התובעים הגרים מתחת לדירת הנתבעת סבלו במשך שנים מנזקי רטיבות שמקורם בדירת הנתבעת. השאלה העיקרית היא מהו שיעור הפיצוי לו זכאים התובעים, והאם התיישנה חלק מתביעתם.
רקע וטענות הצדדים
1. התובעים הם הבעלים והדיירים בדירה בקומת קרקע במבנה דו קומתי בקריית גת, בו הדירה בקומה מעל היא של הנתבעת ומושכרת לדיירים בדיור הציבורי. בתביעה מתארים התובעים כיצד לפני כ- 22 שנים לערך החלו לסבול מתופעות של רטיבות וחלחול מים מתקרת דירתם, עקב תקלות שונות בדירת הנתבעת. נטען כי במשך שנים ניסו לתקן בעצמם ופניותיהם לסניף עמידר בעיר הובילו מעת לעת לתיקונים שטחיים והרטיבות שבה והופיעה.
מתואר מקרה משנת 2004 בו נראתה רטיבות בשליש מתקרת הסלון והתפוררותה על רהיטים, מקרה שהוביל לבדיקות מטעם עמידר אולם לא לתיקון יסודי, אלא לאנשי תחזוקה שמרחו רובה או ביצעו תיקונים שלא פתרו את הבעיה מהשורש. בשנת 2008 התקינה הנתבעת תקרת גבס בדירת התובעים, אולם תיקון קוסמטי זה רק הסתיר לזמן קצר את הליקוי המהותי בדירתה.
האירוע המהותי בגינו הוגשה התביעה ארע ביום 27.6.10 עם הגיעו נציגי הנתבעת לבחון את היקף העבודות הנדרשות, קרסה תקרת הסלון לתוך הדירה. בעקבות אירוע זה בוצעו עבודות מהותיות בדירת עמידר, לרבות חיזוק התקרה, תוך שהתובעים מלווים במהנדס מאיר ברכה מטעמם.
התובעים טוענים כי קריסת התקרה וליקויי הרטיבות המתמשכים מעידים על הזנחה פושעת במשך שנים מצידה של עמידר, ולמרות התיקונים שביצעה עמידר, לא תיקנה את כל הליקויים בדירתם ולא פיצתה אותם על הנזק לתכולה ואי הנוחות שנגרמו להם במשך השנים ועקב פינוי הדירה לצורך עבודות התיקון. נטען כי אין מחלוקת כי הנזק נגרם מנכס בשליטת עמידר ולכן אחראית היא לפצות את התובעים מכוח היותה בעלת הדירה, המחזיקה של המקום ממנו נמלטו המים ועקב רשלנות מתמשכת בתחזוקת דירתה במשך השנים.
ראשי הנזק שנתבעו
2.אין מחלוקת כי בעקבות קריסת התקרה ביצעה עמידר עבודות שיפוץ נרחבות בדירתה ותיקונים בדירת התובעים, תוך שהתובעים פונו מדירתם. עקב הפינוי התובעים טוענים כי נדדו במשך כשבוע בין קרובי משפחה, עד שעקב לחץ תקשורתי שיכנה אותם עמידר במלון באשקלון. בגין תקופת השהות מחוץ לבית עותרים הם לפיצוי בסך 7,000 ₪ עקב אי הנוחות, והוצאות שנלוות למגורים מחוץ לבית.
בנוסף נטען כי הקבלנים שביצעו את התיקונים לא נקטו בזהירות מספקת ביחס לריהוט ותכולת הבית, אשר אוחסנו בחוץ, ונגרם להם נזק גם מנזקי קריסת התקרה. בגין הנזק לתכולה לנתבע סך של 51,750 ₪ על בסיס הצעת מחיר.
בגין נזק למבנה דירתם דורשים התובעים פיצוי על בסיס בדיקת המהנדס ברכה בגין נזק לריצוף ותיקוני טיח וצבע בקיר חוץ מערבי, בסכום נוסף של 18,560 ₪.
הרכיב העיקרי של התביעה הנסמך על המומחה ברכה היא הערכתו כי לדירה נגרמה ירידת ערך של 100,000 ₪, סכום זה מורכב מסך של 30,000 ₪ שאמד המומחה בגין הליקויים המתמשכים והחשש פן תוקנו שלא כראוי. סך של 70,000 ₪ הוא פיצוי עבור 10 שנות רטיבות המפחית את השווי הכלכלי של דמי שכירות ראויים, לפי הערכת המומחה בסך של 625 ₪ לחודש (המכפלה היא 75,000 ₪ ונקבע בחוות הדעת 70,000).
בנוסף נתבע פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין עגמת נפש או פיצויים לדוגמא, או מוגברים, עקב מגורים בדירה במשך שנים בתנאים קשים ומכבידים, בתנאי לחות, רטיבות טחב וסירחון שהובילו לקריסת התקרה על ראשם. כן נטען כי מצב הדירה מנע מהם במשך השנים לעשות בה שימוש רגיל ולארח חברים ובני משפחה, מהבושה שבמצבה.
סך הנזקים מסתכמים לסך של 282,310 ₪, ונתבע סך של 200,000 ₪ לצרכי אגרה. למרות שאירוע קריסת התקרה ארע ביום 27.6.10, וסמוך לאחר מכן בחן מומחה התובעים את הנזקים וערך חוות דעתו, התביעה הוגשה רק ביום 11.6.17, סמוך לחלוף שבע שנים מהקריסה, מחמת חסרון כיס.
טענות עמידר
3.עמידר לא הכחישה במפורש כי מקור הרטיבות מליקויים בדירתה, ועיקר טענותיה נוגעות להיקף הנזק שנתבע. מטיעוניה עולה כי לשיטתה פעלה בשקידה ראויה בתחזוקת דירתה וביצעה תיקונים במשך השנים בהתאם לפניות התובעים, תיקונים אשר היטיבו את מצבם של התובעים. עמידר הודתה כי בשנים 2004 עד 2010 התקבלו אצלה פניות חוזרות מטעם התובעים כי סובלים הם מרטיבות שמקורה בדירתה, והפנתה לעבודות תיקונים שבוצעו מאוקטובר 2006 עד נובמבר 2009. עוד מבקשת לתת משקל לטענה כי בדצמבר 2009 סירבו התובעים לאפשר תיקוני טיח וצבע בדירת התובעים.
נטען כי התביעה התיישנה לאור הוראות סעיף 89 לפקודת הנזיקין, שכן לא הוגשה תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק, שאף לשיטת התובעים היה יותר מנזק של מה בכך שנים לפני הגשת התביעה.
הוכחשו הנזקים שנתבעו ונטען כי לא הוכחו ואין מקום לפיצויים מוגברים שכן התיקונים היטיבו את מצב התובעים ואין להעניק להם פיצוי נוסף שהינו בגדר פיצוי כפול.
דיון והכרעה
אחריות עמידר לרטיבות בדירת התובעים, תלונות התובעים והעבודות שבוצעו במשך השנים
4.בתצהירי התובעים חזרו על התיאור בכתב התביעה על תלונות רבות במשך השנים והפנו לתיעוד בכתב משנת 2004 ואילך. כך במכתב מיום 17.9.04 מתלוננים התובעים על חוסר טיפול וטיוח של בעיית רטיבות יסודית, תוך שמתארים מקרה אחרון, מספר חודשים לפני מכתב זה, של רטיבות בשליש מתקרת הסלון.
עוד צירפו מכתב של עמידר מיום 23.3.05, המופנה לדיירת בדירת עמידר, ובו הודאה כי עמידר ביקרה בדירה ומצאה נזילות חמורות. במכתב זה מטילה עמידר את האשם בדיירת שביצעה בניה לא חוקית ומבקשת ממנה לטפל בדחיפות באיטום המרפסת (יוער כי בהליך זה לא הובאו כלל ראיות לתמוך בטענות מעין אלו).
מסכת המכתבים נמשכת במכתב דחוף מיום 19.2.06 שמפנים התובעים לעמידר וטוענים כי שולחת היא אנשי מקצוע שמורחים רובה בדירת עמידר, ולא מתקנים את הבעיה מהשורש. בתצהיר מתארים התובעים כיצד בניסיון להסתיר את הפגמים התקינה עמידר בדירתם בשנת 2008 תקרת גבס, ולהמחשת המצב צירפו תמונות שצילמו באוקטובר 2009. מעיון בתמונות עולה תמונה עגומה של הזנחה בחלקים נרחבים של קירות הבית, מבפנים ובחוץ וכן בחלק מהתקרה, באופן שניכרים סימני עובש והתנפחות הקירות והתקרה, באופן שקשה להבין כיצד חיו התובעים במצב זה במשך שנים.
השלב הבא היה קריסת התקרה ביום 27.6.10, מועד בו הגיעו נציגים מטעם עמידר לבצע תיקונים בדירות.
5.התיאורים בתצהירי התובעים אודות הסבל המתמשך והתיקונים השטחיים שבחרה עמידר לבצע לא נסתרו, שעה שחקירת התובע התמקדה רק בשיעור הנזק ולא עסקה כלל בתיאור סבלם המתמשך, שאינו שנוי במחלוקת. עמדת התובעים נתמכת בתיעוד הליקויים וגם במכתבי עמידר ובפירוט התיקונים שבוצעו על ידה.
עמידר הסתפקה בתצהירו של מר יניב נגה, מי ששימש כרכז באזור הדירה משנת 2009 עד אפריל 2014. מעדותו עלה כי תפקידו היה להעביר את תלונות הדיירים לקבלן האחראי באותה תקופה על תחזוקת הדירות, כאשר במקרים בהם הקבלן מאתר ליקוי הדורש עבודה מעבר לעלות של 1,000 ₪ מזמנים גם מפקח עבודה מטעם עמידר למתן הוראות. עולה כי עמידר נמנעה מלזמן לעדות את הגורמים הבקיאים במהות הליקויים וטיב העבודות שבוצעו במשך השנים ומחדל זה רובץ לפתחה.
6.מעיון בתיעוד החלקי שבחרה עמידר לצרף בנוגע לעבודות שבוצעו בדירתה ובדירת התובעים, עולה כי תומך הוא בטענת התובעים כי לא היה ניסיון משמעותי לתיקון יסודי, עד לאירוע קריסת התקרה. בכתב ההגנה תוארו העבודות הבאות:
אוקטובר 2006 – החלפת רצפה בדירת עמידר.
אוקטובר 2007 – החלפת צנרת וביצוע איטום ברצפת דירת עמידר.
דצמבר 2007 – התקנת תקרת גבס בדירת התובעים, לאחר התייבשות הרטיבות.
נובמבר 2009 – תיקון פיצוץ צנרת בדירת עמידר.
בתצהיר לא צירפה עמידר אסמכתאות לכל תיקונים אלו, אלא התמקדה בתיאור העבודות שבוצעו ביולי 2010, לאחר קריסת התקרה. לשיטתה, העובדה כי השקיעה ממון רב בתיקון התקרה מלמדת כי פעלה כשורה בתחזוקת הדירה. אין לקבל קו טיעון זה, אלא הנסיבות מלמדות כי רק כאשר כלו כל הקיצין, נאלצה עמידר לבצע תיקון ושיקום יסודי לדירתה, תיקון שנכפה עליה מקורח הנסיבות אינו פרי יוזמה של בחינת מצב הדירה ותחזוקתה השוטפת.
גם את הוראת ביצוע עבודה מיום 12.12.07, חיפוי תקרת דירת התובעים בלוחות גבס וסיוד, בעלות כוללת של 3,619 ₪, ניתן לתאר אותה כפלסטר לחולה סופני. מדובר בעבודה שטיבה לא ברור, ועל פניו נועדה להסתיר פגמים חמורים שחייבו תיקון יסודי אחר.
גם מכתבי עמידר בנוגע לתלונות התובעים מלמדים על תיקונים קוסמטיים. במכתב מיום 24.10.07 מתואר כי בוצעה אטימת חריצים בריצוף הדירה למניעת חדירת מים. לא צורפו ראיות להבהיר מה טיב העבודה שבוצעה. מכתב נוסף מיום 8.12.09 של הקבלן המבצע מטעם עמידר, מתאר "אירוע מים" מיום 17.11.09 שתוקן בדירת עמידר וסירוב התובעים לתיקונים בדירתם. גם ביחס למכתב זה אין ראיות מה תוקן ומה הוצע לתובעים לבצע בדירתם, ולכן אין לתת כל משקל לסירוב הנטען של התובעים. יוער כי התובע הכחיש כי סירבו לתיקונים, וממילא שעה שלא בוצע תיקון יסודי בדירת עמידר, אין כל טעם בתיקונים בדירת התובעים שאותן ניתן לכנות טיפול ב"כוסות רוח למת".
מבחינת התיעוד שקדם לקריסת התקרה ונגע בליקויים קודמים, עולה כי היו מספר מוקדי נזילה מדירת עמידר, הן נזילות צנרת חוזרות ונשנות והן בעיות איטום שונות, שטופלו באופן נקודתי וחלקי, ללא בחינה מעמיקה וטיפול יסודי.
7.ממסמכי עמידר עולה כי ביום 16.3.10 בוצעה בדיקת מוקדי רטיבות בדירת עמידר על ידי חברת אינפרטק, וזאת ככל הנראה בעקבות אירוע פיצוץ צנרת בדירתם מנובמבר 2009. בדיקה זו לכאורה לא זיהתה רטיבות פעילה בדירת התובעים, אולם מצאה כשל איטום בניקוז מקלחון בדירת עמידר הגורמת לרטיבות בקיר חיצוני של הבניין. בדו"ח זה, שלכאורה ממעיט ממידת הבעיה בדירת התובעים, נרשם כי מוקדי רטיבות עלולים להוות סכנה למבנה וכן סכנה בריאותית, על כן יש לסלקם בדחיפות.
למרות המלצה זו, רק ביום 27.6.10 קבלן מטעם עמידר, או המבטחת שלה, הגיע לביצוע תיקונים והחל לפרק את הטלאי מגבס וגילה שתקרת הרביץ מתחתיה עומדת לקרוס, לפי גרסת עמידר, וקרסה בפועל לפי גרסת התובעים. שמאי מטעם המבטחת שזומן לבחון ביולי 2010 את אומדן התיקון ציין כי נמסר לו כי התגלתה רטיבות מתמשכת מדירת עמידר שגרמה להתמוטטות תקרת הרביץ וחשיפת קורות הבטון, והתבררו ממדי ההרס והנזקים הכבדים לתקרה.
8.מכל האמור לעיל עולה הזנחה מתמשכת של תחזוקת דירת עמידר וביצוע תיקונים חלקיים וכושלים במשך השנים. לכל המאוחר התלוננו התובעים משנת 2004 עת תיארו אירוע של נזילה בתקרת הסלון ובעיות רטיבות שנמשכו מספר שנים קודם לפניה זו. רק בראשית 2010 פנתה עמידר לחברה לאיתור נזילות ורק ביוני 2010 הגיעה לבצע תיקון גדול יותר, באותו שלב קרסה התקרה וחייבה תיקון יסודי, לרבות חיזוק קורות הבטון והברזל שכשלו עקב הזנחה מתמשכת.
על כן עולה כי עמידר התרשלה בתחזוקת דירתה וחבה בנזקי התובעים בגין רשלנותה, מעבר לאחריותה כבעלת הדירה ממנה נמלטו המים, מכוח סעיף 38 או 41 לפקודת הנזיקין. ביחס לקביעת אחריות לנזילה כאמור אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים, שעה שהנתבעת הודתה באחריותה ומעת לעת ביצעה תיקונים שונים, שסברה כי יש בהם כדי לפתור את הבעיה, סברה שלא היה לה בסיס.
לעניין האחריות במקרה דומה נקבע בע"א (מח' ת"א) 39413-10-12 שניאורסון נ' טוויג, 23.6.14:
"סבורים אנו, כי אין מקום להתערב בממצאים שכאלו, ובמיוחד שעדים ומומחים הופיעו בפני בית משפט קמא, וכשלמעשה גם התיקון היסודי בתכוף לאחר הנזילה, תומך אף הוא במסקנת בית משפט קמא. יתר על כן, בהתחשב במכלול הנסיבות כפי שקבע בית משפט קמא, וכך גם באשר נקבע עוד בע"א 302/67 חברת מפ"י בע"מ נ' משק אשר אשכנזי ושות' פ"ד כב(1) 211, וכן ראו בע"א (ת"א) 39304-09-11 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ישפאר הום טק בע"מ (9.5.13) מפי כב' השופטת לבהר-שרון, ניתן היה להגיע למסקנה בדבר אחריותם של המערערים שכנגד מכוח הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין. הנה כי כן, מעת שמדובר בנזקי נזילה אשר חוזרים ונישנים, כאשר אין מחלוקת כי הנזק נגרם כתוצאה מנזילה מצנרת המערערים שכנגד, צדק בית משפט קמא בקביעתו בנושא האחריות".
ב"כ התובעים הפנה לת"ק (י-ם) 24365-08-17 לורי נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, 18.4.18 שם נאמר:
"סבורני, שעמידר כחברה משכנת לא צריכה להמתין לעת משבר על מנת לתחזק את הדירות שברשותה והיא שצריכה לשאת באחריות לנזקים הנגרמים בשל תחזוקה לקויה של דירות בבעלותה".
מסקנה זו יפה למקרה הנדון, בו פעלה הנתבעת לתיקון יסודי של מקור הנזק מדירתה, רק לאחר קריסת התקרה ובחלוף שנים רבות של תלונות התובעים. התנהגות מעין זו של גוף הנתמך על תקציב המדינה, ניתן לתאר באופן הבא: המדינה החליטה לחסוך (בעלויות התחזוקה) בכל מחיר, יעלה כמה שיעלה (גם אם בסופו של יום החסכון גורם לנזקים גדולים יותר בטווח הארוך). ראייה קצרת טווח זו, המנהיגה שיטה של קבלן תחזוקה שוטף שאין לו אינטרס לטפל בבעיה מהשורש, דורשת תגובה הולמת בקביעת הפיצוי הנדרש, כדי שלא תהיה כדאיות כלכלית לנוהג נפסד זה.
טענת ההתיישנות
9.לטענת הנתבעת אין לפצות את התובעים עבור כל השנים בהן סבלו מרטיבות בדירתם בטרם קריסת התקרה, מאחר ונזק זה של עגמת נפש התיישן. הטענה נשענת על סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין הקובע כי גם ביחס לנזק שהתגלה באיחור, מתיישנת התביעה לכל המאוחר תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק.
התובעים טוענים כי משעה שעמידר ביצעה תיקונים במשך השנים, סברו התובעים כי הבעיה תיפתר ולא חיפשו כיס עמוק להיפרע ממנו. לשיטתם ביוני 2010 התברר כי כל התיקונים היו אחיזת עיניים והוליכו אותם שולל ולכן לשיטתם רק במועד זה התגבשה עילת תביעתם ויש לפצותם על כל שנות הסבל. התובעים הפנו לת"א (מח' י-ם) 31560-10-13 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' הולילנד תיירות (1992) בע"מ, 7.1.18 וטענו כי עילת התביעה בתרמית, אולם אין בידי לקבל טענה זו שלא הוכחה. עצם העובדה כי רק עם קריסת התקרה הסתבר כי תיקונים שבוצעו בעבר לא מנעו את הרטיבות, אין משמעותה כי הוכחה עוולת תרמית.
עוד הפנו לסמכות בית המשפט שלא להידרש לטענת התיישנות שנטענה בחוסר תום לב (ע"א 3496/15 בבלפור נ' גבעת מרום בע"מ, 17.1.17 שם נקבע כי במקרים נדירים ניתן למנוע טענת התיישנות מחמת שימוש חסר תום לב בזכויות דיוניות) ומבקשים למנוע מעמידר להעלות טענת התיישנות.
הנטל להוכיח כי התביעה התיישנה מוטל על הטוען להתיישנות ועמידר לא הפנתה לפסיקה אשר החילה התיישנות בנסיבות דומות למקרה הנדון. לא מצאתי כי הוראות סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין חלות במקרה הנדון, שכן יש לבחון את המקרה לפי סעיף 89(1) הקובע כי מקום בו הנזק נגרם עקב מחדל נמשך והולך, נולדת עילת התביעה מהיום בו חדל הנזק. לכן אין לבחון המקרה לפי השאלה מתי לראשונה נולדה לתובעים עילת תביעה כלשהי בגין נזקי רטיבות. אין הדבר דומה לתביעה כנגד קבלן בגין ליקויי רטיבות, אלא מדובר בדירה סמוכה שכל יום שלא מתקנת את מקור הרטיבות, נוצרת עילת תביעה חדשה.
למעשה המקרה הנדון הוא עוולה נמשכת, אשר התגבשה ביום בו בוצע התיקון המהותי לאחר קריסת התקרה. לאור מסקנה זו אין להידרש לשאלה האם ראוי היה למנוע טענת התיישנות מחמת חוסר תום לב דיוני, שאלה שניתן להשיב עליה בחיוב. יתרה מכך, התיקונים שבוצעו במשך השנים, עליהם נסמכו התובעים כעילה לדחות את תחילת ההתיישנות, אכן דוחים אותה מכוח סעיף 9 לחוק ההתיישנות הואיל ויש בהם:
"מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות", שדינו כהודאה בזכות הדוחה את מרוץ ההתיישנות.
10.ביחס לעוולות מתמשכות, נקבע בע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד סב(4) 525 (2008) בפסקאות 31-32 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה:
"כלל הוא, כי בעוולות בהן משמש "נזק" אחד היסודות, אם המעשה נמשך והולך ויוצר עילות תביעה מתחדשות, תוך גרימת נזק לנפגע מעת לעת, תתפוש ההתיישנות בתום 7 שנים ממועד היווצרות כל עילת תביעה מתחדשת, כאמור. המ הוא בארוע עוולתי המצמיח זכויות תובענה מעת לעת, להבדיל מנזק נמשך שמקורו במעשה עוולה חד פעמי (דיני נזיקין, תורת הנזיקין הכללית, מהד' 2 תשל"ז; עמ' 724-5; ע"א 590/67 קלינמן נ' ד"ר מירון, פד"י כב(2), 929. הכלל בדבר מנין ההתיישנות ממועד היווצרותה של כל עילת תביעה נפרדת נקשר בהלכה הפסוקה בהוראות סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין ועוגן במסגרתו (פרשת קלינמן, שם).
במצב דברים שבו הארוע העוולתי, הכולל מרכיב נזק, הוא ארוע מתמשך המוליד עילות תובענה בזו אחר זו, הכלל הוא כי כל עוד נמשך המצב הפוגעני המתמשך, אין התובענה חסומה, ככל שהיא מתייחסת לעילות תביעה שקמו בזו אחר זו ואשר מבחינת מועד היווצרותן ועד הגשת התביעה הן מצויות עדיין בתוך תחומי תקופת ההתיישנות. כך הוא הדין, גם אם מעשי העוולה הראשונים מצויים כבר מחוץ לתקופת ההתיישנות".
ובפסקה 34:
"עוד חשוב להדגיש, כי בעילות תביעה מתחדשות, אשר חלקן מצויות מחוץ לתקופת ההתיישנות, וחלקן בתחום התקופה, מקום שההפרדה בין הנזקים לענין זה היא בלתי אפשרית, תידחה טענת ההתיישנות לגבי הנזק כולו (פרשת קלינמן, שם, 935; פרשת זמיר, עמ' 127). בענין איטונג תמך בית המשפט בגישה זו ומצא את הגיונה בכך שככלל, על הנתבע מוטל הנטל להוכיח את טענת ההתיישנות המועלית על ידו, ונכללת בטענה זו גם טענת אפשרות ההפרדה בין הנזקים שהתיישנו לבין אלה שלא התיישנו. אם כשל בכך הנתבע, תידחה טענת ההתיישנות, והנזק כולו יהיה בר הוכחה (שם, עמ' 172)".
במקרה הנדון מדובר בנזקי רטיבות מתמשכים שהתובעים קיוו כי ייעלמו עם תיקונים שונים שביצעה הנתבעת מעת לעת, אולם תקווה זו נכזבה. בנסיבות מעין אלו לא ניתן להפריד בין הנזקים שנגרמו ולכן לא התיישנה עילת התביעה גם בגין עגמת הנפש שנמשכה עד לקריסת התקרה. (ראה הסברו של כב' השופט א' ריבלין בע"א 9413/03 הנ"ל).
11.בחינת פסיקת הערכאות הדיוניות ביישום הלכה זו על נזקי רטיבות מלמדת כי נדחו טענות להתיישנות ונקבע כי מדובר בעילה מתמשכת. כך בתא"מ (צפת) 55291-11-13 גוהטה נ' בן זקן, 14.8.16:
"ובהתייחסות ספציפית לתביעה בגין רטיבות:
"אף ניתן לומר כי מדובר באירוע עוולתי מתמשך, המוליד עילות תביעה מתחדשות ונזק מתחדש, ומשאין ביכולתה של הנתבעת להצביע על הנזק שהתיישן לעומת הנזק שלא התיישן, הרי שהתביעה כולה לא התיישנה" (ת"א 2954/07 בלומנטל ואח' נ. אזורים חב' להשקעות בפיתוח בבניין בע"מ)".
כך גם בת"א (שלום י-ם) 31935-09-12 עוז נ' שיפמן, 30.4.17:
"מעשה העוולה בענייננו, במחדלם של הנתבעים באי תיקון ותחזוקה של הגג, הוא מחדל מתמשך, המוליד עילות תובענה בזו אחר זו. במצב דברים זה, משלא תוקן הגג והמפגע המשיך לגרום לנזק, אין לחסום את דרכם של התובעים לתבוע את נזקם, כל עוד היא התביעה היא בנוגע לעילות שנוצרו בשבע השנים, עובר להגשת התביעה. זאת להבדיל מנזק שנגרם להם בתקופה מוקדמת לה ולמעט נזקים , ככל שיימצא כי אינם ניתנים להפרדה בין תקופת ההתיישנות והתקופה שקדמה לה".
מכל האמור לעיל עולה כי אין לחסום את תביעת התובעים, או חלקה, מחמת התיישנות.
שיעור הנזק
נזק לא ממוני – עגמת נפש והוצאות הכרוכות בפינוי הבית
12.כמפורט לעיל, משנת 2004 לכל המאוחר, ואף במועדים מוקדמים יותר, נאלצו התובעים לגור בדירה שסבלה מנזילות ורטיבות שנבעה מדירת הנתבעת הנמצאת מעל לדירתם. לא מדובר במוקד רטיבות אחד, אלא בשלל מוקדים של רטיבות שחלחלה לקירות ולתקרה, גרמה לתופעות עובש והתנפחות, שטופלו בתיקונים קוסמטיים מטעם הנתבעת. פעולה זו רק הסתירה לתקופה קצרה את הרטיבות עד שהרטיבות ארוכת השנים גרמה לקריסת תקרת הרביץ דרך הטלאי מגבס שהתקינה הנתבעת להסתרת מחדליה.
עיון בתמונות מאוקטובר 2009 וסמוך לאחר קריסת התקרה, מיוני – יולי 2010, ממחישות היטב את ממדי ההזנחה וההרס בדירת התובעים שהפכה לאתר עבודה. התמונות מלמדות על עבודות מיום 29.6.10 ועד ליום 15.7.10. לא נסתרה עדות התובע כי בשבוע הראשון לעבודות נאלצו לנדוד בין בני משפחה ורק לאחר מכן, כשבועיים נוספים, שוכנו הם במלון באשקלון.
המהנדס ברכה שביקר בדירה בימים 28.6.10, 5.7.10, 7.7.10 ו- 19.7.10 וסיכם חוות דעתו ביום 30.11.10 תיאר את מצב הדירה סמוך לאחר קריסת התקרה:
"מצאתי שחלק מתקרת הסלון קרסה ונפלה, חלקי בטון בתקרה מנותקים ועומדים לנשור, חלק מתקרת הגבס התנתק ונפל, שכבת הטיח המקורית העשויה מרשת רביץ קרסה ונפלה וחלק ממנה התנתק ונשאר תלוי על ברזלים, כל קטע התקרה שנחשף מהקריסה רטוב ורווי במי דלוחין".
בהמשך תיאר נזקים רבים בתקרה ובקירות, כתמי רטיבות, קילופי טיח וצבע, רטיבות, סדקים וריח של טחב, כתמי עובש, ירוקת וריקבון.
תיאור המצב העגום של הדירה ממחיש, יחד עם התמונות שצילמו התובעים והמומחה מטעמם, את שיעור הפגיעה בחיי היום יום שנאלצו התובעים לעבור במשך שנים בגין מחדלי הנתבעת.
13.הפיצוי בגין נזק לא ממוני, עגמת נפש, נאמד לפי טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהגות הצדדים לפני ובמהלך ההליך המשפטי, עלות התיקונים לרבות הצורך בפינוי מהדירה לצורך ביצועם. אמנם אין יחס ישר בין עלות התיקונים לשיעור הפיצוי בגין עגמת הנפש, אולם על הפיצוי להיות סביר.
בע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60 (1992) אושר פיצוי בסך של 12,000 ₪, השווה צמוד למדד כ- 60,000 ₪ היום. ביחס לנזקי רטיבות נקבע שם (עמ' 65):
"אכן, לעתים ייתן בית המשפט דעתו לעלות התיקונים, ככלי עזר לשם הערכת שיעור הנזק הבלתי ממוני. אולם בצדק קבעה השופטת המלומדת, כי -
'אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות. לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בביצוע לקוי, או באי תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים. .. אין זה תפקידו של רוכש דירה לחפש את מקור חדירת המים ולתקנו. זה תפקידו של הקבלן, וכל האחריות חלה עליו, לבנות את הבנין באופן אטום לחדירת מים, ולתקן מיד, וכיאות, כל ליקוי בבניה, שמחדיר מים. כל ליקויי הבניה מתגמדים לעומת חדירת מים לדירה, לענין הסבל ועוגמת הנפש. .. במשך תקופה ארוכה חיו התובעים ומשפחתם בתוך רטיבות, כשהם סובלים סבל רב"'
ב"כ התובעים הפנה לת"א (שלום י-ם) 11270/08 סבח נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, 6.5.13, שם דובר בדיירים בדירה של עמידר ונפסק פיצוי של 100,000 ₪ בגין עגמת נפש בכך שלא תוקנו ליקויי רטיבות במשך 20 שנים. יוער כי שיעור זה הופחת לסך של 45,000 ₪ בערעור (ע"א (י-ם) 43764-06-13), אולם משיקולים של התנהגות הדיירים וסירובם לעבור לדירה חלופית שהוצעה להם.
בנוסף הפנה לת"א (פ"ת) 43729-02-15 ביתן נ' ילאת בע"מ, 24.9.18, שם נאמד הנזק בגין עגמת נפש לפי שיעור ירידת הערך של דמי שימוש בדירה בתקופות בהן סבלה מרטיבות. בדרך זו פעל גם המומחה מטעם התובעים שקבע כי בתקופה בה הדירה הייתה רטובה יש לתרגם להפחתה בדמי שכירות ראויים בשיעור של 25%,פחת של 625 ₪ לחודש.
14.בחינת אמות מידה אלו על המקרה הנדון מלמדת כי יש לפסוק פיצוי משמעותי בגין עגמת נפש. התובעים סבלו מנזקי רטיבות קשים בדירתם לכל הפחות משנת 2004 ועד לשנת 2010, ואף קודם לכן. לפי אומדן המומחה מטעמם, תקופה של 6 שנים שוות ערך לאבדן הנאה מדמי שכירות בסך של 45,000 ₪, אם כי שיעור הפגיעה בדירה מצדיק אף פיצוי גבוה יותר. (יוער כי מומחה התובעים העריך כי הרטיבות נמשכה 10 שנים).
מעבר לסבל הנמשך בגין הרטיבות, נגרמה טרחה רבה ועגמת נפש מהצורך לפנות את הדירה למשך כחודש, לנקות ולסדר רהיטים ותכולת דירה שלכל הפחות התלכלכה מאבק וחלקי תקרה שנשרו. עולה גם כי פורקו ארונות והתובעים נאלצו לגור עם משפחתם במלון, ונגרמה להם טרחה בנסיעות וכלכלה, מעבר לארוחות שקיבלו במלון. אמנם אין הוכחה של נזק מסוים בתקופת הפינוי, אולם ניתן להתחשב בטענות אלו בשקלול הנזק.
לאור כל האמור לעיל אני אומד את שיעור הפיצוי לו זכאים התובעים בגין עגמת נפש בסך של 100,000 ₪, נכון למועד פסק הדין. סכום זה משקף גם מידה מסוימת של פיצוי מוגבר, לאור הצורך לשדר מסר כי חסכון בעלות אחזקה אינו כדאי מבחינה כלכלית, ונוכח אדישות הנתבעת לסבלם של התובעים, שעה שבחנה לעומק את הסיבות לנזילה רק בחלוף שנים של ליקויי רטיבות.
יש ממש בטענת הנתבעת כי בפועל דרשו התובעים פעמיים אותו פיצוי, הן בתביעתם לפיצוי בגין עגמת נפש והן בתביעה בגין ירידת ערך, שם המומחה מטעמם אמד אבדן הנאה בדירה בגין רטיבות במשך 10 שנים. על כן לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין ראש נזק זה.
ליקויים שלא תוקנו בדירה ושכר המומחה
15.המהנדס ברכה בדק את הדירה גם לאחר תיקונה, ותיאר כתמים, שריטות ושברים באריחי הטרצו בסלון, במטבח ובחדר השינה. עוד קבע כי ליקויים אלו לא תוקנו על ידי עמידר ועלות תיקונם 11,200 ₪. בנוסף ציין כי לא תוקן קיר חוץ מערבי בעלות של 4,800 ₪. לסכומים אלו יש להוסיף מע"מ לפי קביעת המומחה.
לא נסתרה הטענה כי ליקויים בריצוף מקורם בקריסת התקרה או מהציוד שנכנס לדירה לצורך תיקון וחיזוק התקרה, ולכן על עמידר לפצות את התובעים בסכום שקבע המומחה מטעמם, שלא נסתר. הוא הדין ביחס לתיקון הקיר. למרות שלכאורה מדובר ברכוש משותף, לתובעים זכות לקבלת פיצוי שכן קיר זה חיצוני לדירתם ומשפיע על התובעים באופן ישיר.
על כן, על עמידר לשלם לתובעים סך של 18,720 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.7.10, בגין נזקים שלא תוקנו. בנוסף זכאים הם לשיפוי בגין שכר המומחה בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום שכרו ביום 5.7.10.
ירידת ערך
16.כאמור לעיל, הפרק בחוות דעת המהנדס והשמאי ברכה העוסק בהפסד כלכלי בדמי שכירות ראויים, אינו בר פיצוי בשנית והטענות נלקחו בחשבון בקביעת הפיצוי בגין עגמת נפש.
המומחה קבע ירידת ערך של 5% משווי הדירה, בסכום של 30,000 ₪, בגין ההיסטוריה של הדירה וירידת ערך פסיכולוגית בגין דירה לקויה, גם אם תוקנה. מסקנה זו נשענה גם על טענת התובעים, שנמסרה למומחה לאחר ביקוריו במקום, כי ביום 20.10.10 אירע פיצוץ בצינור מים בדירת עמידר שגרם לטפטוף במשך שלושה ימים. התובעים גם תיעדו נזילה זו, אולם לא הציגו ראיות נוספות מה עלה בגורלה, מתי תוקנה, והאם מאז ועד להגשת התביעה, בחלוף כשבע שנים נוספות, עדיין סבלו מליקויי רטיבות.
בעדותו של המומחה הסכים לטענה כי אם התיקונים הוכתרו בהצלחה ובחלוף שנים אין ליקויי רטיבות, אזי ירידת הערך הנטענת מתאפסת. די בעדות הוגנת זו של המומחה, אשר מתבקשת בנסיבות העניין, כדי לקבוע כי לא הוכחה זכות התובעים לקבל פיצוי בגין ירידת ערך, לאחר התיקונים שבוצעו.
כאמור בחוות דעת המומחה, מדובר בדירה בבית שנבנה בשנות ה- 50 של המאה הקודמת עם מערכות מים, ביוב וחשמל ישנות. התיקון שבוצע בקורות הבטון ובברזלים, החלפת צנרת מים וניקוז, שיפר לאין שיעור את מצב דירת עמיגור ולמעשה היטיב את מצב התובעים. בנסיבות אלו אין מקום לתת פיצוי נוסף בגין ירידת ערך, למרות האפשרות העקרונית לעשות כן במקרים המתאימים.
אמנם נפסק בע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט, 17.4.94:
"שנית, חלק מן הפיצוי בגין ירידת ערך הדירה נובע מן הירידה בערך הדירה עקב ביצוע התיקונים. פשיטא שדירה מתוקנת עשוייה להיות שווה פחות מדירה חדה, שלא היה בה ליקוי ולא נצרכה לתיקונים. נזק כזה הוא בר-פיצוי. עלות התיקונים אינה מפצה על נזק זה, ולפיכך הוסיף בית המשפט קמא פיצויים בגין ראש נזק זה בנפרד, והדין עמו".
אולם אין המשמעות כי פיצוי מעין זה יינתן כדבר שבשגרה. בכל הנוגע לליקויי בניה, הכלל הוא כי תיקון אינו משאיר ירידת ערך ברת פיצוי ומי שטוען למקרה החריג עליו להוכיח טענה זו. ב"כ התובעים הפנה לת"א (שלום ת"א) 45482-10-13 אברהם נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בורוכוב 48 גבעתיים, 27.5.15 שם ניתח בית המשפט בהרחבה את האפשרות לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. עם זאת, גם אם בעבר סבלה הדירה מבעיות כרוניות של רטיבות, היום בחלוף כתשע שנים מהתיקון, ללא הוכחה כי עדיין יש בעיות רטיבות, נדמה כי ככל שיצא לדירה שם רע, אין עוד מקום לתדמית שלילית זו ואין מקום להפחתה מערכה בגין ירידת ערך.
על כן, לא מצאתי כי התובעים זכאים לפיצוי בגין ירידת ערך.
נזקי התכולה
17.המומחה מטעם התובעים הוא שמאי מקרקעין ולא שמאי רכוש ולא תיעד בתמונות את תכולת הדירה שנפגעה ולא קבע את שיעור הפגיעה בה. בחוות דעתו תיאר נזקים שונים לתכולה חלקם מקריסת התקרה וחלקם עקב פינוי הציוד והשארתו בחצר, כפי שהעידו התובעים. המומחה ציין כי הוצגה לו הצעת מחיר בסך 51,750 ₪ עבור הציוד שנפגע, ועל בסיסה העריך את הנזק. אותה הצעת מחיר של נגר טבחים, יוני כהן, שנתן הצעת מחיר על סמך ביקור בדירה, של נציג שזהותו לא ברורה, ביום 25.7.10.
הצעת המחיר מציינת כי במטבח חלקים פגומים ופנים מלא טחב, ומומלץ להחליף בחדש תמורת 25,000 ₪. ביחס למזנון, כוורת ושולחן אוכל נטען לפגמים ושריטת וניתנה הצעה להחלפה בציוד חדש. בנוגע לארון בחדר ילדים ניתנה הצעה להחלפתו לאור הרכבה רשלנית ופגמים.
ראיות התובעים בנוגע לנזקי התכולה לוקות בחסר והועלו טענות כלליות לפרטי התכולה בבית, ללא תיעוד ופירוט טיב הליקוי והסיבה שלא ניתן היה לתקנו אלא יש צורך להחליפו בחדש.
למרות תיאור זה של נזק מהותי כמעט לכל תכולת הבית, יש לזכור כי הקריסה אינה נפילת גושי בטון, אלא חלק של רשת רביץ ונשירת טיח וחלקי גבס. למרות שאין להמעיט מחומרת המקרה, לא הוכח כי אירוע זה גרם נזקים מהותיים לתכולת הבית, כפי שנטען.
ב"כ התובעים הפנה לפסיקה המאפשרת פסיקת פיצוי באומדנא, כפי שהובהר ברע"א 4630/10 כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל, 6.10.10:
"גישתו זו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה בע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים ([פורסם בנבו], 6.2.2006) (להלן: עניין רובינוביץ) בו נדונה גם ההלכה שנקבעה בעניין אניסימוב. בעניין רובינוביץ הביעה השופטת מ' נאור, בדעת רוב, עמדה קפדנית יותר באשר לסמכותו של בית המשפט לפסוק על דרך האומדנא, בהדגישה כי על התובע מוטל הנטל להוכיח תחילה את נזקיו. ואולם, אף לגישתה של השופטת נאור, מקום בו הוכיח התובע "בנתונים סבירים" את נזקיו, רשאי בית המשפט להסתמך על נתונים אלו לשם ביצוע אומדנא".
מנגד סבורה הנתבעת כי לא הוצגו כלל נתונים המאפשרים הערכת הנזק הנטען, ואל לבית המשפט להשלים החסר בניחוש. עמדה זו של הנתבעת מקובלת עליי, שכן אין תשתית ראייתית באשר למידת הפגיעה בתכולת הדירה.
מעדות התובע עלה כי לא החליפו את ארונות המטבח, ושאר פרטי הריהוט שנטען כי נפגעו ורק לאחרונה החליפו שולחן אוכל. כמו כן לא הוכח כי נגרם נזק אחר לציוד חשמלי. גם אם הפריטים לא הוחלפו מחמת חסרון כיס, לא הייתה מניעה לתעד מאז ועד היום, את מצב הריהוט ולהסביר את שיעור הפגיעה בו. בהעדר נתונים מספיקים, לא הוכח שיעור הנזק לתכולה ועל כן אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה.
הקטנת התביעה לצרכי אגרה
18.בכתב התביעה פירטו התובעים ראשי נזק בסכום מצטבר של 282,310 ₪ ועתרו לסעד של 200,000 ₪ לצרכי אגרה. הנתבעת טענה בסיכומיה כי לאור צמצום סכום התביעה כאמור, אזי ויתרה התובעת על חלק יחסי מנזקיה ובהתאם יש לצמצם כל אחד מראשי הנזק שתבעה. אין בידי לקבל טענה זו. ברע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ, 12.7.12, הובהר כי צמצום התביעה לצרכי אגרה לא מונע הוכחת כל ראשי הנזק, אף אם עולים הם על הסכום המופחת לצרכי אגרה, ורק מונעת מהתובע לזכות בסעד העולה על הסכום בגינו שולמה האגרה. על כן אין מקום לצמצום הסעדים לאור הקטנת התביעה לצרכי אגרה.
סוף דבר
19.התובעים הגרים מתחת לדירת עמידר סבלו במשך שנים ארוכות מליקויי רטיבות. הנתבעת ביצעה מעת לעת תיקונים, אולם לא טיפה בליקויי הצנרת והאיטום בדירתה באופן יסודי, ועשתה כן רק לאחר שקרסה תקרת דירת התובעים.
על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים סך של 18,720 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.7.10, בגין נזקים בדירה שלא תוקנו.
בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעים, לרבות בשכר המומחה בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום שכרו ביום 5.7.10 וכן בהוצאות עדותו, ובאגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.
למרות קבלת התביעה בחלקה, נסיבות העניין מצדיקות שיפוי מלא עבור הוצאות התובעים.
בנוסף תישא הנתבעת בשכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.
ניתן היום, ג' סיוון תשע"ט, 06 יוני 2019, בהעדר הצדדים.
