ת"א, ע"א
בית משפט השלום ירושלים
|
23873-98,23877-98,23879-98,23880-98,23878-98
05/06/2016
|
בפני השופט:
יצחק שמעוני
|
| - נגד - |
התובע:
מינהל מקרקעי ישראל
עו"ד שמואל קרניאל
|
הנתבעים:
1. מחמוד עבד אלמג'יד ברהום2. באסם עלי ברהום3. נביל עלי ברהום אילן שמר4. מוואפק מחמד ברהום5. עלי מחמוד ברהום6. יוסף ג'מיל ברהום סאמי ארשיד ו/או ויסאם גנאים
עו"ד אילן שמר
עו"ד סאמי ארשיד
|
| פסק דין |
הרקע והתביעות
1.במרכזן של התביעות שלפניי מקרקעין המצויים בסמוך לכפר עין רפא, והידועים כחלקה 7 בגוש 29958 וחלקה 6 בגוש 29960. העתקי נסחי רשם המקרקעין צורפו לכתבי התביעות (להלן: "המקרקעין", או "חלקה 6" ו "חלקה 7" בהתאמה).
על פי נסחי הרישום, זכות הבעלות בחלקה 7 רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם רשות הפיתוח. זכות הבעלות בחלקה 6 רשומה על שם קרן קיימת לישראל.
מינהל מקרקעי ישראל, המנהל את המקרקעין בהתאם לחוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך-1960, הגיש בשנת 1998 חמש תביעות בסדר דין מקוצר לסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, לאחר שלטענתו, פלשו למקרקעין והם מחזיקים בהם שלא כדין. הנתבעים הגישו בקשות רשות להתגונן, וההליך התברר בסדר דין רגיל.
תשריטים המתארים את המקרקעין הוגשו כנספחים ג-ו לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע. כן הוגשו מפות המקרקעין וסומנו ת/2, ת/3, ת/4, ויצוין כבר בשל זה, כי אין בין הצדדים מחלוקת ביחס למיקום המקרקעין.
בת"א 23880/98 טען התובע כי הנתבע, עבד אלמג'יד מחמוד ברהום, פלש לחלקה 7 בגוש 29958 הנמצאת דרומית לכפר עין רפא, והוא מתגורר בה במבנה ומעבד בה שטחים נוספים. לימים ולאחר שהוגשה התביעה נפטר הנתבע, כתב התביעה תוקן, כך שבנעליו של הנתבע המנוח, בא בנו, מחמוד עבד אלמג'יד.
בת"א 23787/98 נטען כי הנתבעים באסם עלי ברהום ונביל עלי ברהום, פלשו לאותה חלקה ובנו בה בניין גדול בשטח של כ-400 מ"ר והם מחזיקים גם בשטח סביב הבית, שעליו נטעו נטיעות שונות.
ת"א 23877/98 מתייחס גם הוא לאותם מקרקעין, ובו נטען כי הנתבע, מוופאק מחמוד ברהום, פלש למקרקעין ובנה מבנה בגודל של כ- 160 מ"ר, ללא אישור או הסכמה ואף קיבל היתר בניה במרמה.
בת"א 23873/98 הוגשה התביעה נגד עלי מחמוד ברהום, וגם בה נטען כי הנתבע פלש לאותם מקרקעין, בנה עליהם בית דו קומתי בשטח של כ- 150 מ"ר והוא מעבד את השטח, ולפיכך מבוקש פינויו מהם.
ת"א 23879/98 מתייחס לחלקה 6, ועל פי כתב התביעה בתיק זה, הנתבע יוסף ג'מיל ברהום, הקים בית ללא הסכמת התובע על חלקה 6 בגוש 29960. גם בתביעה זו טען התובע, כי לאחר שהקים הנתבע את הבית, הוציאה הוועדה המקומית רישיון בניה לבית שבנה, לאחר שהנתבע מסר כי אביו הינו בעל המקרקעין.
הנתבעים טוענים כי הם מחזיקים במקרקעין כדין, הם ואבותיהם מעבדים את הקרקע מזה שנים רבות, ובידיהם התחייבות התובע להסדיר את זכויותיהם במקרקעין.
למעט התביעה האחרונה, העוסקת בחלקה 6, עוסקות כל התביעות באותה החלקה, הדמיון בעילות ובסעדים המבוקשים בהן רב הוא, ועל כן אוחדו התובענות ונדונו במאוחד ופסק דין זה מתייחס לכולן.
השתלשלות ההליכים
2.מאז הוגשו התובענות חלפו לא פחות משמונה עשרה שנה, שבמהלכן התקיימו בין הצדדים דיונים ארוכים במטרה להסדיר את הסכסוך, לעתים לאורן של החלטות חדשות שהוציא התובע תחת ידו, ואלה ועוד הובילו להקפאת ההליכים לא אחת.
לאחר הגשת התביעה, בשנת 1999, הגישו מקצת הנתבעים המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי בה.פ 282/99, במסגרתה ביקשו להכיר בזכויותיהם במקרקעין, ולפיכך ההליכים הוקפאו לבקשת הצדדים עד אשר חודשו בשנת 2002, עם מחיקת ההמרצה בבית המשפט המחוזי. הצדדים החלו במו"מ (החלטה מיום 7.2.02).
ביום 3.3.04, הוריתי בשנית על הפסקת ההליכים, בהתאם לבקשת הצדדים, בשל מגעים שהתנהלו באשר להסדרת הזכויות במקרקעין והליכים אחרים שהתנהלו ביניהם.