ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
22897-05-15
22/02/2016
|
בפני השופט:
עודד שחם
|
| - נגד - |
מבקשים:
י.ש. אבן ישראל בע"מ
|
משיבים:
1. לשכת רישום מקרקעין - ירושלים
2. אשר איצ'ר
3. איתמר זר
4. אייל אושדי
5. א.ב.נ.ר אבן ישראל רזידנס
6. מרדכי קוגל
7. עופר מחלב
|
| החלטה |
בפניי בקשה להמרת הערת אזהרה בערבות בנקאית.
1. הערת האזהרה נשוא הבקשה רשומה על זכויות חברת י.ש. אבן ישראל בע"מ (להלן – המבקשת), במקרקעין הידועים כגוש 30074 חלקה 409, לטובת הנתבעים 1 – 2 בהליך שבכותרת. היא נרשמה ביום 14.3.2011. מדובר באותה הערת אזהרה, אשר מחיקתה היא הסעד המבוקש בתובענה העיקרית.
2. דין הבקשה להידחות. אכן, יש ממש בטענת המבקשת, כי תביעה שכנגד שהגישו משיבים 2 – 5 עומדת על סכום של 1,158,000 ₪, וערבות בנקאית על מלוא הסכום האמור תיתן בידם הגנה למלוא הסעד הכספי המבוקש על ידיהם. זו אף זו, יש גם ממש בטענה כי יש בערבות כאמור כדי להיטיב את מצבם אם יינתן פסק דין לטובתם, נוכח הקלות היחסית במימוש ערבות כאמור. בה בעת, הסרת הערת האזהרה תאפשר למבקשת לקדם עסקת מכר שכרתה ביחס למקרקעין.
3. ברם, בכך אין די כדי להביא להיעתרות למבוקש. ראשית, צודקים המשיבים בטענתם, כי בתביעה שכנגד, הם עותרים לביטול עסקה שנעשתה בנכס המקרקעין , מאחר שהיא סותרת את הערת האזהרה, לטענתם. יוצא, כי הערת האזהרה רלוונטית לא רק לפן הכספי של התביעה שכנגד, עליו שמה המבקשת את הדגש בבקשתה.
4. שנית, אין בטענות המבקשת כדי להצביע על מקור לסמכותו של בית המשפט להורות כמבוקש, בשלב זה של ההתדיינות. בהקשר זה יש ממש בטענת המשיבים, כי הבקשה היא לסעד שהוא במהותו סעד עיקרי, לכל דבר ועניין, אשר הם חולקים על זכאות המבקשת לקבלו. אף יש ממש בטענת המשיבים, כי הערת האזהרה מגלמת, לכאורה, עסקה רצונית בין הצדדים. המבקשת אינה מבהירה מה מקור סמכותו של בית המשפט, בטרם פסק דין, ליתן הוראה אשר יש בה ממד של התערבות בעסקה זו.
5. שלישית, יש ממש בטענת המשיבים כי בהיענות למבוקש יש משום היפוך של נטל הראייה, שכן בתובענה העיקרית, למחיקת הערת האזהרה, הנטל רובץ על המבקשת. לעומת זאת, בתביעה שכנגד, נטל השכנוע רובץ על המשיבים.
6. לא נעלמה מעיניי טענת המבקשת, שהתנגדות המשיבים למחיקת הערת האזהרה מהווה ניסיון להפעיל לחץ על מנת שיבוצע לידם תשלום בלא בירור של טענות הצדדים. לטענתם, התנגדות זו נועדה אך כדי לטרפד את עסקת המכר שכרתה המבקשת. מנגד, טוענים המשיבים כי הערת אזהרה על התחייבות שלא לעשות עסקה היא במהותה בטוחה, העשויה לפעול גם כאמצעי לחץ לגיטימי על מנת לחייב חייב לפרוע את חובו. אין בידי, בשלב זה, לקבוע כי עמדת המשיבים נגועה בחוסר תום לב, כטענת המבקשת. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח המפורט לעיל. אוסיף, בהקשר זה, כי לטענת המשיבים, לפיה עסקת המכר הנזכרת נקשרה על ידי המבקשת ביודעה כי עומדת בעינה הערת אזהרה ביחס למקרקעין, יש יסוד. יש בכך כדי להחליש עד מאד את טענות המבקשת הנסמכות על עסקת המכר האמורה.
7. התוצאה היא, כי הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בבקשה זו בסך של 2,500 ₪. סכום זה משקף את היקף העבודה שנדרש בבקשה זו, ואת הקביעות לעיל. אין לצרף לו מע"מ. הוא ישולם עד ליום 31.3.16.
ניתנה היום, י"ג אדר א' תשע"ו, 22 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.
