בתביעה שהגיש אדם נגד ידידו לשעבר הוא טען שהאחרון חייב לו מיליונים בגין עסקה מלפני 20 שנה. השופט מתח ביקורת על ההתנהלות העסקית בין השניים
בתביעה על סך 8 מיליון שקל טען מתווך נדל"ן כי ידידו לשעבר חייב לו כספים בגין עסקה מ-2002. בהליך התברר כי השניים נהגו לערוך ביניהם עסקאות בעל פה ולא טרחו לתעד את הדברים בכתב. השופט שלמה פרידלנדר מתח ביקורת נוקבת על ההתנהלות והגיע למסקנה שהנתבע חייב לתובע סכום של 58,000 שקל בלבד.
התובע סיפר שהוא מתווך נדל"ן והנתבע הוא יזם נדל"ן. שניהם היו בעבר ידידים וותיקים. הנתבע היה הבעלים של 2/3 ממגרש באשדוד והתובע הסכים לסייע לו לרכוש את שארית המגרש כדי שהנתבע יוכל להקים בו מיזם נדל"ן.
בתקופה שבין שנת 2000 ל-2002 קיבל התובע את הזכות להירשם כבעלים של השליש הנותר, בתמורה לכך שמחל לבעל המגרש המקורי על חוב בסך 200,000 דולר.
לטענת התובע, הנתבע התחייב לשלם לו סכום של 185-200 אלף דולר כנגד העברת שליש המגרש לבעלותו.
התובע ציין כי ביוני 2006 התקיימה מעין פגישת גישור בין הצדדים בפני ידיד משותף. בסיום הפגישה רשם המגשר בכתב ידו מסמך שכותרתו "הסכם התחשבנות", לפיו אישר את הסכמת הצדדים שהנתבע ישלם לתובע 775,000 שקל תוך חודש ויישא בריבית של 2% בחודש על כל פיגור.
הנתבע כפר תחילה בכל הטענות וטען כי התובע מנסה לחלץ ממנו כספים במרמה. בשלב מאוחר יותר הוא טען כי התחייב לשלם לתובע 110,000 דולר בגין מעורבותו בעסקת רכישת המגרש.
ביחס לגישור טען הנתבע כי אמנם נעשה ניסיון גישור והוא אף ראה את מסמך ההתחשבנות - אך לא הסכים לו.
בין הצדדים לא הייתה מחלוקת על כך שבין נובמבר 2002 לפברואר 2003 הנתבע שילם לתובע 434,000 שקל בגין החוב. התובע טען כי מדובר בפירעון חלקי של החוב אך הנתבע טען כי מדובר בפירעון מלא.
דימוי רומנטי
השופט שלמה פרידלנדר מבית המשפט המחוזי בבאר שבע הזכיר כי על פי חוק המקרקעין, התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב. כמו כן, בחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני (משנת 1879) נקבע כי תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים צריך להוכיח במסמך בכתב.
הוא קבע שהתובע לא הוכיח את גרסתו לגבי העסקה וחובו המקורי של הנתבע כלפיו. לפיכך, כל שניתן לקבוע הוא שעל פי הודעת הנתבע הוא חייב לתובע 110,000 דולר בגין עסקה כלשהי. עוד קבע השופט כי הנתבע לא הוכיח פירעון סכום זה למעט תשלום 434,000 שקל ב-2002-2003. התוצאה היא שהנתבע נותר חייב 94,000 שקל נכון לינואר 2003.
ביחס לניסיון הגישור קבע השופט כי לא הוכחה גמירות דעת מצד הנתבע לשלם לתובע את הסכום שנרשם במסמך ההתחשבנות והוא אינו חתום על המסמך.
כמו כן נקבע שהנתבע שילם לתובע בשנים 2013-2014 סך של 106,000 שקל על חשבון החוב.
בנסיבות אלה השופט הגיע למסקנה שהנתבע נותר חייב לתובע 52,788 שקל נכון לינואר 2014. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מגיע ל-58,527 שקל.
השופט ציין כי יחסי החברות בין הצדדים אינם מצדיקים את הנוהג שבעשיית עסקים בעל פה וכי האשם בהתנהלות האמורה רובץ לפתחם של שני הצדדים. בנסיבות אלה הוא לא פסק הוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד שרון גלילי ועו"ד דורית דגן-אולקיניצקי
- ב"כ הנתבע: עו"ד ליטל ברששת ועו"ד מאיה מאור
עו"ד אהרן פרובר
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין