ת"א
המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
24088-08-13
30/11/2014
|
בפני השופטת:
דניה קרת-מאיר
|
- נגד - |
התובעים:
ציונה ליבוביץ ו- 36 אח' עו"ד מימון אביטן עו"ד גילת בנדר
|
הנתבעיםצד ג':
1. אפולו בית השקעות וניהול פיננסי בע"מ 2. דוד מלמד א. דהאן 3. ל. דהאן ושות' עורכי דין 4. נתן מלמד גולדשטיין – מגידיש משרד עורכי דין4. אילן מורגן דניאל ברוזה 5. אפולו אחזקות בע"מ. 6. איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ לויתן 7. שרון ושות' עורכי דין ונוטריוניםהאודן סוכנות לביטוח (2002) בע"מ לויתן 8. שרון ושות' עורכי דין ונוטוריונים
עו"ד א. דהאן עו"ד גולדשטיין – מגידיש משרד עורכי דין עו"ד דניאל ברוזה עו"ד לויתן
|
החלטה |
1.הבקשה שלפניי הינה בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש (הנתבע 2 בכתב התביעה) (להלן: "המבקש").
כתב התביעה הוגש באוגוסט 2013 על ידי 37 תובעים כנגד חברה בשם אפולו בית השקעות וניהול פיננסי בע"מ (להלן: "אפולו").
בכתב התביעה נאמר כי אפולו היא בית השקעות ותיק המחזיק רישיון לניהול תיקים.
בעלת המניות היחידה באפולו היא הנתבעת 5, אפולו אחזקות בע"מ, כאשר בעלי מניותיה הם הנתבע 3, נתן מלמד, ואדם נוסף.
עם זאת, טענו התובעים כי הרוח החיה ובעל הבית אשר שלט בפועל באפולו היה הנתבע 4 – אילן מורגן.
לגביו נטען כי הוא עבריין מורשע אשר מתנהלים נגדו הליכים משפטיים, בין היתר, בגין ביצוע עבירות תרמית חמורות בניירות ערך, וכי יתר הנתבעים שיתפו איתו פעולה.
נטען כי התובעים גויסו על ידי הנתבעים 1-4 באמצעי שיווק תוך הצגת מצגי שווא בדבר יכולות פיננסיות.
התביעה היא תביעה כספית בגין הפסדים אשר נגרמו לתובעים כתוצאה ממעשיי מרמה נטענים, אשר כללו, בין היתר, רכישת מניות של חברות קש הנמצאות בשליטת הנתבעים או מי מהם, זיוף מסמכים והצגת מצגים כוזבים ומטעים.
באשר למבקש – נטען, בין היתר, כי הוא היה בעל רישיון לייעוץ השקעות וניהול תיקי השקעות מאז נובמבר 2008 ועד למועד התליית רישיונו מרצון בינואר 2013.
זאת, לאחר היוודע דבר התרמית בניירות ערך נשוא כתב התביעה.
נאמר כי המבקש היה בעל רישיון לניהול תיקים אשר התובעים נתנו בו את אמונם והתירו לבית ההשקעות לנהל את כספם באמצעותו.
בגין מעשיו הרשלניים, ספק פליליים, ואופיו הנוח להשפעה עלה בידי הנתבעים 3-4 להוציא אל הפועל את תוכנית המרמה ולרכוש באמצעות כספי התובעים את מניות חברות הקש.
המבקש הגיש כתב הגנה בו הכחיש באופן כללי את כל האמור בכתב התביעה.
כמו כן נטען, בין היתר, כי פעל בתום לב ובסבירות והיה עובד שכיר ופשוט בחברה.
הוא עצמו לא ידע ולא יכול היה לדעת על התרמית הנטענת.