1.אדם רכש מכונית עבור בנו. תקופה קצרה לאחר מכן המכונית נגנבה. חברת הביטוח מסרבת לשלם את תגמולי הביטוח לתובעים, הם האב ובנו, משום שפוליסת הביטוח אינה רשומה על שם האב, אלא על שמו של צד שלישי שהמכונית הייתה בבעלותו בעבר. האב טוען שעם רכישת המכונית התקשר טלפונית עם סוכן הביטוח שביטח את המכונית באותה עת, והלה הבטיח לו שישנו כיסוי ביטוחי, וכי יש לבצע את שינוי השם בסוף השנה. סוכן הביטוח מכחיש מתן הבטחה כאמור. האם התובעים זכאים לקבל את תגמולי הביטוח? זו השאלה העומדת להכרעה בתביעה שלפניי. יצוין בראשית הדברים כי תחילה נשמעה התביעה לפני כב' השופטת ש' רנר, ועם מינויה לבית המשפט המחוזי הועברה התביעה לטיפולי.
עיקרי העובדות והטענות
2.אלה העובדות הרלוונטיות לעניין. תובע 1 הוא אביו של תובע 2 (למען הנוחות יכונה תובע 1: התובע, והתובעים שניהם יכונו גם: התובעים). התובע רכש מכונית מסוג ב.מ.וו. המכונית נרכשה מאדם ששמו שי יאיר. המועד המדויק שבו נרכשה המכונית והועברה לרשות התובעים שנוי במחלוקת, אולם אין מחלוקת כי ביום 26.10.2009 בוצעה העברת בעלות. נתבעת 1 היא הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: הפניקס). הפניקס היא חברת הביטוח בה הייתה המכונית מבוטחת בזמנים הרלוונטיים לתביעה. נתבע 2, אשר אוחנה, הוא סוכן הביטוח שביטח את המכונית בעבר, ושלטענת התובעים, ביטח גם אותם (להלן: סוכן הביטוח או הסוכן).
3.בכתב התביעה נטען כי לאחר רכישת המכונית פנה גיסו של התובע, אורי חיים, לסוכן הביטוח וביקש ממנו להעביר את פוליסת הביטוח משי יאיר לתובע 2. זאת, לפי הטענה, הואיל ושי יאיר והתובע סיכמו ביניהם במועד המכירה כי פרמיית הביטוח ששולמה לא תוחזר לשי יאיר ובתמורה, פוליסת הביטוח תועבר על שמו של התובע. לטענת התובעים, סוכן הביטוח טען שאין טעם להעביר את הביטוח על שם התובע, משום שנותר פרק זמן קצר יחסית עד לסיומה של הפוליסה. תחת זאת, נטען כי הוצע לתובעים לבצע העברה פורמלית של הפוליסה בסוף השנה. התובעים טענו עוד בכתב התביעה שאורי חיים בירר עם סוכן הביטוח אם הרכב מכוסה בביטוח מקיף, ותשובתו הייתה חיובית. לפי הטענה, סוכן הביטוח טען שהעניין יתנהל כשם שהתנהל בעת שהמכונית הועברה לשי יאיר מבעליה הקודם – אדם ששמו שבתאי שזו. זאת, הואיל ובאותו מועד הייתה הפוליסה עודנה רשומה על שמו של שבתאי שזו. התובעים טענו בכתב התביעה כי שני אנשים נוספים היו עדים לשיחה זו.
4.ביום 5.1.2010 נגנבה המכונית. ביום 7.1.2010 דיווחו התובעים על הגניבה לסוכן הביטוח והוא העביר טופס דיווח על מקרה ביטוח לפניקס. יוער כי בטופס הדיווח נרשם במפורש כי הפוליסה רשומה על שמו של שבתאי שזו. ביום 6.1.2010 (כך נטען בכתב התביעה) שלחה הפניקס מכתב לשבתאי שזו, ובו דרשה לקבל אינפורמציה ומסמכים שונים לגבי הגניבה. במקביל, הועבר לתובע רכב חלופי, שהיה בשימושו כחודש ימים. ביום 17.2.2010 שלחה הפניקס מכתב לשבתאי שזו ובו הודיעה על דחיית התביעה בשל היעדר זיקת ביטוח.
5.יצוין כבר בשלב זה כי התובעים הגישו שתי בקשות לתיקון כתב התביעה. בקשה ראשונה הוגשה סמוך לאחר שהוגש כתב הגנה מטעם הפניקס, וכל שהתבקש בה היה תיקון של סכום התביעה. לפיה הטענה, אירעה שגיאה במחירה של המכונית במסגרת כתב התביעה המקורי. בכתב התביעה המתוקן תוקן סכום התביעה לסך של 114,500 ש"ח (87,000 ש"ח עבור ערך המכונית ביום הגניבה; 3,500 ש"ח ריבית והצמדה; ו-24,000 ש"ח עבור הפסד הנאה מאי-שימוש ברכב). בקשה שנייה לתיקון כתב התביעה הוגשה ביום 15.11.2012, לאחר שהתקיים קדם משפט בהליך זה. בבקשה נטען כי בעת הכנת התביעה מסר התובע לבא כוחו כי בשיחה עם סוכן הביטוח נאמר לו שהפוליסה תחודש בסוף שנת הביטוח ואילו בא כוחו הבין בטעות שמדובר בסוף השנה האזרחית. משכך, התבקש תיקון של כתב התביעה כך שישקף את סוף תקופת הביטוח, היינו בתאריך 30.4.2010. עוד נטען בבקשה כי ביום 14.11.2012 נודע לתובע כי "הרכב שנלקח על ידו ממוסך 'חי' היה שם עקב תאונה שקרתה כאשר הרכב היה בבעלות ובחזקת 'שי יאיר'" (ההדגשה במקור). לפי הטענה, בעל המוסך מסר לתובעים כי חברת הפניקס שילמה את דמי התיקון למוסך למרות שבעל המכונית היה שי יאיר ואילו פוליסת הביטוח נותרה על שמו של שבתאי שזו. לבקשה צורף תצהיר של התובע לתמיכה בפרטים האמורים. ביום 17.05.2013 התיר בית המשפט (כב' השופטת ש' רנר) את התיקונים האמורים. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 02.06.2013. סמוך לאחר מכן הוגשה בקשה למחיקת כתב התביעה המתוקן הואיל ונכללו בו פרטים נוספים החורגים מהפרטים שהוספתם הותרה על ידי בית המשפט. כך, הסתבר שכתב התביעה המתוקן שהוגש לבית המשפט כלל עובדות נוספות וסעיפים שלא הופיעו בכתב התביעה המקורי. למשל, הוספה טענה חדשה לפיה אורי חיים, גיסו של התובע, הודיע לסוכן הביטוח שהביטוח נרכש עבור בנו של התובע, וכן נטען כי רק לאחר הגניבה קיבל התובע מהסוכן העתק מהפוליסה. בכתב התביעה המתוקן גם הושמטה הטענה שהופיעה בכתב התביעה המקורי לפיה בזמן השיחה בין אורי חיים לסוכן הביטוח היו נוכחים שני אנשים נוספים. ביום 18.10.2013 הורה בית המשפט על מחיקת כתב התביעה המתוקן והוּתר לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן שיהלום את הנקודות לגביהן התבקש התיקון בלבד.
6.בכתב ההגנה מטעמה דחתה הפניקס את הטענות שהועלו בתביעה. לשיטתה, עם מכירת המכונית פוקעת פוליסת הביטוח, ומשכך אין כל בסיס לטענת התובעים כי סוכן הביטוח הבטיח להם שאין טעם להעביר את הביטוח על שם התובע עד לסוף השנה. במצב דברים זה, נטען כי אין המדובר ב"העברה" של הפוליסה, אלא בביטול הפוליסה ובעריכת ביטוח חדש על שם התובע. משכך, נטען כי ככל שיימצא כי סוכן הביטוח הבטיח את האמור, הרי שפעולה זו נעשתה ברשלנות ותוך חריגה מהרשאה. בפועל, נטען, במועד אירוע הגניבה המבוטח בפוליסה לא היה הבעלים של הרכב ולא התובעים ולכן לא קמה חובה כלשהי לשלם את תגמולי הביטוח.
7.בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה הפניקס גם הודעה לצד שלישי לסוכן הביטוח. הטענה המרכזית שהעלתה הפניקס היא כי היה והתביעה תתקבל, ויסתבר שסוכן הביטוח אכן הודיע לתובעים כי קיימת פוליסת ביטוח בתוקף באותו מועד, המסקנה היא כי סוכן הביטוח חרג מההרשאה שניתנה לו על ידי הפניקס. עוד נטען כי סוכן הביטוח התרשל עת לא יידע את התובעים כי עם מכירת הרכב פוליסת הביטוח פוקעת והם אינם יכולים לחסות תחת פוליסת הביטוח של המוכר. בכך, נטען, פעל בחריגה מהרשאה ובאופן שאינו תואם את פעולתו של סוכן ביטוח סביר ונבון.
8.בכתב ההגנה מטעם סוכן הביטוח (שהוא, כאמור, נתבע וצד שלישי) נטען כי התביעה נגועה בחוסר תום לב והפרחת טענות שווא. סוכן הביטוח טען כי מעולם לא התבקש להעביר את הפוליסה על שם מי מהתובעים. לפי הטענה, המכונית בוטחה על שם שבתאי שזו בלבד. עם מכירת המכונית לשי יאיר התבקש סוכן הביטוח להוסיף את שי כמבוטח נוסף בפוליסה. לטענת סוכן הביטוח, הבקשה הועברה לחתמת של הפניקס, יחד עם המסמכים הרלוונטיים לכך. סוכן הביטוח טען כי לא הועברה אליו כל פנייה להעביר את המכונית על שם מי מהתובעים, וכי אין כל משמעות לשנה קלנדרית בביטוח, שכן ממילא יש צורך בהעברת הביטוח עם מכירת המכונית בהתאם לנהלי החיתום. סוכן הביטוח טען עוד כי לאחר קרות אירוע הגניבה נודע לו כי התובעים ביקשו לבטח את המכונית אצל סוכן ביטוח אחר, ואף מולאה הצעה לביטוח המכונית אשר לא הועברה לבסוף לחברת הביטוח. סוכן הביטוח ציין עוד בכתב הגנתו כי רק לאחר שהפניקס העבירה פנייה להשלמת מסמכים (כלומר, לאחר הגשת טופס ההודעה על מקרה הביטוח), העבירו התובעים לסוכן הביטוח עותק מזיכרון הדברים שנחתם בין התובע לשי יאיר, ורק ממנו למד סוכן הביטוח על עסקת המכר. סוכן הביטוח הוסיף עוד כי לו היה מתבקש להעביר את הפוליסה על שם התובעים היה צורך לעדכן את תנאי הכיסוי, וזאת, בין היתר, בשל היותו של תובע 2 נהג צעיר. משכך, היה התובע מתבקש לסור למשרדי סוכן הביטוח כדי לחתום על טופס להצעה חדשה. סוכן הביטוח הוסיף כי אף לגרסת התובעים, לפיה כביכול המליץ הוא להעביר את הביטוח על שמם ביום 1.1.2010, ממילא היו אמורים התובעים להעביר את הביטוח על שמם בתחילת השנה. משכך, ביום הגניבה – היינו, ביום 5.1.2010 – לא היה תוקף לביטוח. סוכן הביטוח הוסיף כי במועד מילוי טופס ההודעה על הגניבה לחברת הביטוח הובהר לתובע כי האירוע אינו מכוסה בפוליסה, אך הטופס מולא במטרה לשכנע את חברת הביטוח לשלם לפנים משורת הדין. לבסוף טען סוכן הביטוח כי לא התרשל, לא פעל בחריגה מהרשאה, ולא הציג מצג שווא. לחלופין טען סוכן הביטוח כי גם אם תתקבל גרסת התובעים, הרי שהפניקס ממילא הייתה נאותה לבטח את התובעים, ועל כן רשלנות סוכן הביטוח (המוכחשת כשלעצמה) מהווה אך החמרת סיכון בלבד.