בפני תובענה כספית על סך של 103,165 ₪, שעניינה הערך הכספי של דיבידנד בשיעור 32% מרווחים לחלוקה על פי דו"ח כספי.
התובעת, זדקום טכנולוגיות בע"מ, לשעבר ארטקום טכנולוגיות בע"מ, היא חברה פרטית (להלן – התובעת). במועדים הרלוונטיים היתה בשליטת חברת רום השקעות (ר.א.) בע"מ בבעלות יואב אמיר (להלן – יואב). התובעת ייסדה ביוני שנת 1988 את ארטקום טכנולוגיות והפצה (1988) בע"מ (להלן – החברה או הנתבעת). עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בהפצת מוצרים בישראל של חברת זירוקס העולמית. נתבעת 2, קרביץ בע"מ (להלן – קרביץ), רכשה מהתובעת את מניותיה בנתבעת בשנת 2009.
התובעים טוענים,בכתב התביעה, את הטענות הבאות: יואב היה בעל השליטה ומנהל התובעת והועסק בנתבעת כסמנכ"ל וכמנהלה הכללי במשך מספר שנים. במאי שנת 2009 התגלע סכסוך בין הנתבעת לבין נציגת זירוקס (ישראל) בע"מ, אשר נבע מצמצום זכויות ההפצה של הנתבעת בישראל על ידי זירוקס. קרביץ ומנהלה אלון רונן (להלן – אלון) ניצלו את הסכסוך האמור כדי לכפות על התובעת למכור לה את מניותיה בנתבעת. ביום 29.9.2009 נחתם בין הצדדים הסכם מכר מניות לפיו, מכרה התובעת את מניותיה בנתבעת לקרביץ (להלן – ההסכם) תמורת סך של 500,000 $. בו ביום חתמו הצדדים על הסכם נוסף בנוגע לסיום העסקתו של יואב כמנהלה הכללי של הנתבעת (להלן – הסכם סיום העסקה). לטענת התובעת, הסכם סיום העסקה הוא מעין הסדר פשרה בין הצדדים, משום שיואב אולץ לוותר על חלק ניכר מהכספים אשר הגיעו לו בגין עבודתו בנתבעת. לטענת התובעת, הנתבעות לא מילאו אחר התחייבותן בהתאם לסעיף 8 להסכם. הנתבעות לא סיימו להכין את המאזן ליום 31.8.2009 עד יום 30.9.2009 וממילא לא מסרו שיק בגין סכום הדיבידנד לו התובעת זכאית, בשיעור 32% ממלוא הרווחים לחלוקה על פי המאזן, זאת תוך שימוש באמתלות שונות וניסיון לחזור בהן מהתחייבותן על פי ההסכם עליו חתמו. הנתבעות העלו טענות ביחס לסיום העסקת יואב בנתבעת, כאשר לטענתן, היה על יואב להשיב כספי משכורת ובונוס שקיבל בעבר.
נוכח הפרת ההסכם על ידי הנתבעות ולמרות לשונו הברורה, בחרה התובעת, מטעמים פרקטיים, לקיים הליך גישור בינה לבין הנתבעות. במסגרת הליך הגישור נערך ונחתם בין הצדדים הסכם פשרה וזאת ביום 7.6.2010 (להלן – הסכם הפשרה). בהסכם הפשרה התחייבו הנתבעות לערוך מאזן של הנתבעת ליום 31.8.2009 בתוך 45 ימים ממועד חתימת הסכם הפשרה ובהמשך, לשלם לתובעת דיבידנד בשיעור של 32% מהרווח הנקי של החברה. ביוני שנת 2010 נשלחה על ידי רו"ח מטעם הנתבעות, יזהר קנה (להלן – רו"ח קנה) "טיוטת" מאזן ליום 31.8.2009 לפיה, סכום הדיבידנד לחלוקה בין בעלי המניות הוא סך של 718,000 ₪ בלבד. ביום 1.7.2010 פנה ב"כ התובעת אל רו"ח קנה והודיע לו, כי התחשיב שהוצג על ידו אינו מקובל על התובעת. לטענת התובעת, בניגוד לאמור בסעיף 6 להסכם הפשרה לפיו התחייבו הנתבעות, כי בסיס תחשיב הדיבידנד לחלוקה יהיה הרווח לפני מס בסך של 1,649,000 ₪ תוך ביצוע התאמות לפי הוראות הסכם הפשרה, הנתבעות פעלו כדי להונות ולהוליך שולל את התובעת וניכו סכומים נוספים אשר לא נזכרו בהסכם הפשרה. בכך גרמו הנתבעות להקטנת הרווח הנקי, שהוא הסכום ממנו נגזר 32% כדיבדנד. לטענת התובעת, הסכומים אשר הוספו לתחשיב שלא כדין הם: "חובות" זירוקס לנתבעת אשר לא שולמו לה בסך של 138,000 ₪; החזר של דמי ניהול ששולמו בעבר לתובעת, בסך של 256,000 ₪ ו"סכום מוסכם" בין אלון ליואב בסך של 60,000 ₪. ביום 5.7.2010 פנה ב"כ התובעת לב"כ הנתבעות בדרישה, שהנתבעות ישלמו את סכום הדיבידנד המגיע לתובעת לפי הוראות הסכם הפשרה, כשהסכום המיועד לחלוקה הוא סך של 1,079,000 ₪, זאת מבלי להתייחס לטענה בדבר "קיזוז חובות" אשר טרם נבדקה באותה עת. בעקבות זאת התקבל ביום 12.7.2010 תחשיב "מתוקן" מטעם רו"ח קנה ובו הופחת סך של 60,000 ₪ אשר לטענת התובעת לא היה לגביו כל סיכום ונכלל בתחשיב כ"חלק ממסכת פעולות ומעשי הונאה של הנתבעות". ביחס לסכומים של 138,000 ₪ ול-256,000 ₪ מציינת התובעת, שמדובר בסכומים שנכללו בתחשיב בדרך של מרמה, הונאה והפרה מהותית של הסכמים חתומים. באשר לסכום של 138,000 ₪ שנטען לגביו על ידי הנתבעות, כי הנתבעת הוציאה חשבונית זיכוי לזירוקס בגינו, מציינת התובעת, שיש להוציאו מהתחשיב משום שהחשבונית הוצאה רק בחודש יוני 2010, בעוד המאזן היה אמור להיות מוכן ליום 31.8.2009. בנוסף, לא יתכן, שמחלוקת אשר הובילה לחתימת הסכם הפשרה ביוני 2010 תהווה "תשתית" להוספה מלאכותית בלבד, של זיכויים אשר אין בהם שמץ של אמת ומהווים פיקציה חשבונאית. ביחס לסכום של 256,000 ₪ טוענת התובעת, כי הכללת סכום זה היא בניגוד מוחלט להוראות הסכם סיום העסקה, שנועד "לסגור" את כלל טענות הצדדים ביחס להעסקת יואב. לטענת התובעת, יש להשמיט סכומים אלו מהתחשיב, כשמטרת הכללתם היא הקטנה מלאכותית של הסכום לחישוב הדיבידנד, באופן שבסיס החישוב יעמוד על סך של 1,157,000 ₪. לטענת התובעת, בהתאם להסכם הפשרה והתחשיב הנכון, היא היתה זכאית לסך של 345,491 ₪, אך שולם לה 248,960 ₪ בלבד ולפיכך היתרה לתשלום היא 96,531 ₪ (נומינאלי). לאחר צירוף הפרשי הצמדה וריבית, עומד חוב הנתבעות נכון למועד הגשת התביעה על סך של 103,165 ₪. לטענת התובעת, היא זכאית לסכום זה מטעמים של הפרת הסכם, מעשי הטעייה רבתי ו/או מרמה לשמה.
הנתבעות טוענות, בכתב ההגנה, את הטענות הבאות: התובעת אינה זכאית לדבר הואיל ומדובר בתובענה שהוגשה בשיהוי ניכר ממועד הסכם הפשרה, שנחתם ביום 7.6.2010. התובענה משוללת יסוד עובדתי או משפטי, אינה מבוססת מבחינה חשבונאית והוגשה בחוסר תום לב. הנתבעות מכחישות ניסיון לייחס להן כוונה להונות את התובעת או להפחית שלא כדין מסכום הדיבידנד לחלוקה. לטענתן, קרביץ לא כפתה דבר על התובעת או על מנהליה וטענה זו נשמעת בחלוף למעלה משנתיים לאחר חתימת ההסכם. בנוסף, התובעת ומנהלה יואב ביצעו בחברה פעולות אסורות ומשכו מקופתה כספים ואף הציגו מצגי שווא כלפי הנתבעות. עתה, לאחר שמעשיהם התגלו והחברה נאלצה לבטא זאת בספריה, מלינה התובעת על הקטנת הרווחים ועל כך שלא חולק דיבידנד המשקף רווחיות גבוהה יותר, כפי שכביכול היתה צריכה להיות בהתאם למצג השגוי והמטעה. זאת ועוד, התובעת אינה משלימה עם תוצאות הסכם הפשרה עליו חתמה עם הנתבעות, שנחתם לאחר הסכם סיום העסקה של יואב. בהקשר זה, דווקא הטענות הנטענות על ידי התובעת עומדות בסתירה להסכם סיום העסקה הקובע במפורש, שליואב לא יהיו עוד תביעות או טענות כלפי החברה. הסכם הפשרה יושם על ידי הנתבעות וסכום הרווח (לפני מס) לחלוקה כפי שנקבע על ידי רו"ח קנה הוא הסכום הנכון כמתחייב מהסכם הפשרה, ממצבה של החברה ומכללי החשבונאות מקובלים. ביחס לעיכוב בהכנת המאזן מציינות הנתבעות, כי הדבר נבע מטעויות רבות ומהותיות, שהתגלו בנתוני הנהלת החשבונות, שחלקן עקב פעולות בלתי נאותות של התובעת ו/או של יואב בספרי החברה. יתרה מכך, העיכוב בהכנת המאזן כשלעצמו אינו במוקד המחלוקת בין הצדדים או יצר מחלוקת זו. בביקורת שנערכה על ידי רו"ח קנה התברר, שבספרי החברה היה קיים לתאריך המאזן חוב לכאורה של חברת זירוקס שלא נגבה מעולם בגינו הוצאו על ידי החברה קודם לבדיקת רו"ח חשבוניות זיכוי לזירוקס בסכום של 160,675 ₪ כולל מע"מ (138,000 לפני מע"מ). התובעת ומנהלה היו ערים לעובדה, שזירוקס כופרת בחוב האמור. בהתאם לבדיקת רו"ח של החברה וכפי שנקבע במפורש בסיפא של סעיף 6 להסכם הפשרה נמחק אפוא חוב זירוקס בסך של 138,000 ₪. עובדה זו משקפת את מצב הרווח בחברה והיה בכך כדי להקטין את הדיבידנד לחלוקה. במועד בו נחתם הסכם הפשרה היה ידוע לתובעת, כי לחברה טענה כאמור. הסכם הפשרה חייב ביצוע התאמות בכל הנוגע לתשלומי דמי הניהול ששילמה החברה לתובעת. לאחר סיום העסקת יואב בנתבעת התברר, שהוא משך שלא כדין דמי ניהול מעבר לסכום לו היה זכאי ואף יצר מצגי שווא שגויים ביחס למצב הנתבעת. בעניין זה מדגישות הנתבעות, שדרישת דמי ניהול גבוהים כמנהלת מקטינה בהתאם את חלקה ברווחים כבעלת מניות. בטיוטת הדו"ח הכספי מיום 22.3.2010, בה צוין רווח לפני מס בסך של 1,649,000 ₪ נרשם בבירור "הכנסות לקבל" מדמי ניהול בסכום של 306,000 ₪. מאחר שעל פי סעיף 2 להסכם הפשרה נקבע, שלצורכי פשרה תשלם התובעת לחברה סך של 50,000 ₪ (בתוספת מע"מ) בגין החזר דמי ניהול (בונוס) אשר שולמו ביתר ליואב בתקופת עבודתו בחברה, להבדיל ממלוא דמי הניהול ששולמו לו ביתר בסך של כ- 306,000 ₪, נרשם בספרי החברה הפסד של 256,000 ₪.
בכתב התשובה טוענת התובעת את הטענות הבאות: המאזן שעל בסיסו זכאית התובעת לתשלום שיעור הדיבידנד המגיע לה, הוא מאזן "המצלם" ומתעד את מצב הדברים נכון ליום 31.8.2009 ולא מאזן אחר וודאי לא כזה המתייחס לשנת מס אחרת, שנת 2010. לטענת התובעת, הפרת הסכם מכר המניות נובע מכך, שלא נערך מאזן בהתאם להתחייבות שבסעיף 8 להסכם וזה בוצע רק לאחר הליך גישור. כך, ניצלה הנתבעת את מצב הדברים ואיחור המועדים והכניסה לתוכו זיכויים שנולדו רק בחודשים אפריל – יוני 2010. שינוי מאזן החברה אינו נוגע לתובעת ואין בו להשפיע על סכום הדיבידנד אותו זכאית לקבל. הטענה ביחס לסך של 138,000 ₪ המהווה חוב שמקטין את הדיבידנד, אין בה ממש משום שמדובר "במצב דברים בדוי בלבד. כמו גם בטענה שאינה אמת". לטענת התובעת, בהתאם למפורט בכתב התשובה, כנגד ביטול החשבוניות שהוצאו לזירוקס קיבלה הנתבעת תמורה נגדית ממנה. יוצא אפוא, כי גם אם מצד אחד "נמחק" חוב זירוקס בסך 138,000 ₪ כדי ליצור רושם שקרי כאילו בוטלה הכנסת הנתבעת הרי שמצד שני קיבלה הנתבעת מזירוקס זיכויים ותמורה בסכום זהה, כך שבפועל מבחינת המאזן לא התרחש דבר.
דיון
התובעת מכרה את מניותיה בנתבעת לקרביץ, זאת במסגרת הסכם מיום 29.9.2009. סעיף 8 להסכם קובע כך:
הקונה והחברה מתחייבים לערוך ולסיים את מאזן החברה ליום 31.8.2009 ('המאזן') עד ליום 30.9.2009. תוך 3 ימי עסקים ממועד סיום המאזן ישולם למוכרת בצ'ק לפקודתה מאת החברה ובערבותה של הקונה כערבה בערבות אוול לצ'ק זה, סכום הדיבידנד לו היא זכאית בהתאם למאזן זה, שהוא: שעור של 32% ממלוא הרווחים לחלוקה על פי המאזן. מועד פרעונו הנקוב יהיה ליום 1.6.2010.
כעולה מסעיף זה, נקבע שמאזן החברה ליום 31.8.2009 יוכן על ידי הקונה והחברה עד ליום 30.9.2009 ולאורו ישולם לתובעת סכום הדיבידנד בשיעור 32% מהרווחים על פי המאזן.
התובעת הביעה תרעומת על כך, שהמאזן לא הושלם במועד שנקבע וממילא לא שולם לה בהתאם. הנתבעות מדגישות בהקשר זה, שדובר בדו"ח שהצריך עבודה נוספת, בין היתר משום שהיה זה מאזן "לתאריך חתך" הכולל עיבוד ובדיקה של נתוני גלם שונים ומשום שהתעוררו טעויות, שאילצו לבצוע התאמות ותיקונים שונים. ראו לעניין זה סעיפים 11-8 לתצהיר עדות ראשית של רו"ח קנה. כך גם עולה מחקירת עד התובעת, רו"ח סרגני דוד (להלן – רו"ח סרגני), המסכים כי מאזן אמצע שנתי הוא חריג ויש לעשות בו התאמות ובדיקה שונה של נתונים (עמ' 10 לפרוטוקול). כמו כן, יואב מאשר בחקירתו, כי בהתכתבות ציין שמדובר "בדו'ח לא שגרתי" (עמ' 14 לפרוטוקול), אם כי הוסיף, שהתייחסותו לדו"ח כבלתי שגרתי נבעה מכך, שהיה צורך לבצעו תוך יום.
מתקבלת על הדעת הטענה לפיה, הדו"ח הוכן תוך זמן סביר (אוקטובר 2009), בפרט משום שאין מדובר בדו"ח סוף שנה או רבעוני. בנוסף, ס' 8 להסכם מורה שהשיק שיתקבל אינו לפירעון מיידי אלא ליום 1.6.2010. מה גם, שמאוחר להסכם הושג הסכם פשרה לאורו התנהלו הצדדים.
רו"ח קנה מציין בתצהירו, כי "בשל ויכוחים ומחלוקות שהתעוררו סביב נתוני טיוטה זו בין הדירקטורים שייצגו את בעלי המניות בחברה (קרביץ וזדקום) לא הושלם ונחתם המאזן..." (ס' 12 לתצהירו, הדגשה במקור). "בין היתר התעוררו חילוקי דעות בנושאים הבאים: א. התברר (בהתאם להערכתי המקצועית ובזמן אמת) כי התובעת ויואב אמיר משכו דמי ניהול/בונוסים ביתר- מעבר למגיע להבנתי ליואב לפי המוסכם בין הצדדים; ב. התעוררה מחלוקת לגבי חישוב ערך המלאי של החברה; ג. התעוררת מחלוקת לגבי 'מענק הרכב'" (ס' 13 לתצהירו).
הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה ולפיכך פנו להליך גישור בפני שופט בדימוס. על פי תצהיר רו"ח קנה: "משרדי התבקש להכין חומר מקצועי עבור המגשר, על מנת להבהיר לו את טיבם של חילוקי הדעות בין הצדדים..." (ס' 15 לתצהירו). כך, הועבר למגשר ביום 22.3.2010 כרך הסברים הנוגע לנושאים שבמחלוקת (נספח ג' לתצהיר רו"ח קנה). על פי עדות רו"ח קנה הוא השתתף בישיבת הגישור האחרונה מיום 7.6.2010 וסייע בניסוח הסכם הפשרה (ס' 16 לפרוטוקול).
סעיף 6 להסכם הפשרה (נספח ז' לתצהיר יואב) קובע כך:
חישוב הרווח לפני מס ולאחר מס בגין שנת 2009 (לצרכי תחשיב הדיבידנד) ייערכו כאמור תוך 45 יום ממועד חתימת הסכם זה וזאת על בסיס הטיוטה הקיימת במועד חתימת הסכם זה (אשר צורפה למכתבו של רו'ח קנה למגשר מתאריך 22 במארס 2010 ואשר הצביעה על רווח לפני מס בסך של 1,649,00 ₪) ועל פי התיקונים הנדרשים כאמור בהסכם זה. כמו כן תיערך התאמה בתחשיב האמור בגין הפרשה לאי גביית חובות של זירוקס לפי ביקורת רו'ח של החברה (ההדגשות הוספו).
רו"ח קנה התבקש להתאים את טיוטת המאזן שצרף למכתבו למגשר מיום 22.3.2010 (נספח א' לתצהירו) בהתאם למוסכם בהסכם הפשרה. יוער בהקשר זה, כי התובעת מציינת בסיכומי התגובה, כי הטענה לפיה רו"ח קנה, שהוא "עושה דברן" של הנתבעות, מונה כפוסק "הינה המצאה שקרית ובדיונית של הנתבעות... וכן גם, כי מלכתחילה התובע לא היה נותן הסכמתו לכך" (ס' 2 לסיכומי התגובה). אלא שבשלב הליך הגישור וחתימת הסכם הפשרה, לא נשמעו טרוניות על ידי התובעת בנוגע למעורבות רו"ח קנה. נהפוך הוא, רו"ח קנה מציין בתצהירו, "מוניתי על ידי המגשר, בהסכמת הצדדים, בכדי ליישם מבחינה חשבונאית, לפי שיקול דעתי ובהתאם לכללי חשבונאות מקובלים, את שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם הפשרה" (ס' 18 לתצהירו, ההדגשה הוספה). ותוכנו של הסכם הפשרה מחזק עמדה זו. בהקשר זה ציין ב"כ הנתבעות בקדם המשפט, כי למעשה התובעת הסכימה לטיוטה המהווה בסיס להסכם הפשרה (עמ' 1 לפרוטוקול) וכי "כל הטענות שלהם שמושמעות פה היום היו ידועות להם במועד בו נחתם הסכם הפשרה, כל המחלוקות היו על השולחן. כל הוויכוח שיש היום היה גם בגישור" (עמ' 6 לפרוטוקול).
עולה אפוא, כי לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית בדבר זהות עורך הדו"ח, משום שנכתב ברורות, בהסכם הפשרה, כי ההתאמה בתחשיב לעניין אי גביית חובות של זירוקס, תיערך לפי ביקורת רו"ח של החברה, משמע רו"ח קנה. זאת בנוסף לעובדה, שישנה הסכמה לפיה חישוב הרווח לצרכי תחשיב הדיבידנד יעשה על בסיס הטיוטה של רו"ח קנה מיום 22.3.2010 (להלן – הטיוטה). אף ביחס לטיוטה, לא נשמעו טענות בעת עריכת הסכם הפשרה כפי שמשתקף מתוכנו.