ת"א 2306-01-12 גת ואח' נ' פת

תביעת רשלנות מקצועית, בטענה לנזק שנגרם כתוצאה מתכנית קונסטרוקציה לקויה.

רקע

1.התובעים, בני זוג נשואים, בנו בית צמוד קרקע במושב בית שערים, על מקרקעין המצויים במשק השייך להוריו של התובע. לשם כך התקשרו התובעים עם אנשי מקצוע, ובין השאר התקשרו עם הנתבע, מהנדס בנין בהכשרתו העוסק בתכנון קונסטרוקציות, לצורך תכנון השלד.

2.ביום 30.7.10 חתם הנתבע על הצהרה כ"מתכנן שלד הבנין", כמשמעותו בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970, ואף כ"אחראי לביצוע שלד" לפי תקנות אלה, על גבי בקשה להיתר בניה שהוגשה לועדה המקומית לתכנון ולבניה יזרעאלים, וביום 20.10.10 ניתן היתר הבניה (להלן: "הועדה המקומית", "תקנות התכנון והבניה", "ההיתר"). אעיר שמעיון בהיתר (ובבקשה להיתר, שנסרקה לאחר ישיבת ההוכחות) עולה כי - בשונה מהרושם המתקבל מאופן הצגת הדברים ע"י התובעים - בקשה להיתר הוגשה חודשים רבים קודם לכן, ככל הנראה עוד בשנת 2009.

3.המרכיב בתכנון השלד אשר עומד במרכז המחלוקת בענייננו הוא תכנית הכלונסאות והחפירה. על פי תכנית הנתבע (ק-1), נדרשה חפירה של כל שטח הבניה עד לעומק של 2 מ' מגובה פני הקרקע (להלן: "החפירה") וקידוח של 26 כלונסאות בקוטר 40 ס"מ ובעומק של 6 מ' מתחתית החפירה. הזיון שתוכנן היה של 7 מוטות ברזל מצולע בקוטר 12 מ"מ בכל כלונס. כמו כן, תכנון הנתבע דרש למלא את החפירה (עד גובה 0.8-) בחומר גרנולרי לאחר יציקת הכלונסאות (להלן תכונה התכנית: "התכנון המקורי" או "התכנית המקורית").

4.ביום 29.12.10 - תאריך שחשיבותו למהלך העניינים בתיק זה רבה ועוד יוזכר בהמשך - נוצקו הכלונסאות בהתאם לתכנון המקורי, למעט העובדה שקוטר הכלונסאות הוגדל מ-40 ס"מ ל-50 ס"מ. אני קובע כי קידוח הכלונסאות החל במועד מוקדם יותר אך הסתיים ביום בו נוצקו. לצדדים טענות שונות באשר לאירועים ביום 29.12.10, אולם אין חולק כי הנתבע הגיע למקום בתאריך זה של יציקת הכלונסאות, מילא דו"ח ביקורת באשר לשלב זיון יסודות בו כתב: "ביקור בדיקת כלונסאות. בית גת - בית שערים. אין הערות", וכן חתם על המסמך.

5. התובעים טוענים כי זמן רב בטרם נוצקו הכלונסאות, הם פנו לנתבע בשאלה אם ניתן לשנות את התכנית המקורית של חפירה, מילוי וכלונסאות בעומק 6 מ' בלבד, שכן בבתים אחרים שנבנו במושב בשנים קודמות לא בוצעה חפירה מעין זו ונוצקו כלונסאות בעומק רב יותר. לטענתם, לא שאלו זאת מתוך ידע הנדסי או חשש אלא מתוך נסיון לחסוך עלויות - לאור עלויות החפירה והמילוי הגבוהות - אולם הנתבע דרש לבצע את התכנית המקורית כפי שהיא. ביום יציקת הכלונסאות, כך טוענים התובעים, שמעו הם ממספר אנשים שנכחו במקום חששות באשר לתכנון הכלונסאות. לאור האמור החליטו התובעים לפנות לקבלת יעוץ של יועץ קרקע, ד"ר אברהם אביגור (להלן: "אביגור").

6.לפי חוות דעת של אביגור, הנושאת תאריך 10.1.11, הקרקע שבתחתית החפירה ובדפנותיה הינה מסוג חרסית שמנה ובערימות העפר שלצד בורות הכלונסאות נמצאה קרקע מסוג חוואר בצבע אפור בעלת פלסטיות גבוהה במיוחד. לאור זאת המליץ אביגור, בין היתר: למלא את החפירה שבוצעה בשכבות אופקיות בעובי 20 ס"מ ולהדקן; לבטל את הכלונסאות הקיימים ולא להשתמש בהם כלל מאחר שהם אינם מתאימים לסוג הקרקע במקום, הן בשל אורכם והן בשל אחוז הזיון בהם, לאור הוראות תקן ישראלי 940 לביסוס משנת 2008 (להלן: "ת"י 940"); לקדוח כלונסאות חדשים לעומק 11 מ' מתחתית החפירה הקיימת, לאחר ביצוע המילוי, כלומר עומקם של הכלונסאות יעמוד על 13 מ' מפני הקרקע העליונים ותמיד לעומק 11 מ' לפחות בתוך שכבות הקרקע הטבעיות. כמו כן נכתבו בחוות דעת אביגור המלצות באשר לקוטר הכלונסאות ולזיון הדרוש.

7.בנוסף פנו התובעים למהנדס בנין, מר איתי דנגור (להלן: "דנגור") לצורך קבלת חוות דעת באשר לתכנון שלד המבנה שנעשה ע"י הנתבע ולצורך תכנון מחדש של שלד המבנה בהתאם לחוות דעתו של אביגור. במסמך נושא תאריך 1.2.11 כתב דנגור כי מנתונים שיש בידיו באשר למגרשים אחרים במושב בית שערים, עומק קידוח הכלונסאות לא היה אף פעם פחות מאשר 10 מ' ובחלקם הגיע אף ל- 12 מ'. לאור זאת חיווה דנגור דעתו כי הכלונסאות שבוצעו אינם מתאימים לסוג הקרקע ואף אחוז הזיון בהם איננו מספיק. דנגור הוסיף כי לדעתו הכלונסאות שבוצעו לא יוכלו להתמודד עם מערכת הלחצים שתפעל עליהם ברבות השנים והמליץ לבטל את הכלונסאות הקיימים ולבצע אחרים במקומם, בדומה להמלצותיו של אביגור.