריך באופן גלובאלי בסכום של 5,000 ₪.
ה. הפסד שכר ופנסיה לעתיד:
למרות פציעתה ומגבלותיה, התובעת המשיכה וממשיכה לעבוד אצל הנתבעת 1 ושכרה לא נפגע כתוצאה מכך. אולם, אין ביטחון כי התובעת תמשיך בעבודתה במקום עבודה זה ולא ניתן לומר שמקום עבודתה מובטח לה עד לגיל הפרישה.
בנסיבות אלה, ולאור הפגיעה אשר יש לה משמעות תפקודית של ממש, יבוצע חישוב הפיצוי בגין ראש נזק זה לפי שיעור נכות תפקודית של 15%, גיל פרישה 67 (מקדם היוון 114.2) ובסיס שכר משוערך להיום 7,216 ₪. ופיצוי בגובה מחצית החישוב האקטוארי המלא. סכום זה הינו 61,805 ₪. הואיל והפיצוי שנפסק בגין ראש נזק זה ניתן בנסיבות בהן אין כלל וודאות כי יגרם לתובעת הפסד שכר כלשהו, הרי שהוא כולל בתוכו אף את הפסדי הפנסיה לעתיד.
ו. עזרת צד ג' לעתיד:
לתובעת נכות תפקודית המגבילה אותה בפעולות אותן היא מסוגלת לבצע ביד ימין, היא היד הדומיננטית שלה. התובעת לא הוכיחה כי כיום היא נזקקת לעזרת צד ג' כתוצאה ממגבלותיה, אולם סביר להניח שבגיל מבוגר, תהיה לכך השפעה ניכרת אשר תחייב אותה להוציא כספים עבור עזרה בביצוע פעולות כגון ניקיון, כביסה, קניות וכד'.
את היקף העזרה, לאור מגבלותיה של התובעת, אני מעריך ב-8 שעות חודשיות לפי 50 ₪ לשעה, מגיל 70 ועד לתום תוחלת החיים. הפיצוי בגין ראש נזק זה לאחר היוון כפול הוא 36,016 ₪.
ז. כאב וסבל:
פציעתה של התובעת כתוצאה מהתאונה הייתה קשה, הן התובעת והן בעלה ובתה תיארו בתצהיריהם את הסבל שעבר עליה בתקופת ההחלמה שארכה מספר חודשים.
התובעת אף נאלצה לעבור ניתוח לשחזור וקיבוע השבר בכתפה הימנית.
כתוצאה מנכותה, צפויה התובעת להמשיך ולסבול ממגבלה תפקודית בידה הימנית.
לפיכך, ולאור הנכויות שנקבעו לתובעת על ידי מומחי הצדדים, אני סבור כי הפיצוי הנכון בגין ראש נזק זה הוא בסך 90,000 ₪.
35.סך נזקיה של התובעת כתוצאה מהתאונה הוא 240,092 ₪.
36.מסכום זה יש לנכות 68,412 ₪ (לאחר שערוך להיום), אשר קיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי, הן כדמי פגיעה והן כמענק נכות.
התוצאה:
37.התביעה כנגד הנתבעות 3-4 מתקבלת.
התביעה כנגד הנתבעות 1-2 נדחית.
הודעה לצד שלישי נדחית אף היא משנדחתה התביעה כנגד נתבעות 1-2.
38.הנתבעות 3-4 תשלמנה לתובעת סך של 171,680 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 40,516 ₪ (כולל מע"מ).
39.הנתבעות 3-4 תשלמנה לנתבעות 1-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.
40.כל התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד לתשלום בפועל.
ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ה, 05 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
