קריאף נ' אמסילי

התביעה והפלוגתות

1. לפניי תובענה כספית על סך 8,000,000 ₪ [לצרכי אגרה. התובע נושה בנתבע סך 17,163,434 ₪, נכון ליום 2.5.19; נספח ה' לכתב התביעה].

2. התובענה משתלשלת מעסקת היסוד בין הצדדים משנת 2002, שבמסגרתה התחייב הנתבע לשלם לתובע סכום מסוים. טיבם של העסקה וסכום ההתחייבות המקורית שנויים במחלוקת. בפועל, התובענה נסמכת על מסמך מיום 20.6.06, שלטענת התובע משקף הסכם לכימות חובו של הנתבע בגין עסקת היסוד וההתחייבות המקורית. לפי המסמך, על הנתבע לשלם לתובע סך 775,000 ₪, בצירוף ריבית בשיעור 2% בחודש עד הפירעון בפועל [נספח א' לכתב התביעה; להלן: "מסמך ההתחשבנות"].

3. בהתאם לרשימה המוסכמת של הפלוגתות, שנקבעה לפי טענות התובע שהנתבע הכחיש בכתב הגנתו [פרוטוקול מיום 13.2.20, עמ' 7 – 9], פסק הדין ידון בשאלה מה הייתה עסקת היסוד בין הצדדים משנת 2002; מה הייתה התחייבותו הכספית המקורית של הנתבע כלפי התובע במסגרתה; האם הנתבע שילם לתובע, בשנים 2003-2002, סך 434,000 ₪, כפירעון מלא או חלקי של התחייבות זו; האם, במהלך מעין הליך גישור ביום 20.6.06, הנתבע הסכים לתוכנו של מסמך התחשבנות, שנרשם על ידי ידיד משותף של הצדדים ששימש כמעין מגשר, שלפיו הנתבע ישלם לתובע סך 775,000 ₪, תוך חודש, אחרת יישא הסכום ריבית של 2% בחודש; האם הוסכם בין הצדדים, כחודש לאחר מכן, כי החוב האמור לא ייפרע לאלתר, אלא יעמוד כחוב תלוי ועומד לפירעון לפי דרישת התובע, כשהוא נושא ריבית כאמור; והאם הנתבע שילם לתובע, בשנים 2014-2013, סך 106,000 ₪, כפירעון חלקי של חובו. כמו כן תידון טענת הנתבע להתיישנות התביעה, על יסוד הממצאים העובדתיים שייקבעו במסגרת ליבון הפלוגתות האמורות.

   עסקת היסוד

   גרסת התובע: מכירת זכויות במקרקעין לנתבע

4. התובע, מתווך נדל"ן, והנתבע, יזם נדל"ן, היו ידידים וותיקים. בתקופת השנים 2000 – 2002, רכש התובע ממתווך נדל"ן אחר, מר דוד יצחקי ז"ל (להלן: "יצחקי"), את הזכות להירשם כבעלים של שליש ממגרש בשטח כ-2 דונם באשדוד (מגרש מס' 2030, גוש 2016, חלק מחלקה 19), בתמורה למחילת חוב של יצחקי כלפיו בסך כ-$200,000. בטרם נרשמו הזכויות על שם התובע, הוסכם בין התובע והנתבע, שרכש את הזכויות ב-2/3 הנותרים של המגרש, כי זכויות התובע בשליש המגרש יומחו לנתבע, כדי שהנתבע יוכל להקים מיזם נדל"ן על כל שטח המגרש. החוזה של התובע עם יצחקי לא השתמר בידי התובע [עדות התובע בפרוטוקול מיום 11.6.20, עמ' 53-52, 57 – 64, 79-78].

5. גרסת התובע, לגבי התמורה שהנתבע התחייב לו כנגד המחאת הזכויות האמורה, לוקה בעמימות: בכתב התביעה נאמר כי הנתבע התחייב לשלם לתובע סך "כ-$185,000... בתוספת ריבית או סכומים נוספים כרווחים שיופקו מהפרויקט" [כתב התביעה סעיף 5]. בעדותו שלל התובע הסכמה על ריבית או השתתפות ברווחים [פרוטוקול מיום 11.6.20, עמ' 101-100, 110-109]. התובע לא ידע לנקוב בסכומה המדויק של קרן ההתחייבות, וציין סכומים שונים בגזרה שבין $190,000 ו-$200,000: "אז גמרנו שהוא ישלים לי איזה, לא יודע, $200,000" [פרוטוקול מיום 11.6.20, עמ' 53]; ובמקום אחר: "לא יודע. 195, 190. לא יודע. אלף דולר" [שם, עמ' 100].

   גרסת הנתבע המוקדמת: להד"ם

6. הנתבע, בכתב הגנתו, כפר בכל חלקי גרסתו של התובע, טען שאין בה "שמץ של אמת" [שם, סעיפים 4, 8 ו-31], והגדיר את התביעה כניסיון של התובע לחלץ ממנו כספים במרמה [שם, סעיפים 1 ו-7]. הנתבע לא הסתפק בהכחשה טקטית לצורך אי-הסרת נטל הראיה מעל כתבי התובע, אלא פירט, כקביעה פוזיטיבית, כי "הנתבע מעולם לא התחייב לשלם לתובע כסף" וכי "בין הנתבע לבין התובע אין כל מערכת הסכמים והתחייבויות" [שם, סעיף 8].

   גרסת הנתבע המאוחרת: עמלה בגין הסרת סיכון להחמצת העסקה

7. בניגוד לכתב ההגנה, שבמסגרתו הנתבע שלל פוזיטיבית את גרסת התובע, ולא הציג גרסה נגדית – בעדותו לפניי הודה הנתבע בקיומה של עסקת יסוד, שבמסגרתה התובע היה מעורב בעסקת הרכישה של שליש המגרש הנדון על ידי הנתבע מכונס הנכסים של יצחקי; והנתבע התחייב לשלם לתובע סך $110,000 בגין מעורבות זו. יוער כי הנתבע פעל בעסקאות הנוגעות למגרש הנדון באמצעות החברה י.לי-דה השקעות בע"מ [להלן: "לי-דה"; מוצגים 15 – 17 בתיק המוצגים מטעם התובע; עדות הנתבע, בפרוטוקול מיום 26.7.20, עמ' 162, 165 ועוד, המייחס לעצמו את עסקאות החברה המתוארות במוצגים האמורים].