פלונית נ' ל. ד. ואח'

לפניי תביעה לפיצויי בגין נזק גוף, שנטען כי נגרם בתאונת עבודה שארעה לתובעת עת שימשה כעובדת שכירה בחנות של אביה (זכרונו לברכה; שנפטר כ-4 שנים לאחר התאונה), שהיה מבוטח בפוליסת חבות מעבידים אצל הנתבעת 2. הצדדים חלוקים, בין היתר, לגבי חלקה של התובעת באחריות לקרות התאונה, ולגבי אפיונה של התובעת כעובדת הכפופה להוראות אביה, מעסיקה, ויישומן של הוראות הפוליסה בנסיבות ענייננו.

כפי שיפורט להלן, על פי הממצאים שקבעתי, יש לייחס לתובעת אשם תורם משמעותי לקרות התאונה, אך מאידך - לא הוכח כי אשמה בלעדי. ועל כן, אני פוסק כי יש לפצותה בשיעור של 30% מנזקיה; כמפורט להלן.

התביעה וההגנה

1. התובעת, ילידת 1964, עובדת משנת 1991 בחנות מסגרות (לתמונות) שבבעלות אביה; עסק שהקים לפני עשרות שנים. לטענתה, נפגעה בתאונת עבודה שארעה לה בחנות ביום 25.03.2011, הוא יום שישי, קרוב לשעה 12:00, ונגרם לה נזק גוף, שהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר לה נכות בגינו; נכות לנפגע בעבודה. התביעה בענייננו היא תביעת פיצוי בגין נזקי גוף בתאונה זו, שנטען כי נגרמה בגין התרשלות אביה, מעסיקה, שהיא אחריות המבוטחת על ידי הנתבעת 2.

    

2. על פי כתב התביעה, תובעת התובעת את הנתבעת 1 - אמה, היא יורשת החנות או העסק (לאחר שאביה נפטר במרץ 2015), ואת הנתבעת 2 – חברת הביטוח שהוציאה לאביה המנוח למועד הרלוונטי פוליסת ביטוח "בית עסק", הכוללת פרק של ביטוח חבות מעבידים (נספח ב' לכתב התביעה; להלן: "הפוליסה"), בטענה כי אביה התרשל כלפיה - כמעבידה, ובהתרשלות זו נגרם לה נזק גוף שהיא זכאית לפיצוי בגינו הן מאביה המנוח (עזבונו), והן – מהמבטחת, הנתבעת 1, על פי הפוליסה, כאמור; אך את הסעד בגין התביעה מבקשת התובעת בתביעה ליתן - נגד הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") בלבד.

    

3. על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה ארעה, כאשר במהלך עבודתה, לצורך הורדת מוצר מהמדף, צריכה הייתה התובעת להגיע למדף הגבוה אך במעט מטווח ידה. לשם כך עלתה על כיסא הנמצא בחנות; בעת שעמדה על הכיסא, הוא נשבר, והתובעת נפלה ונחבלה קשות בקרסול ימין (להלן: "התאונה"). התובעת טוענת ב-ס' 5 כתב התביעה כי: "היות והסולם הנמצא בחנות היה רעוע ומסוכן, בחרה התובעת לעלות על כיסא הנמצא בחנות.".

    

4. ומהי ההתרשלות הנטענת? הטענות בענין זה מקופלות ב-3 סעיפים בכתב התביעה, שראוי לצטטם:

    

   "13. אין מחלוקת כי בפני התובעת עמדה הברירה לעשות שימוש בסולם הנמצא בחנות ואשר סופק ע"י המעסיק. דא עקא, שהסולם היה רעוע והתובעת חששה לעלות עליו והעדיפה את הכסא שעמד בחנות והיה בטוח יותר.