ת"א 23064-04-12 חלבי ואח' נ' מדינת ישראל

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לתובעים, לפי הטענה, בשל פסילת רישיון הנהיגה של התובע 1 שלא כדין.

טענות התובע

ביום 06/05/09 קיבל התובע 1 (להלן: "התובע") הודעה כי רישיונו נפסל בגין שני דוחות תנועה מחודש יוני 2008, למרות שביום 16/07/08 לאחר שנשפט בביהמ"ש לתעבורה בחיפה, רישיונו נפסל לחודש ונקבע קנס בסך 2,300 ₪ ששולם. התובע פנה למשרד הרישוי. התברר כי משטרת ישראל לא עדכנה ברישומיה את גזר הדין ותשלום הקנס.

רק במהלך פברואר 2010, בעקבות עדכון גיליון ההרשעות ע"י הנתבעת, קיבל התובע אישור ממשרד הרישוי בו הודעה על ביטול הפסילה. כמו כן התקבלה הודעה בדבר ביטול זימונו להדרכה בנהיגה נכונה נוכח העדכון. למרות זאת, ביום 14/06/11 הגישה הנתבעת כתב אישום נגד התובע בגין נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. התובע שוב פנה לנתבעת, היא מחקה את הסעיף העוסק בנהיגה בזמן פסילה מכתב האישום, ובמקומו הכניסה סעיף של גרימת נזק.

התובע, עובד אצל התובעת 2 חברה המבצעת עבודות איטום וזיפות גגות. הוא אחד ממנהליה ונוכחותו במקומות שונים, לשם פיקוח על העבודה, חיונית. לטענתו, התובעת 2 נאלצה להפוך אחד מעובדיה לנהג התובע על מנת שיסיע אותו ממקום למקום. בנוסף אי עדכון הרישום בדבר תשלום הקנס הוביל לעיקול רכבו של התובע באוגוסט 2008 ע"י המרכז לגביית קנסות ואגרות. בינואר 2010 עוקל חשבון הבנק. כמו כן בוצע הליך של עיקול מיטלטלין מביתו. כמו כן נוכח הגשת כת"א בגין פסילת הרישיון לשווא נגרמו לתובע הוצאות משפטיות ועוגמת נפש.

טענות הנתבעת

פסילת רישיונו של התובע, היייתה כדין.

התובע צבר לחובתו 12 נקודות וזומן לקורס נהיגה נכונה עוד ביום 06/04/05. רק 4 שנים לאחר מכן, ביום 26/06/09 הואיל לסיים את ההדרכה. ביום 25/05/08 נשלח לתובע זימון נוסף לקורס נהיגה נכונה לאחר שכבר צבר 24 נקודות. התובע לא סיים את ההדרכה. בתדפיס הפסילה נכללו דו"ח מיום 15/06/08 בגין נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף (8 נקודות), ודו"ח נוסף מיום 30/06/08 בסך 1,000 ₪ בגין דיבור בנייד (4 נקודות).

בהתאם, ביום 13/04/09 נשלחה לתובע הודעת פסילה למשך 3 חודשים ואחריה מבחן עיוני מאחר וצבר כבר 36 נקודות (בהתאם לחוק נהג הצובר מעל 36 נקודות ישלל רישיונו ל-3 חודשים). אמצעי זה הינו בנוסף לכל עונש שהטיל ביהמ"ש.

ביום 24/05/09 הגיע התובע למשרד הרישוי. הוחלט כי פסילת הרישיון תדחה למשך 5 חודשים ותחל ביום 24/10/09, על מנת לאפשר לתובע לפנות למשטרת ישראל המטה הארצי. בהעדר החלטה מנהלית אחרת או השגה על החלטת הפסילה נפסל הרישיון ביום 24/10/09 למשך 3 חודשים. הרישיון הופקד ביום 01/11/09. למרות זאת ביום 13/12/09 בזמן הפסילה המנהלית נתפס נוהג. שוטרים הורו לו לעצור אך לא שעה להוראותיהם המשיך לנהוג, פגע בניידת וגרם לה נזק. מבדיקת השוטרים עלה כי נהג ללא רשיון ללא ביטוח כשהוא שיכור.

ביום 14/06/11 הוגש נגד התובע כתב אישום בגין הארוע מיום 13/12/09 והליך זה עדיין מתנהל בפני כב' הנשיא א. סאלמה. 

בנוסף, ביום 09/07/08 נתפס כשהוא נוהג מעל המהירות המותרת (10 נקודות). רישיונו נפסל במקום והוא זומן לשימוע בפני קצין משטרה. התובע לא התייצב לשימוע ורשיונו נפסל ל 30 יום החל מיום 13/07/08.

ביום 16/07/08 הועמד לדין בגין עבירת המהירות, התובע הודה והורשע בעבירת המהירות, וכן ביקש לצרף את הדו"ח מיום 15/06/08 ומיום 30/06/08. למרות שלא הגיש בקשה נפרדת להישפט בגין הדוחות, בית המשפט נעתר לצירוף והשית קנס בסך 2300 ₪ + פסילה לחודש ועל תנאי ל 3 חודשים נוספים.

יודגש, כי התובע לא הגיש בקשה מסודרת להישפט בגין דוחות אלה, בהתאם להנחיה על הספח הצמוד לכל דו"ח, ובשל תקלה בעדכון הנתונים בממשק בין ביהמ"ש, משטרת ישראל והמרכז לגביית קנסות, לא עודכן כי התובע נשפט ושילם בגין הדוחות ו/או הקנס. כמו כן, מאחר ולא ביקש להישפט בגינם, ומאחר ולא עודכן כי הדוחות שולמו, התווספה תוספת פיגורים וכן נרשמה הרשעה בגין דוחות אלו. הודעה על תוספת הפיגורים נשלחה לתובע, אך מאחר והתובע לא השיב להודעות התשלום והטיפול הועבר למרכז לגביית קנסות ואגרות.

ביום 16/03/09 שלח המרכז לגביית קנסות דרישת תשלום חוב ראשונה לתובע. משלא נענתה שלח ביום 27/05/09 בדואר רשום דרישה נוספת לתשלום, ומשגם היא לא נענתה, הוטל ביום 05/08/09 עיקול על הרכב, וביום 26/01/10 עיקול בחשבון הבנק. מיד לאחר שנודע למרכז לגביית קנסות כי התובע הסדיר את החוב, בוטלו העיקולים.

ביום 04/01/10 הודיעה המשטרה כי עדכנה את גיליון ההרשעות של התובע. עיכוב הטיפול הוביל לביטול ההרשעות בגין הדוחות למרות שכבר הורשע בגינם בבימ"ש והרשעתו הפכה חלוטה. לאור ביטול ההרשעות נגרעו 12 נקודות מרישומי רשות הרישוי ולכן נשלח לתובע הודעה ביום 16/02/10 על ביטול פסילת רישיון הנהיגה.

כך שבעת הפסילה, עמדו לחובתו של התובע 24 נקודות, הרשעתו בגין הדוחות הייתה כדין והיה עליו לבצע קורס ייעודי בנהיגה נכונה, אמצעי תיקון שלא בוצע, ולכן הפסילה המנהלית הייתה כדין. נכון להיום, לחובתו של התובע 44 נקודות והוא טרם ביצע את המבחן העיוני שהינו חלק מאמצעי התיקון שעליו לעבור.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובראיות הצדדים, דין התביעה להתקבל בחלקה.

האם בדין נפסל רישיון הנהיגה של התובע ביום 06/05/09?

הודעת הפסילה מיום 13/04/09 התקבלה לאחר שנצברו לחובתו של התובע 36 נקודות בגין חמש עבירות תנועה שאותן ביצע בשנת 2008.

שיטת הנקודות מוסדרת בסעיף 69א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 ובחלק ז' לתקנות התעבורה, בתקנות 544-551. היא מיועדת לקיים מעקב אחר עבירות תנועה שביצעו נהגים ובמסגרתה מוטלים אמצעי תיקון מתאימים לפי חומרתן המצטברת של העבירות בצד העונשים המוטלים בגין ביצוע אותן עבירות (ראו עת"מ (ת"א) 8761-02-12 דקל נגד מ"י משרד התחבורה ניתן ביום 12/02/14).

כפי שעולה מהראיות שלפניי, נכון ליום הפסילה, עמדו לחובתו של התובע 24 נקודות בלבד. בהתאם לגזר הדין, מיום 16/07/08 היה על הנתבעת להפחית מהנקודות הצבורות לחובתו 12 נקודות כך שמספר הנקודות לחובתו,כאמור, נכון ליום הפסילה עמד על 24 נקודות בלבד, מספר נקודות שאינו מצדיק פסילה. עניין זה לא עודכן ברישומי הנתבעת רק בשל "תקלה בעדכון הנתונים בממשק בין בתי המשפט, משטרת ישראל והמרכז לגביית קנסות ואגרות" (סעיף 17 לכתב ההגנה). לפי תקנה 549(ג) לתקנות התעבורה, אמצעי תיקון של פסילת רישיון למשך שלושה חודשים והתניית חידושו במבחן עיוני – יוטל על בעל רישיון שלחובתו נצברו בתקופת הצבירה 36 נקודות או יותר.

בגזר הדין לא נקבע כי על התובע לדאוג לעדכון הרישום, ומובן כי חובה זו מוטלת על המדינה. נראה כי רק בשל תקלה בממשק בתי המשפט/המשטרה/משרד הרישוי לא עודכן הרישום.

ראו גם עדותה של רנ"ג אוחיון, ראש יחידת פניות במרכז פניות נהגים במשטרת ישראל, בעמוד 14 שורות 17-24 "הנתונים מועברים בממשק. אם הוא היה מבקש להשפט אז לא הייתה נוצרת חזקת ההרשעה. כשאדם מבקש להשפט, ההליכים נעצרים (גביה, העברת נתונים למשרד הרישוי) והדוח מחליף סטטוס לממתין לתוצאות משפט והכל נכנס לגליון ההרשעות בעקבות השפיטה. ברגע שהוא לא ביקש להשפט, היינו אמורים לקבל ממשק מבית המשפט. אני לא יודעת איפה התקלה. כאשר מועברים עשרות אלפים כל יום, זה יכול לקרות. המשטרה לא מחוקקת חוקים, אלא רק אוכפת. אנו עובדים בהתאם לסמכות שנתונה לנו בחוק. לא שאני מחליטה מה להעביר למשרד הרישוי או לא. הוא נסגר "תוצאות משפט" ואני סוגרת את זה "תוצאות משפט". (ההדגשה שלי א.ד).

ראו גם עדותה של הגב' חנה חמינה מנהלת תחום רכב ונהיגה במשרד הרישוי בעמוד 18 שורות 1-2:

ש. אם הייתם מקבלים את עדכון המשטרה לפני הייתם נותנים לו את הרשיון לפני?

ת. כן, אך זה מה שנעשה. ברגע שבוטלו הנקודות והוא לא חויב בהן מסיבה כלשהי ירדו הפסילות.

לפיכך, אני סבורה כי פסילת הרשיון נעשתה שלא כדין. הימנעות הנתבעת מעדכון ההרשעה ומחיקת הנקודות כמתחייב, מהווה הפרת חובתה, התובע הסתמך על גזר הדין שניתן בעניין ורשאי היה להניח כי הנקודות בגין הדוחות הנ"ל ימחקו מבלי שיצרך לפנות בעצמו למשרד הרישוי לשם כך.

לעניין זה יפים דברי כב' השופטת בייניש ברע"פ 1520/01 שוויצר נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה פ"ד נו(3) 595, 604 (2002) :"הימנעותה מלקיים את חובותיה במהירות הראויה ואת התוצאה המתחייבת מהימנעות זו. כך למשל נבחן אם יצרה התנהגות הרשות מצג כלפי הפרט, אם הקימה התנהגותה אינטרס הסתמכות ואם אינטרס זה ראוי הוא להגנה בעומדו אל מול אינטרסים אחרים של הציבור ובהם האינטרס של שמירת החוק".

הנזק

העיקולים - התובע לא שילם בזמן את הודעת הקנס השנייה (הקנס בסך 2300 ₪ חולק ל- 5 תשלומים), צבר ריביות לא הגיב למכתבי הדרישה מטעם מרכז לגביית קנסות, לא הגיב להתראות לפני עיקולים ותפיסת מטלטלין, שהומצאו לו (ולא נטען אחרת) לא עשה די לשם בירור החוב ומניעת הטלת העיקולים.

לפיכך העיקולים הוטלו כדין (ראו ת.ע.צ קרן יצחקי מטעם המרכז לגביית קנסות ת/6), ואף הוסרו מידית לאחר פנייתו. התובע אף לא הוכיח נזק שנגרם ועל כן, אין מקום לפיצוי בגין נזק שנגרם בגינם, אם נגרם.

הוצאות הנהג, מר כאמל ג'אבר (ת/1)- מר ג'אבר הצהיר כי עובד אצל התובעת 2 משנת 2003 ושימש בין השאר כנהג לתובע בתקופת הפסילה. עוד הצהיר כי תפקידו בחברה הינו עובד כללי, כל פעם במקום אחר וכי נכון לתקופה בה שימש כנהג התובע השתכר 6000 ₪ נטו. מעדותו עולה כי אין לייחס את שכרו או חלק ממנו לצורך מיוחד להסיע את התובע. הוא עבד לפני הפסילה, במהלך הפסילה ואחריה באותה משכורת כך שהוא ודאי לא נפגע. החברה, מצידה, לא הוכיחה כי בשל כמה הסעות לא ניצלה את העובד לדברים אחרים ובגין כל הפסידה כספים ועל כן גם רכיב זה בתביעה, דינו להדחות.

הוצאות טיפול משפטי – ב"כ התובעים, עו"ד חלבי, הצהיר כי הקבלות (ת/3) הן הקבלות שהוצאו עבור שליחת המכתבים למשרד הרישוי והמשטרה וכן פעולות נוספות אותן ביצע. הוא אף הצהיר כי לא צורפה אף קבלה שקשורה לייעוץ משפטי או טיפול אחר של התובעת 2, למרות שהתובעת 2 נשאה בשכר טרחתו. אני מקבלת את הצהרתו (ראו שורות 17-22 עמוד 9) ובהתאם לקבלות קובעת כי על הנתבעת לשפות את התובע בסכומן (סך כולל של 4,848 ₪).

עגמת נפש, מדובר בפיצוי בגין נזק לא ממוני, ובמקרה זה והגם שהנתבעת נהגה שלא כדין, עיקר האשמה, מונח לפתחו של התובע. התובע, צבר לחובתו נקודות רבות בגין עבירות תנועה שביצע, תחת תשלום הקנסות מיד עם קבלתם, לא דאג לשלם את הקנסות, לא דאג ללכת לקורסי נהיגה נכונה אליהם נשלח, והמשיך בעבירות תנועה וצבירת נקודות נוספות, נכון להיום לחובתו 44 נקודות, לא נראה כי התובע הפנים את הקורסים הקודמים אליהם נשלח, לא שינה התנהגותו בכביש, מבלי להתייחס לתיק הפלילי שתלוי ועומד נגדו. בשים לב לאמור, ובשקלול הדברים והפרופורציות של התיק, ראיתי להורות על פיצוי בסך 400 ₪.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 5,248 ₪ הנתבעת תשפה את התובע באגרה בה נשא לפי קבלה שתומצא לה, ובנוסף תשא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪.

ניתן היום, י"ב סיוון תשע"ה, 30 מאי 2015, בהעדר הצדדים.