ת"א 22318-11-15

1. לפני בקשה מטעם הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: הוועדה) בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: חוק הפיצויים).

2. התובע יליד 6.2.61 נפגע בתאונת דרכים ביום 4.11.13. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע נבדק על ידי הוועדה לקביעת דרגת נכותו. הוועדה קבעה לתובע נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בצלעות לפי סעיף 38(1)(ב)(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) ונכות בשיעור 5% בגין פגיעה בגב לפי סעיף 37(6)(ב) לתקנות המל"ל. בהתבסס על נכויות אלה, אשר נקבעו על פי דין, הוגשה התביעה הנדונה בהתאם לחוק הפיצויים. טענות הנתבעת בבקשה שלפני מתמקדות בנכות שנקבעה לתובע לפי סעיף 38(1)(ב)(4) לתקנות המל"ל בגין הפגיעה בצלעות.

3. סעיף 38 לתקנות המל"ל דן בפגיעות בבית החזה. סעיף 38 (1) עוסק ב:"שינויים בצורת בית החזה הנגרמים כתוצאה ממחלה, פציעה או ניתוח". סעיף 38(1)(ב) קובע:

"ב. מצבים שאחרי כריתת צלעות או שברים בצלעות - אחוזי הנכות ייקבעו בנוסף לליקוי תפקודי ריאות:

(1)לאחר שבר בצלעות שהתרפאאין נכות

(2)לאחר שבר בצלעות שלא התאחה מעל 3 חודשים0%

(3)לאחר כריתת צלע אחת0%

(4)לאחר כריתת 2 צלעות מצד אחד10%

(5)לאחר כריתת 3 או 4 צלעות מצד אחד20%

(6)לאחר כריתת 5 או 6 צלעות מצד אחד30%

(7)לאחר כריתת יותר מ- 6 צלעות מצד אחד 50%"

אם כן, לפי סעיף 38(ב)(4) לתקנות המל"ל נכות בשיעור 10% תיקבע במצב "לאחר כריתת 2 צלעות מצד אחד".

4. לטענת הנתבעת הנכות שנקבעה על ידי הוועדה בגין הפגיעה בצלעות שגויה ואינה סבירה. זאת שכן עיון בתיעוד הרפואי ובפרוטוקול הוועדה מעלה כי התובע כלל לא עבר כריתת צלעות. כמו כן, לטענתה לא היה מקום לקבוע לתובע נכות אשר אינה משקפת את מצבו הרפואי, כאשר בבדיקתו נמצא שבר בצלעות שמאל ללא תזוזה וללא ירידה בתפקודי ריאה. התובע מתנגד לבקשה.